"חברה ראויה וחזקה נמדדת ביחס שלה לחוליות החלשות המרכיבות אותה". את המשפט הזה בצורות כאלו ואחרות שמעתי לראשונה מאלוף (מיל') דורון אלמוג, אשר זכיתי לעבוד תחת ניהולו שנתיים בתחום הפיתוח הכלכלי-חברתי של הבדואים בדרום. דורון ואנשים גדולים נוספים לקחו את המשפט היסודי הזה והפכו אותו לדרך חיים. זה המניע להקמת "עלה נגב – נחלת ערן" וזה בדיוק המניע של איקי בר חיים, מנכ"ל "אלין בית נעם" להקים את פרויקט "שכונת האפשריות הבלתי מוגבלות" ביער האילנות. שניהם, ויש עוד דוגמאות, נתנו מזור ומענה לאנשים החלשים ביותר בחברה הישראלית. אנשים גדולים שמשנים מציאות.
לעומת זה. לפני פרק זמן יצאנו כל היחידה ליום גיבוש יחידתי, מנהלים ועובדים ביחד. ואני, בקטנותי, לא חשבתי ולא נתתי את דעתי להזמין את כל מי שעובד איתנו במשרד, גם כאלו שהם עובדי קבלן חיצוני. יום לפני יום הגיבוש הגיעה אליי לבושתי אחת השותפות וביקשה לצרף את כולם באמת, כולל עובדי הקבלן. התביישתי ממש שזה לא הגיע ממני. עייני היו עצומות. אז יש כאלו שמשימת חייהם היא לדאוג לחוליות החלשות ולהקים פרויקטים אדירי ממדים לטובת שינוי המציאות ויש כאלו "הישנים על האף" כמו שמישהו אמר לי השבוע בנושא אחר, ולא מצליחים לראות את מה שנמצא מתחם לאפם.
פרשת "משפטים" אותה נקרא השבת נאמרת למרגלות הר סיני ואם מבקשים לסכם אותה במשפט אחד – כיצד חברה ראויה צריכה לדאוג לחוליות החלשות המרכיבות אותה. זאת פרשה שתכליתה לייסד חברה ראויה. כמעט בכל ציווי חברתי מתגלה הרגישות והאכפתיות שמבקש הקב"ה שנפגין איש כלפי חברו. כדי שחלילה לא נחשוב שמדובר במצוות מדרג משני, רש"י (1040-1105, צרפת) בפירושו הראשון על הפרשה קובע שאלו ואלו ניתנו בהר סיני, באותו מקום שבו ניתנו עשרת הדברות:
"ואלה המשפטים – כל מקום שנאמר: אלה, פסל את הראשונים ואלה, מוסף על הראשונים. מה הראשונים מסיני, אף אילו מסיני". (שמות כא, א)
אחת מהציוויים המופיעים בפרשתנו, מתייחס ליחס ליתום ולאלמנה ומבנה הדברים דורש עיון והסבר:
"כׇּל־אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן׃ אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם־צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ׃ וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים". (שמות כב', כא-כג)
התורה פותחת בציווי כולל בדבר איסור עינוי אלמנה ויתום ואז בפסוק אח"כ היא מביאה את ההשלכות של מעשה זה וכותבת את זה באופן כפול – אם ענה תענה / הוא צעק יצעק / אני שמוע אשמע. מדוע נדרשת כפילות זה ?
הרמב"ן (1194-1270, ספרד) מסביר שכפילות זו באה בכדי לעמוד על חשיבות ונחיצות הדבר, להדגיש בפנינו כמה מדובר במציאות שאינה מתקבלת אצל הקב"ה. מיד כאשר האלמנה ויתום יצעקו לקב"ה, מיד הקב"ה ישמע את צעקתם ומיד הוא יפעל בכדי להעניש את המענה אותם ולסייע להם. הקב"ה לא ימתין ולא יחכה, אלא יתקן את העוול מידית ואין היתום והאלמנה זקוקים לאף אחד אחר, מלבד הקב"ה :
"אִם יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, וְהַכֶּפֶל לְנִחוּץ הָעִנְיָן וְחִזּוּקוֹ, כְּדֶרֶךְ "הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים", "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה". וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ רַק צָעֹק יִצְעַק אֵלַי בִּלְבַד מִיָּד אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לְדָבָר אַחֵר כְּלָל, כִּי אֲנִי אוֹשִׁיעֶנּוּ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ מִמְּךָ. וְהַטַּעַם, כִּי אַתָּה לוֹחֵץ אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מוֹשִׁיעַ מִיָּדְךָ, וְהִנֵּה הוּא נֶעֱזָר יוֹתֵר מִכָּל אָדָם, כִּי שְׁאָר הָאֲנָשִׁים יִטְרְחוּ אַחֲרֵי מוֹשִׁיעִים שֶׁיּוֹשִׁיעוּם וְאַחֲרֵי עוֹזְרִים לִנְקֹם נִקְמָתָם, וְאוּלַי לֹא יוֹעִילוּ וְהַצֵּל לֹא יַצִּילוּ, וְזֶה בְּצַעֲקָתוֹ בִּלְבַד נוֹשָׁע בַּה' וְיִנָּקֵם מִמְּךָ ". (רמב"ן על שמות כב, כא-כב)
בפירוש תורה תמימה, האוסף אמרות חז"ל ממקורות שונים, מביא הרב ברוך הלוי אפשטיין (1860-1942, בלארוס) את דברי חז"ל המלמדים אותנו שעינוי ברמה כל שהיא הוא עינוי ואסור – עינוי מרובה או מועט, שניהם אסורים. בפירושו מביא הרב דוגמאות לעינויים המובאים בחז"ל, מפחיד לחשוב שדברים אלו נחשבים לעינויים, לעומת המתרחש והמוכר לנו:
"אם ענה תענה. אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט דבר אחר, אם ענה תענה מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה(*ומפרש במכילתא היכי דמי ענוי מועט אפילו אם באה אשה לדין ושאלה ועכבתה הדיין להמתין עד שישתה כוסו או ינעול סנדלו או יעטף טליתו, ומבואר מזה דגם זולת אלמנה ויתום שייך מצוה זו דענוי)…. אם צעק יצעק. יכול אם אינו צועק איני שומע, ת"ל שמע אשמע, הא מה ת"ל כי אם צעק יצעק, ממהר אני לפרע ע"י שהוא צועק יותר מאינו צועק". (תורה תמימה על התורה, שמות כב, כב)
כפילות הצעקה והשמיעה באה ללמדנו שגם אם העני לא יצעק כי אינו יודע לצעוק או מכל סיבה אחרת, הקב"ה ישמע לו. אם הוא יצעק בוודאי ישמע הקב"ה, אבל גם אם הוא לא יצעק, גם אז ישמע הקב"ה. מדהים ומפחיד כאחד.
רבנו בחיי בן אשר (1255-1340, ספרד) מסביר את הכפילויות בדרך פשוטה ומדויקת. כפילות העינויים באה ללמדנו שעינוי היתום והאלמנה הם הדברים השכיחים והקלים שאנשים עושים, שכן אין מי שיסייע להם ולכן בא ציווי זה כפול להזהיר דווקא עליהם. הכפילות בצעקה ובשמיעה באים ללמדנו שהקב"ה ישמע לכל צעקה וצעקה שתצא בגלל העינוי הזה, כל צעקה מחדש תישמע ותענה – גם אם מדובר במקרה עינוי אחד. אם יצעקו מספר פעמים, הקב"ה ישמע ויגיב מספר פעמים:
"ויתכן לפרש בזה כי דרך בני העולם שהם עלובים באיזה דבר שיהיה שיטרחו אחרי מושיעים ועוזרים, והיתום והאלמנה הם חלושי הכח אין להם עוזרים ולכך לא יבטחו באדם כי אם בהקב"ה שהוא עוזר ומושיע ומגן ובעבור זה יודיע הכתוב כי הם נעזרים יותר מכל אדם … ומפני שדרך הבריות לענותם תמיד כל היום לכך כפל הענוי, והיה ראוי שיאמר אם ענה תענה אותם ליתום ולאלמנה שהזכיר ואמר אותו להזהיר שלא לענות אחד מהם פעם אחר פעם, שאם יעשה כן כי אם צעוק יצעק אלי כלומר כשיצעק אחד מהם אלי שמוע אשמע צעקתו של כל אחד ואחד וכן כל צעקה וצעקה של כל אחד ועל כן הוצרך הכתוב לכפול הצעקה והשמיעה כדי ליתן שמיעה על כל צעקה וצעקה, וכן מצינו חלקי השמיעה ומדרגותיה כפי הצעקה והצער שיש לו בצעקתו" (רבנו בחיי, שמות כב, כב)
רבי אברהם אבן עזרא (1089-1164, ספרד) מביא בפנינו הבנה יסודית שכולנו חייבים להפנים וליישם בכל יום ויום, לצד מענה לשאלתנו. הפסוק הראשון מתייחס לכך שיותר מאדם אחד מענים את האלמנה והיתום שכן כתוב "לא תענון" בלשון רבים, מכאן לומד רבי אברהם יסוד גדול לחיינו והוא גם עונה מדוע ישנה כפילות "ענה-תענה" ו- "צעק-יצעק":
"לא תענון, בלשון רבים, כי משפט הרואים הענוי והחרישו כמשפט המענה, על כן כתוב אם ענה תענה והרגתי אתכם. אם ענה. והנה העונש. אם אחד יענה ואין עוזר העונש על כלם. על כן בא אחריו וחרה אפי והרגתי אתכם כולכם. ואמר כי אם צעק יצעק אלי. על היתום וכן דין האלמנה. רק היתום יתכן שיהיה קטן ולא ידע לדבר כמו הא למנה ". (אבן עזרא, שמות כב, כא)
אדם הרואה שאדם אחר, יחיד, מענה יתום ואלמנה ומתייחס אליהם באופן שאינו ראוי, גם אם אינו עושה כלום, יש עליו את אותו הדין של האדם המענה בפועל. ראית עוול, בטח כנגד יתום ואלמנה הקרובים לקב"ה יותר מכל אחד אחד שכן אין להם אף אחד אחר, חובה עליך לפעול לתיקון העוול, לעצור את העינוי מיד. לא עשית את זה – אתה והמענה באותו מקום בדיוק. לכן כתוב "ענה – תענה" הראשון מתייחס לאדם המענה בפועל והשני לאלו הנחשפים לדבר ואינם עושים כלום. והסיבה שמופיעה כפילות בצעקה – צעקה אחת של האלמנה וצעקה אחרת של היתום.
רבי יוסף בכור שור (המאה ה-12, צרפת) ממשיך באותו קו ומסביר שכפילות זו הנאמרת בעינוי נועדה ללמדנו שאם אדם מבקש להביא על עצמו עינויים שיענה את היתום והאלמנה – עינוי אחד להם ועינוי אחד למענה עצמו מאת הקב"ה :
"אם ענה תענה אותו. כלומר אם רוצה אתה שתתענה אתה, ואם ענה מילתא באנפי נפשה הוא תענה אותו ואז תתענה כיצד כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו". (בכור שור, שמות כב, כב)
רבי יעקב בן אשר (1269-1343, גרמניה וספרד) אומר באופן פשוט כל הכפילות הזו באה לומר – כל מה שתענה אותם יגיע אליך במידה כנגד מידה. אין משחקים :
"ענה תענה. צעק יצעק. שמוע אשמע. הכל כפול, לומר הכל במידה שתעשה לו אעשה לך". (רבי יעקב בעל הטורים)
בעל "הכלי יקר" (1550-1619, צ'כיה) מלמד אותנו דבר מבהיל. ראשית מסביר "הכלי יקר" כי הסיבה שקיימת כפילות היא שהכל מיוחס ליתום ולאלמנה. גם אם תענה רק את היתום, הרי שאימו האלמנה תיפגע, שניהם יצעקו ושניהם יענו וגם העונש לאותו האדם יהיה כפול. ואז מביא רבי אפרים הסבר על דרך הרמז ומלמד אותנו שכאשר אתה מענה את היתום, אתה מענה גם את "אבי היתומים":
"אם ענה תענה אותו. אותם מבעי ליה ומהו הכפל ענה תענה, צעוק יצעק, שמוע אשמע, ובדרך הפשט נוכל לומר שלפעמים אדם מענה את היתום לבד ואמו אלמנה עיניה רואות וכלות ואין לאל להציל את בנה וע"י ענוי אחד מהם שניהם מעונין ושניהם צועקים והקב"ה שומע לשניהם ומענישו בכפל שיהיו בניהם יתומים ואשתו אלמנה ועל צד הרמז נוכל לומר מאחר שהקב"ה אבי יתומים אם כן ודאי בכל צרתם לו צר כביכול לכך אמר אם ענה אז תענה גם אותו שהוא אבי יתומים והלא שניהם צועקים מדת הדין מקטרגת עליו למעלה והיתום צועק למטה והקב"ה הרחמן מקבל צעקת שניהם". (שמות כב', כב')
הקב"ה הוא אבי היתומים ודיין האלמנות, כאשר אדם מענה את היתום הוא כביכול מענה גם את הקב"ה ומידת הדין צועקת גם היא אל הקב"ה לצד צעקת היתום והקב"ה שומע את צעקת שניהם ובא לסייע.
נסיים בדבריו הקשים, אך הנכונים והמדויקים, של הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) אשר אינו מתייחס לכפילויות ואולי אפשר מתוך צעקתו מהכתובים להבין שהתורה כפלה את הדברים כדי לצעק אף היא ולהבהיר לנו שיש מקומות שבשום פנים ואופן אל לנו להתעסק איתם:
"אם ענה תענה אתו! "אתו" מוסב בעיקר על היתום, אבל במשמעותו כלולה גם האלמנה. אוי לכם, מנהיגי המדינה, אם גם המדינה מתעללת בהם וגורמת להם לחוש את צער אובדן מגינם ותומכם! אבוי למדינה שאלמנותיה ויתומיה סובלים בתוך העם, ושאפילו נציגי הציבור השולטים בה אינם עומדים לימינם לשמור על זכויותיהם. כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו! אוי לכם, אם אין להם מנוס אלא לצעוק אלי; שהרי ודאי אשמע את צעקתם. אני אגרום למדינה ולחברה "לשלם מחיר כבד", אם בניה החלשים צריכים לפנות אלי כדי למצוא צדק". (רש"ר הירש, שמות כב' כב')
הדאגה לחוליות החלשות בחברה, בטח אם הם אנשים שאין להם מי שיסייע להם וידחוף אותם קדימה, חייבת להיות נחלת כולנו. אם מבקשים אנו לשבת בחברה ראויה וצודקת, אנחנו צריכים להימדד ביחס שלנו לחלשים ולאלו הזקוקים לכך יותר מכל אחד אחר. לא נוכל לעצום את עייננו כנגד עלוות, כנגד פגיעה באוכלוסיות שאין מי שישמיע את כולנו, ואם נבחר לעצום את עייננו, אין ביננו לבין המענים כלום.
דברים אלו נכונים במיוחד לכל יום ויום ולא רק למהלכים לאומיים גדולים. אם נפתח את העיניים ונרצה ונבקש לראות – אנחנו נראה סביבנו את מי שצריך את עזרתנו, את מי צריך להזמין ליום גיבוש למרות שאינו במצבת העובדים, מי צריך את הדחיפה והחיבוק. זאת חובתנו.
שנזכה, שבת שלום.
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
59.00₪
95.00₪
70.00₪
120.00₪
125.00₪
125.00₪
35.00₪
75.00₪
30.00₪
50.00₪
25.00₪
130.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
25.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
35.00₪
