שכחת גדולתנו

סיימנו יומיים של כנס בינ"ל למאבק באנטישמיות בהשתתפות של למעלה ממאתיים חמישי גורמי מקצוע העוסקים בתחום על האספקטים השונים שלו: משפטי, בטחוני, רשתות חברתיות, פעולות הממשלות השונות ועוד. דוברים עלו וירדו לאור היום כולו ואם אני יכול לחשוב על חוט מקשר מרכזי אחד לרוב הדברים אשר נאמרו שם, הייתי בוחר את האמירה הכל כך ברורה של לא מעט מנהיגים ואנשי ציבור – הדבר החשוב ביותר במלחמה הזו, היא שתבינו ותדעו מי אתם, מאין באתם ולאן אתם הולכים ואל תתנו לאף גורם להפריע לכם. תאמינו במה שאתם, לכו עם האמת, תהיו גאים בדגל שלכם, אל תורידו את הראש וזאת הדרך היחידה להילחם באנטישמיות.

העניין הזה נכון למאבק באנטישמיות ונכון לכל מאבק אחר שאתה מבקש לנהל ולקדם. אם אין אמונה במהלך, אין מה להתחיל. אם אתה לא מאמין ביכולת שלך או של הצוות להצליח, חבל על הזמן. אם אתה נמצא במקום שאתה לא גאה להיות בו, פשוט אל תהיה בו. כל אלו יובילו אותך בוודאות להיות בינוני במקרה הטוב. תבין מי אתה, מה יכולותך, תאמין בזה ותעוף קדימה.

תפילת מודה אני

וכי קלה בעיניך?

ומעלה מעל בה'

ואשימם בראשיכם

לְעֵינֵי כׇל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־מַסְעֵיהֶם

השבת אנו קוראים את פרשת "פקודי" המסיימת את ספר שמות. בסיומו של ספר שמות מתוארת עבודת מלאכת המשכן המפורטת ועשיית כלל הכלים, כאשר בסיום המלאכה משה מקים את המשכן וביום השמיני להקמת המשכן מתארת התורה את השראת שכינתו של הקב"ה :

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם־לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד־יוֹם הֵעָלֹתוֹ. כִּי עֲנַן ה' עַל־הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כׇל־בֵּית־יִשְׂרָאֵל בְּכׇל־מַסְעֵיהֶם" (שמות  מ, לד-לח)

התורה מתארת את השכנת השכינה הבאה לידי ביטוי בכך שכבוד ה' מלא את המשכן ובעמוד הענן ובעמוד האש. מדוע היה חשוב לתורה לסיים את ספר שמות, לסיים את החלק של השראת השכינה במילים "לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם", הרי ברור לנו שכל בני ישראל היו במעמד הזה וברור לנו שעמוד האש ועמוד הענן ליווי את בני ישראל כל העת ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר שהמשמעות היא שעמוד הענן היה מורה לבני ישראל את הדרך, הוא היה העיניים של בני ישראל לגבי הדרך ולגבי החנייה ולכן כתוב "לעיני כל בני ישראל, בכל מסעיהם :  

"לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. בְּכָל מַסָּע שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים, הָיָה הֶעָנָן שׁוֹכֵן בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יַחֲנוּ שָׁם; מְקוֹם חֲנִיָּתָן אַף הוּא קָרוּי מַסָּע, וְכֵן וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וְכֵן אֵלֶּה מַסְעֵי (במדבר ל"ג), לְפִי שֶׁמִּמְּקוֹם הַחֲנִיָּה חָזְרוּ וְנָסְעוּ, לְכָךְ נִקְרְאוּ כֻלָּן מַסָּעוֹת". (רש"י, שמות מח, לח)

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, בלארוס ופולין) מסביר שתכלית הכתוב היא לומר לנו שעמוד הענן והאש, היו אותו עניין ועניינם היה הארת וסידור הדרך לבני ישראל בכל זמן והחידוש של "בכל מסעיהם בא לומר לנו ששכינה זו, הבאה לידי ביטוי בין היתר בעמודים אלו, היו עם בני ישראל תמיד, גם כאשר הם הכעיסו את הקב"ה ולא הלכו בדרכו, אף פעם לא עזבו העמודים את בני ישראל :

"כי ענן ה׳ וגו׳. באשר אירע שהלכו בלילה. וכתיב דעמוד אש היה בלילה ולא עמוד ענן. מש״ה בא הכתוב ללמדנו דעמוד האש שהי׳ בלילה לא היה ענין אחר מעמוד הענן דביום אלא אותו עמוד הענן היה בלילה באור אש…בכל מסעיהם. בכל המסעות בין שהיה ברצון ה׳ בין שהיה בזעף כמו לאחר מעשה מרגלים. מכל מקום זה לא נשתנה עסק הענן שהיה תמיד". (העמק דבר על שמות מ׳, לח)

בעל הכתב והקבלה, הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג (1785-1765, גרמניה) מביא את דבריו של הגאון מוילנא ומסביר שלא בכדי כתוב כאן "לעיני כל בית ישראל", שכן עמוד הענן והאש היו נראים בתחילה רק לנביאים שבבני ישראל ולא כולם יכלו לראות את הביטוי של השראת השכינה וההשגחה הפרטית של הקב"ה על האומה הישראלית, כי אם יחידי סגולה. מאז תפילתו של משה והשראת השכינה בקרב בני ישראל בתוך המשכן, כולם יכלו לראות בעיניהם את הדברים :

"לעיני כל בית ישראל. אף שהלך לפניהם הענן ביציאתם ממצרים, לא היה אלא לשעתו עד הים, וגם לא היה לעיני כל ישראל רק לפני הנביאים שבהם, מה שאין כן מתפלת משה ואילך שהתפלל : "ונפלינו אני ועמך" (ונפלינו לשון פלא) והשיב לו הוא יתברך נגד כל עמך אעשה וגו' וזהו לעיני כל ישראל. ועל זה אנחנו מצפים כי עין בעין יראו, (הגר"א)". (הכתב והקבלה, שמות מ׳, לח)

הסיומת של הפירוש חזקה ורלוונטית לימנו ממש, הציפיה שגם אנחנו נזכה בדורנו לראות ולצפות בהשראת השכינה של הקב"ה בתוכנו ועלינו, שנוכל לחוש ולראות ממש את עמודי האש והענן מגינים, שומרים ומנחים את עם ישראל.

האם ידע יעקב על המכירה?

לדעת לא לדעת

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים

כל משבר פתיר- כמעט…

שכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר שמלאכת המשכן והשראת השכינה של הקב"ה בקרבנו נועדה לייצר מציאות אחת. מציאות של ידיעה ברורה בקרב כל האומה הישראלית שהקב"ה הוא אחד, אנחנו עמו וקשורים בתורתו. כל התכלית היא שלא יהיה ילד וילדה בעם ישראל שלא יידעו באופן ברור, כפי שהשמש זורחת בצהרים, שתורת ה' אמת והוא אחד :

"כך הָרְאוּ לדעת "כל בית ישראל", מנער ועד זקן, שהשגחת ה' וברכת תורתו אינן ענינים של אמונה שאחד בדה מלבו מתוך רחמים, כנחמה על החיים הארציים; אלא הן ידיעה, אמונה בלתי ניתנת לערעור, המבוססת על וודאות של אירוע ממשי שעבר על האדם. בפנים משכן התורה, הרי שהשולחן, המנורה, המזבח, ויריעות הכרובים מכריזים: במקום בו שוכנת תורת ה' ברעננות של צמיחה נצחית ובאיתנות והתמדה של זהב טהור (ארון); במקום בו רווחה חומרית ורוחנית (שלחן ומנורה) באות רק באמצעות התורה הזאת, ומוקדשות (מזבח הזהב) אך ורק לקיום התורה הזאת – שם יורדים כרובי השגחת ה', באופן נראה ובלתי נראה, ומביאים בכנפיהם שמירה וברכה. אין זאת אמונה, אלא ידיעה, כפי שאמר ה': "וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים". מתוך מה שעובר עליכם תלמדו שכאשר לקחתי אתכם אלי להיות לי לעם, לא הייתה זו פעם אחת בלבד בעת ההיא שהוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים; אלא תמיד אהיה לכם לאלקים, קרוב אליכם ונמצא לידכם, אשר באותו האופן מדריך אתכם, שומר אתכם ומשפיע עליכם את ברכתו". (רש"ר הירש, שמות מ, לד)

מטרת התהליך היא שעיני כל ישראל ידעו באופן ברור שיש הקב"ה, אנחנו עמו והתורה המונחת בארון ה', היא דרכנו.

בספר מעיינה של תורה מובא בשם בעל אבן האזל (1870-1953, האמפריה הרוסית וא"י) הסבר מדוע טורחת התורה לציין "בכל מסעיהם", דבר שהוא לכאורה ברור. מבקש הקב"ה להגיד לנו בכל מסע ומסע שתלכו, אני אתכם. אני אהיה אתכם גם בימים המוארים כיום ואני אהיה אתכם גם בימים האפלים כלילה. בכל מסע, בכל דרך, בכל נקודת זמן, בגלות ובארץ ישראל, בנדודים ובישיבת הקבע בארץ ישראל, אני נשאר אתכם :

"בכל מסעיהם" – בכל המסעות והטלטולים שיעשו ישראל בנדודי גלותם, יזכרו תמיד כי השם יתברך לא יטשם ולא יעזבם. בזמנים יותר טובים, בעת "יומם" – הרי עמוד הענן האלוהי הוא ההולך לפניהם ומנחה אותם במדבר הגלות. גם בעת "לילה" – בזמנים קשים וחשוכים של ענויים ורדיפות – יהיו עמוד הענן כ- "אש" אשר תאכל את הצפעונים החורשים מזימות להשמיד את בני ישראל. יחרשו להם מזימות ויוציאו חוקי דיכוי נגד ישראל, אולם עצותיהם תופרנה "כי עמנו אל" – כי הולך איתנו עמוד האש האלוקי, השומר על קיומנו בלילות החושך. (אבני אזל, מעיינה של תורה, לפרשת פקודי, עמוד קפב)

אלו דברים מחזקים, לדעת שגם בהסתרה, גם בחושך וגם ברגעים הקשים, הקב"ה אינו עוזב אותנו. הוא נשאר. המסעות של האומה הישראלית מורכבים ומאתגרים הם. עברנו כל פוגרום אפשרי, עברנו כל מלחמה עם כל אחד מאויבנו, בנינו מדינה לתפארת בארץ אבותינו ובכל הנקודות האלו, גם אם נראה וגם אם לא, הקב"ה מוביל מהלכים אלוקיים גלויים ונסתרים.

זה לא יכול היה להתקיים, לא היינו יכולים לזקוף ראש ולהתרומם מהמשברים, אלמלא נשארנו נאמנים לקב"ה וליכולת שלנו להתרומם. לא יכולנו להיות היכן שאנחנו נמצאים, אם לא היינו מאמינים בקב"ה, ביכולתנו ובכוחנו. אני מבקש לסיים בדבריו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( 1865-1935, ליטא וא"י) בספרו "אורות התחייה" המלמד אותנו על דרכו הארוכה של עם ישראל ועל הבסיס ליכולת לעבור את כל המסעות – אמונה בעצמנו והבנת עצמיותנו :

"דרכנו בחיים הלאומיים וצדודם כלפי היחש האנושי הכללי ארוכה היא מאד. ארוכים הם חיינו וארוכים הם, ע"כ, דרכינו. גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו. טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של "אתה בחרתנו". לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסתוריים מצוינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ"א גם מעולים וגדולים מאד מכל עם.

אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל. רק בשכחת עצמנו הננו נשארים קטנים ושפלים, ושכחת עצמנו היא שכחת גדולתנו. נשמתנו מקפת עולם ומלאו ומצגת אותו על בסיס אחדותו העליון, ומשום כך היא בקרבה תמה וכוללת, ואין בה כלל אותם הנגודים וההרכבות השונים, הרגילים בנשמות עם ולשון. גוי אחד אנחנו, אחד כיחודו של עולם. זהו עומק טבענו הרוחני שיש בנו בכח, והדרך ההיסתורי שלנו ההולך את מהלכו בדרכים שונים, בדרכי אורה העוברות בין הררי חושך וצלמות, הוא מדריך אותנו להוציא את עומק טבע הויתנו מן הכח אל הפועל". (אורות התחייה פרק ה)

הבנת זהותנו העצמית, הבנת העובדה שאנחנו יכולים לעבור משברים ולא משנה כמה קשים ומורכבים הם, ההבנה שעלינו להיות יהודים גאים הנלחמים על עצמאותנו ומימוש הוויתנו היא הבסיס לעם יהודי גאה ולמלחמה הטובה ביותר באנטישמיות. נסיים בקטע המסיים של הרמב"ן (1194-1270, ספרד) לספר שמות, אשר הוא כל כך רלוונטי לימנו :

"וְהִנֵּה נִשְׁלַם סֵפֶר הַגְּאֻלָּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ.

לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ.

הוֹשִׁיעוֹ מִיַּד שׂוֹנְאוֹ וּגְאָלוֹ מִיַּד אוֹיְבוֹ.

וּבָרוּךְ ה' הֶחָפֵץ שְׁלוֹם עַבְדּוֹ.

אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרוֹ לָבֹא.

הַמְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו בְּשֵׂיבוֹ.

הַמַּשְׁבִּיעַ בְּתוֹרָתוֹ רְעָבוֹ.

וַיֵּנִקֵהוּ דְּבַשׁ וַחֲלָבוֹ.

כִּי הֵכִין כָּל לְבָבוֹ.

וְלִשְׁמוֹ יְבָרֵךְ בָּקְרוֹ וְעַרְבּוֹ.

בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וְחָיִינוּ בְּטוּבו"ֹ.

שנזכה. שבת שלום ומבורך.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".