וייסעוּ מֵאֵתָם וַיָּשׇׁב עַל פִּי הַחִירֹת
- מ. מלכא
- ספר במדבר, ר"י בכור שור
- פרשת מסעי
התורה בפרשה מספרת על נדודי בני ישראל במדבר, ומונה את התחנות בהם עברו בני ישראל. התחנות הראשונות עליהן התורה מספרת הן: סוכות, איתם ופי החירות. כאשר בני ישראל הולכים מסוכות לאיתם הם מתרחקים ממצרים, אולם לגבי התחנה שלישית מציינת התורה משהו מיוחד- הם חוזרים לאחוריהם חזרה למצרים: וייסעוּ מֵאֵתָם וַיָּשׇׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל (במדבר, ל"ג, ז').
לכאורה אין מטרה לחזרה זו, שהרי מטרתם של בני ישראל היא להתרחק ממצרים, ולכן נשאלת השאלה: מדוע חזרו בני ישראל אחורה?
התורה בספר שמות עונה על כך ומספרת:
וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם: וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר: וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכׇל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
החזרה הייתה במטרה לגרום לפרעה לחשוב שבני ישראל תועים במדבר ובכך לגרות אותו לצאת אחריהם. יציאה זו תאפשר לקב"ה לא רק להביא על פרעה עונש נוסף, אלא בעיקר יש בכך מטרה חינוכית: וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכׇל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה. המטרה היא להביא לידיעת המצריים את כוחו ועוצמתו של הקב"ה פעם נוספת. כמובן שישנה חשיבות להודיע לאומות העולם על כוחו של הקב"ה, אולם האם לא ניתן למצוא מטרה מבחינת בני ישראל לחזרה זו?
עונה על כך ר' יוסף בכור שור בתשובה מעניינת מאוד:
וישב על פי החירות – לפי ששבו לאחוריהם כתיב: וישב, וכתיב: וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות, י״ד, ב׳), שלא יהיו בדאים ושקרים על שאמרו: דרך שלשת ימים נלך (שמות ח׳:כ״ג), דמשמע ואחר נשוב. ועתה שבו, אלא שפרעה יצא אליהם בחרבות שלופות ונכנסו מפניו בים, ונכנסו אחריהם וטבעו ונפטרו מתנאם, כי אל מי יקיימוהו מאחר שמתו אותם שהתנו להם. ועוד שהם עצמם מנעום מלשוב.
מסביר הרב שכאשר ביקשו בני ישראל לצאת ממצרים הם התחייבו דרך שלשת ימים נלך ולאחר מכן הם ישובו חזרה למצרים, ולכן החזיר אותם הקב"ה בכדי שלא יהיו אלו דברי שקר! ויותר מכך, מוסיף הרב בפירושו לשמות (י"ד, ב) סיבה נוספת:
וישובו – איני רוצה שתהיו בדאים, שאמרתם דרך שלשת ימים (שמות ג׳, י״ח) ותחזרו, וגם שאלתם כליהם על מנת להחזירם. ולכך תשובו, לעמוד על אמונתכם.
בני ישראל צריכים לעמוד לא רק במילתם כלפי פרעה, אלא גם כלפי המצריים ששאלו מהם כלים: וַיהֹוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם (שמות, י"ב, ל"ו), ולכן סיבב הקב"ה את העם לחזור למצרים. מהלך זה הוביל לכך שהמצרים יצאו לרדוף אחרי בני ישראל ובכך תימנע היכולת של בני ישראל לחזור ולהשיב את כלי מצרים, אך הפעם תהיה האשמה על מצרים:
ורדף אחריהם – שיצא לקראתם למלחמה, וכשינוסו, ירדפם ולא יניחם לחזור. והרי הפשיעה עליו ועל עמו, שלא הניחום לחזור, ולא להשיב להם מה ששאלו מהם.
דברי הרב מעניינים מאוד, אך נשאלת השאלה: מדוע כל כך חשוב שבני ישראל יעמדו במילתם מול המצרים? הרי ברור לכל כי מצרים הם אלו ששעבדו את ישראל, העבידו אותם ללא שכר, הרגו והתעללו בהם, מישהו יכול להאשים את ישראל על רצונם לברוח ממקום זה? מישהו יכול להאשים אותם שלא דיברו אמת ביחס לחזרה למצרים? כך גם לגבי שאילת הכלים- לאחר שנות עבודה כל כך מרובות, האם לא מגיע לישראל לקבל תמורה מסוימת עבור עבודתם?[1]
נראה שהתשובה אינה קשורה במצריים אלא דווקא בעם ישראל, והרב מסביר בפרשת קדושים כי מטרת הציווי קדושים תהיו נובעת מההמשך כי קדוש אני:
קדושים תהיו כי קדוש אני – ונאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים, כי אין מושל קדוש יכול לסבול סביביו משרתים אלא אם כן קדושים, דכתיב: מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים (משלי כ״ט:י״ב). הא לדבר אמת – כל משרתיו צדיקים, שכל אדון כדומה לו, וכל שכן מלך מלכי המלכים שראויים להיות משרתיו קדושים.
על מנת להיות ראויים להיקרא עבדי ה'- יש צורך להיות דומים לקב"ה, ובכלל זה גם לדבר אמת, ובכדי להגיע למצב זה יש צורך בהכנה נפשית וחינוכית. כשם שיש צורך לחנך לדרך זו, כך יש צורך למנוע גורמים העלולים לפגוע בחינוך, וכך מובא בתנא דבי אליהו רבה (כ"ח):
…מכאן אמרו ירחיק אדם את עצמו מן הגזל בין מן הישראל בין מן העכו"ם ולא עוד אלא משום שכל הגונב מן העכו"ם לסוף הוא גונב מן הישראל ואם הוא נשבע לעכו"ם לסוף הוא נשבע לישראל ואם הוא מכחש לעכו"ם לסוף הוא מכחש לישראל ואם הוא שופך דמים לעכו"ם לסוף הוא שופך דמים לישראל ולא נתנה התורה אלא לקדש שמו הגדול.
למעשי האדם יש השלכה לא רק על לגבי הסביבה אלא גם על עצמו פנימה, וכאשר אדם מסגל התנהגות שלילית מסוימת (אף על פי שהיא מותרת) סופה לבוא לידי ביטוי גם במקרים אסורים ובכך להרחיק אותו מלהיות עבד ה'. וכן כתב הרמב"ם בפירושו למשנה:
…אמרו (חולין צד.) (ע"ה): אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של עובד כוכבים, וכ"ש בדבר שיוכל לבא לידי חלול השם שזהו חטא גדול והגעה לאדם תכונות רעות ואלו הרעות כולן אשר ביאר הש"י שהוא יתעב אותם ויתעב עושם אמר (דברים כ״ה:ט״ז) כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול…
עולה מהדברים כי מהות החזרה של בני ישראל מצרימה, על פי הבכור שור, נבעה ממטרה חינוכית בכדי להורות עד כמה חשוב לאדם לעמוד במילתו ועד כמה חשוב למנוע פגמים חינוכיים שעלולים להרחיק את האדם מהקב"ה.
———————
[1] דעה כזו מופיעה בגמרא במסכת סנהדרין (צ"א.). הגמרא מביאה כמה טענות שהעלו אומות העולם ביחס לבני ישראל מול אלכסנדר מוקדון ואחת מהן מתייחסת לכלים ששאלו בני ישראל ממצרים. תשובת עם ישראל מתייחסת לעניין העבדות כולו:
..שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו! אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו ניצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם! נתנו לו רשות, והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ): ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה! אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה, אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה.

מוטי מלכא
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.