עגלת קניות

התשובה לאתגר התשובה

מדוע התשובה כה קרובה אלינו? אני סבור שזה משום שהיא ביסודה תלויה בנו. אין התשובה דורשת מאתנו להפוך למה שאיננו. היא לא גילוי מן החוץ שמחולל מהפכה בקרבנו. ההפך; התשובה היא גילוי של טבענו העצמי, ועל כן היא כה קרובה. גם אם לוקח לה זמן להתממש היא תמיד אפשרית ומבחינה מסוימת גם מוכרחת.

האם התשובה אפשרית? האם אדם יכול להשתנות? ישנם רבים שחשים שהדבר גדול מהם. "קל יותר ללמוד את כל הש"ס מאשר לתקן מידה אחת באדם", אמר מייסד תנועת המוסר, רבי ישראל מסלנט, והוא צדק. אכן, קשה מאד לשנות נטיות והרגלים שליוו אותנו לאורך החיים. אלה הפכו להיות חלק מהווייתנו, ולשנות אותם זה לשנות את מי שאנחנו.

אבל זה לא רק הקושי להשתנות שמעיב על רעיון התשובה אלא גם המציאות שנעה בכיוון אחד בלבד. הרי את הנעשה איננו יכולים להשיב. יחסים שהתקלקלו או הרגלים שהתקבעו, הם עובדה מוגמרת. מה הסיכוי שלנו לתקן אותם? כיצד אפשר לחולל שינוי באורח החיים ולזנוח דרכים קלוקלות?

התשובה מאתגרת. היא אינו דבר קל כפי שנדמה. וכיצד היא אפשרית? לעניין זה מקדיש משה פרשייה מרכזית בלב פרשת 'ניצבים'. לאחר שהוא מעביר את עם ישראל בברית בערבות מואב, עובר משה לדבר על העתיד לבא. אז, לאחר שעם ישראל יחטא וייענש ויגלה מן הארץ, תשוב ותופיע התשובה, אשר תשיב אותו לאלוהים וגם אל ארצו. אבל התהליך, כך מסתבר, כלל אינו פשוט.

*

כך מתאר משה את התשובה העתידה לבא:

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוהיך שמה. ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך. ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוהיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך.

ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. ונתן ה' אלוהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום. והותירך ה' אלוהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. כי תשמע בקול ה' אלוהיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך.

העיקרון המוצג בפרשייה זו לכאורה פשוט – גאולתם של ישראל תלויה בתשובה. ברבות הימים, עם ישראל עתיד לחזור בתשובה ובתמורה לכך אלוהים ישיב אותו לארצו. תשובה כנגד תשובה. אבל את המסר הפשוט הזה מעביר משה בצורה מורכבת ורפטטיבית. לא פחות משבע פעמים (מספר טיפולוגי בתורה) הוא חוזר על הפועל 'לשוב', בנוסף לפעם אחת שמופיע שורש זה כשם עצם במילה 'שבותך'. מדוע לסבך את כל הסיפור? מדוע לחזור שוב ושוב על אותו עיקרון?  

נדמה שמשה מבקש להציג תמונה מורכבת של תשובה. מסתבר שתשובה וגאולה אינן מודל פשטני על שכר ועונש. מדובר בהליך מורכב בהרבה, הכולל מספר שלבים. הנה כי כן, בפרשייה זו מתאר משה שני מהלכים של תשובה. הראשונה היא שיבה של עם ישראל עד ה', שבתמורה לכך אלוהים שב ומקבץ אותו לארץ; והשנייה היא שיבה אל ה', שבגינה אלוהים ישפיע טוב על עם ישראל. גם בשיבה הראשונה עד ה' ניתן לזהות שני מהלכים: עם ישראל משיב אל לבבו ולאחר מכן שב עד ה' ושומע בקולו. גם אלוהים, בתגובה, עובר שני מהלכי תשובה: הוא שב את השבות של ישראל ושב ומקבץ אותם אל הארץ.

מה פשר המורכבות הזו? איך התשובה פועלת?

*

נפנה לביטוי הראשון. בעוד אנו תופסים את התשובה כמעשה, כהתנהגות מסוימת שאדם מקבל על עצמו, משה מציג את המנוע הראשוני של התשובה כתהליך פנימי שעם ישראל צריך לעבור:

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוהיך שמה.

התשובה הראשונית אפוא איננה במעשים אלא בלב. עם ישראל עדיין רחוק מקיום מצוות ומרעיון הגאולה, אבל התשובה מתחילה לזרוח בו. הוא שב אל ליבו ומתחיל לשאול עצמו שאלות של זהות: מי אני, מה הסיפור שלי, מדוע קורים לי דברים שכאלה. התנועה הזו היא הבסיס לשינוי, לתשובה ולשיבה אל הארץ. בלא שהלב היהודי הקולקטיבי מתעורר ושב למקומו אין כל סיכוי שהמציאות תשתנה.

רק לאחר שהלב היהודי שב ומתעורר, ומתחיל להתחבר לזהותו, מגיעה התשובה המעשית: "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום". השמיעה בקול ה' באה לאחר ההכרה בברית עמו, בחזרה לזהות היהודית הקולקטיבית. זה מה שהופך אותה לאפשרית.

מהלך דומה נכון גם במישור הפרטי. כתב על כך הראי"ה קוק: "התשובה הראשית היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלוהים". תשובה איננה תהליך מוחצן. היא לא מתחילה בלבוש שאדם עוטה על עצמו וגם לא בהתנהגות שהוא מאמץ. אדם שיכפה על עצמו הרגלי תזונה חדשים לא יצליח להתמיד בהם אם לא יעבור שינוי פסיכולוגי פנימי ביחסו אל האוכל. מי שלא יעבור תהליך עצמי ביחס לגופו, לא יוכל להתמיד בספורט. והדבר נכון גם ביחס לקיום מצוות. אין משמעות למצוות הנעשות באופן מוחצן אם אין התעוררות פנימית של האדם לקיימן. בלא שיש שיבה אל העצמי, בלא שיש התאמה בין השינוי שאנו מבקשים למי שהיננו, לא נצליח להשתנות.

זו הסיבה שבשפה העברית המושג חטא צומח מן הפועל 'להחטיא'. החטא גורם לנו להחטיא לא רק את רצון האלוהים אלא גם את מי שהיננו באמת. אנו פועלים שלא בהתאם לאישיות שלנו כשאנו נופלים בחטא. הכרה בכך היא שהופכת את התשובה לאפשרית. אילו היתה התשובה דבר זר לנו, קשה היה לצפות שנצליח להשתנות. קשה לחיות בזיוף לאורך זמן. רק בגלל שהתשובה מבוססת בסופו של דבר על חזרה וגילוי העצמי, היא אפשרית, גם אם היא לא תמיד פשוטה.

*

אבל התמונה מורכבת מכך. כי נפש האדם מורכבת משכבות שונות, שאינן תמיד גלויות לנו. המסע אל העצמי הוא מסע שמלווה אותנו לאורך כל החיים ולעולם לא מגיע לסופו. אין עצמי אחד שמתגלה. אנו מתגלים ונחשפים באמצעות הדינמיקה שאנו מנהלים עם המציאות שסביבנו, וכשהסביבה משתנה, גם אנו משתנים ומתגלים מחדש. על כן תשובה היא תהליך שנדרש כל העת. כל החיים עלינו לשוב אל לבבנו ולבדוק האם אנחנו מממשים את קיומנו במציאות הנתונה.

לכן בפרשת התשובה מציג משה תשובה שבאה לאחר התשובה. התשובה הראשונה של עם ישראל היא עד ה'. תשובה זו הניעה את השיבה לארץ. כשעם ישראל שב אל דרכו ואל זהותו, העולם אינו יכול שלא להגיב לו. הוא דוחק אותו למצוא את מקומו הטבעי, ועם ישראל שב לארץ. אבל התשובה לא נגמרת כאן. לאחר שהעם חוזר לארצו, ומתחיל לחיות חיים ריבוניים חדשים, הוא שוב נדרש לברר את זהותו ואת מקומו ביחס למציאות המתחדשת. האם מה שהיה נכון לעבור נכון גם כעת? מהי הזהות הישראלית הרלוונטית לאותה עת? כאן נדרשת עוד תשובה, תשובה אל ה'. זו תשובה ברמה גבוהה יותר מכפי שהיה מקודם, והיא מובילה להטבה גדולה יותר מצידו של אלוהים, הפעם בארץ ישראל.

ושוב, מהלך דומה שקיים בעם מתקיים גם אצל האדם הפרטי. הקושי בלהשתנות נובע פעמים רבות מכך שאנו מדמיינים בהתחלה את התוצאה הסופית המבוקשת, וכשאנו רואים שהדבר רחוק מאתנו אנו נתקפים בייאוש. פרשת התשובה מבחינה זו חשובה כי היא מציגה את התשובה כשלב על גבי שלב. שינוי לא מתחולל ברגע. החיים הגשמיים והרוחניים הם לא מטה קסם שהופך רחוק לקרוב ברגע. גם בתשובה שעם ישראל ככלל צריך לעבור וגם בתשובה של כל אדם פרטי, עלינו להיות מוכנים לתהליכים ארוכים. יש שלבים ורבדים בתשובה ויש להתמיד כדי לזכות בה.

התשובה צועדת יד ביד עם העולם שמגיב לנו. אדם שמתחיל לשוב אל עצמו יתחיל לקבל פידבק מהסובב אותו. זה דבר שקורה ממילא, שכן איננו חיים במערכת סגורה. כל שינוי שמתחולל בנו מוקרן החוצה לעבר הסביבה שלנו, שמקרינה אותו חזרה אלינו. וכך אנו משתנים והסביבה משתנה, ואנו שוב משתנים וחוזר חלילה. כך פועלת תשובה אמיתית, שמונעת משינוי פנימי. מי שיקפוץ ישר למציאות אוטופית, עלול ליפול. כל הדורש "משיח עכשיו" ייפול למשיחיות שקר. בתשובה אמיתית, יש להתקדם צעד אחר צעד מתוך הבנה שהשינוי נובע בראש ובראשונה מתוכנו, וזהו דבר שמתעצב לאורך זמן.

*

כשתופסים את התשובה כהליך מתמשך ומורכב, מושגים של שינוי ותיקון, שממבט ראשון נראים כבלתי אפשריים, הופכים לברי-הישג. התשובה מלמדת שהחיים תמיד פתוחים בפנינו. אין דבר שמגביל אותנו. הכל בר תיקון, ובתנאי שנדע לעבור את השינוי בדרך הנכונה.

את הרוח האופטימית הזו מחדיר בנו משה מדי לאחר פרשת התשובה:

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.

מדוע התשובה כה קרובה אלינו? אני סבור שזה משום שהיא ביסודה תלויה בנו. אין התשובה דורשת מאתנו להפוך למה שאיננו. היא לא גילוי מן החוץ שמחולל מהפכה בקרבנו. ההפך; התשובה היא גילוי של טבענו העצמי, ועל כן היא כה קרובה. גם אם לוקח לה זמן להתממש היא תמיד אפשרית ומבחינה מסוימת גם מוכרחת.

בכך, כמדומני, היה משה המנהיג הראשון שניסח את העיקרון שהפך ברבות השנים לסיסמת הציונות "אם תרצו אין זו אגדה". השאלה היא לא האם ביכולתנו לשוב אלא האם אנו רוצים מספיק לשוב. אם יהיה רצון אמיתי, הדרך כבר תימצא. אם יהיה גילוי עצמי, העולם יהיה חייב להגיב לנו. הדבר מצוי אך ורק בידינו. היכולת להפוך את חיינו מקצה לקצה תלויה רק בנו, בנכונות שלנו להשתנות.

זו התקווה שפרשת התשובה מעניקה לנו, אותה תקווה שהחזיקה את עם ישראל לאורך שנות גלותו. לעולם אין לומר נואש מהתשובה. היא תמיד אפשרית, הן אצל העם והן אצל יחידים. צריך רק לרצות אותה והיא כבר תתחיל לחולל את פעולתה. זכינו לראות כיצד היא מתממשת בעם ישראל, שקם מן האפר והאבק למציאות של מדינה מפותחת ומתקדמת. ואם הדבר נכון ביחס לכלל הוא גם נכון עבור האדם הפרטי. אין שינוי שאינו אפשרי. הכל תלוי ברצון ובמוכנות שלנו להשתנות, לחזור להיות מי שהיננו.

 

תמונה של הרב ד"ר עידו פכטר

הרב ד"ר עידו פכטר

נשוי ואב לארבעה. בעל תואר שלישי במחשבת ישראל ומתמחה בתחומי דת ומדינה והתפתחותה של היהדות האורתודוקסית החדשה בארץ ובחו"ל. כיהן כרב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג, נתניה. מרבני צוהר, רכז תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה ומקים מיזם 'תכלת- יהדות של השראה'.

דילוג לתוכן