עגלת קניות

קניית הארץ

קניית הארץ

לעילוי נשמת אליהו בן מזל מזל בת נזמה מרדכי בן רחל

וַיהֹוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:  וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה.

קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה – הבט ימין וראה כי מתחלה אמר הקב״ה לאברהם: שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה עומד שם צפונה ונגבה וקדמה וימה כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, ש״מ שבראיה לחוד סגי וקני לה. ואח״כ חזר מזה ואמר, קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. ש״מ שצריך לעשות חזקה ממש מכי דיש אמצרי, (ב״ק ט.) ובראיה לחוד לא קנה לה. ועוד, כי מתחלה אמר לזרעך עד עולם, ואח״כ אמר כי לך אתננה, ולא הזכיר זרעך ולא עד עולם. ועוד שאמר שא נא, אין נא אלא בקשה. ובאמרו קום התהלך בארץ לא הזכיר לשון נא. ואצל משה רבינו ע״ה מוחלפת השיטה שאמר (דברים ג׳:כ״ה) אעברה נא ואראה את הארץ. הרי שהזכיר לשון נא אצל העברה ממש שהיא דוגמת קום התהלך בארץ אבל אצל הראיה לא הזכיר נא כי לא אמר ואראה נא. ועוד מהו שאמר כאן וראה מן המקום אשר אתה עומד שם וכי ס״ד שיראה מן המקום אשר אינו עומד שם [א].

והקרוב אלי לומר בכל זה, שהקנה הקב״ה אל אברהם את הארץ לקנות שמה שני מיני תועלת, האחד, רוחני והוא נקנה בראיה לבד ואחד, גופני והוא נקנה מכי דיש אמצרי [ב]. הרוחני הוא, כי שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בהמ״ק של מעלה, ושם פעל ה׳ מכון לשבתו יתברך, ושם חביון עוזו יתברך, וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופו ית׳ תחזינה עיניו ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם (בראשית כ״ב:י״ד) ה׳ יראה, וקרי בה יראה היו״ד בחיריק ויראה היו״ד בציר״י, כי כדרך שבא לראות כך בא ליראות, כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עוה״ב, כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך [ג]. ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלימות זה כי אם במקום הנקרא ה׳ יראה והוא הר המוריה ובית אל, כי למעלה כתיב (ג-ד) עד בית אל, אל מקום המזבח וגו׳ ולקמן פר׳ ויצא (כ״ח:י״ז) פי׳ רש״י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל ופירשו המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות מקום בית המקדש ובית אל והיו למקום אחד. על כן נאמר כאן לאברם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם. הורה באצבע ששלימות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד לא נקנה לו כ״א מן המקום אשר הוא עומד בו והיינו בית אל. כי כך משמע פשט המקראות וילך למסעיו מנגד עד בית אל וגו׳ וז״ש אל הארץ אשר אראך שאני מראה אותך שמה וסבה זו מלך ביפיו תחזינה עיניך [ד].

ותועלת רוחני זה לא יסיר מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שב״ה שלמטה אינו בבנינו מ״מ הבה״מ שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש, ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא כי רצו את אבניה וגו׳ וכנגד תועלת רוחני זה אמר הקב״ה שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם ר״ל מן המקום הקדוש אשר אתה עומד בו כי בו תקנה השלימות הרוחנית ותזכה לראות פני השכינה, ועל אותו שלימות אמר לך אתננה ולזרעך עד עולם כי שלימות רוחני זה לא ימוש לעולם [ה]. ואח״כ אמר כנגד השלימות הגשמי הנקנה לו בארץ והיינו סתם נחלת שדה וכרם, וסתם קרקע אינה נקנית כי אם בחזקה גמורה מכי דיש אמצרי, אמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ולא הזכיר לזרעו עד עולם כי הארץ נתנה לישראל על תנאי אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו [ו].

ועל קניית שני מיני שלימות אלו אמר משה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה כי באמרו אעברה נא בקש על קנית סתם חלק בארץ אשר לזה צריך העברה ממש כדרך שנאמר קום התהלך בארץ. ובאמרו ואראה את הארץ בקש על קניית השלימות הרוחני הנקנה בראיה לבד וכנגד מה שנאמר כאן מן המקום אשר אתה שם דהיינו בית אל מקום המקדש אמר להלן ההר הטוב הזה והלבנון. ומ״ש כאן שא נא עיניך הזכיר לשון נא דווקא באותו שלימות הנקנה בראיה אבל בשלימות הגופני לא הזכיר לשון נא, ואצל משה כתיב חילוף הדברים הכל חד טעמא הוא לפי ששלימות הגופני האדם יראה לעינים אליו ביותר ע״כ אין הקב״ה צריך לבקש מן האדם בלשון תחנונים שיקבלו מידו אלא אדרבה האדם מבקשו בלשון תחנונים מן הקב״ה כי תאוה הוא לעינים לראות בחמדת העה״ז. אבל החמדה הרוחנית אשר עין לא ראתה אין הטבע נכסף אליו כל כך ואין האדם מבקש עליו בלשון תחנונים כפי טבעו, אלא אדרבה ה׳ מבקש מן האדם בלשון תחנונים שידבק בשלימות רוחני זה, ע״כ אמר הקב״ה לאברם שא נא אין נא אלא בקשה ותחנה שבקש ה׳ ממנו שידבק בקנין רוחני זה, אבל קום התהלך בארץ כדי לקנות נחלת שדה וכרם לא הוצרך לבקש ממנו. אבל משה כשבקש על שתים אלו מן הקב״ה הזכיר לשון נא באמרו אעברה דהיינו קניות חלק בארץ שהטבע נכסף אליו ומבקש על ככה אבל באמרו ואראה את הארץ לא הזכיר לשון נא כי הכל חד טעמא ואע״פ שאין זה נאות לאומרו על שני צדיקים כאברהם ומשה מ״מ דיברה תורה בלשון סתם בני אדם ואמר הקב״ה לאברם שא נא וקום התהלך כמדבר לסתם אדם ומשה ג״כ לא רצה להחזיק את עצמו לצדיק גמור [ז].

[א] הקושי שאיתו בא בעל הכלי יקר להתמודד מתחלק לכמה שאלות:

קודם כל, ישנה חזרה כפולה על ההבטחה בפסוקים, בפעם הראשונה נאמר כִּי אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: ולאחר מכן חוזר הקב"ה ואומר:  קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: ולכן עולה השאלה מדוע לכפול את ההבטחה?

קושי שני הוא מתייחס להבדלים שבין שני הניסוחים של ההבטחה: בפעם הראשונה מוזכר זרעו של אברהם (ולזרעך עד עולם), ואילו בפעם השנייה מוזכר רק אברהם (לך אתננה), הפעם הראשונה נאמרה בלשון בקשה (שא נא עיניך וראה) ואילו הפעם השנייה נאמרה ללא לשון בקשה (קום והתהלך…).

קושי נוסף מבחינת הניסוח מתייחס למילים: וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, ועל כך שואל הרב- האם אברהם יכול לראות ממקום אחר?!

עוד קושי שמביא הרב מתייחס לעניין קניית הארץ: קנייה נעשית על ידי פעולה ולא על ידי ראייה (דיש אמצרי פירושו 'שדש במצריו' שכאשר אדם קונה שדה עד שלא עשה שינוי בקרקע, פירק את הגדר למשל, אין זה נחשב קנייה), ולכן שואל הרב אם בפעם הראשונה נאמר כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, משמע בראייה כן קנה אברהם את הארץ, ואילו בפעם השנייה נאמר קום והתהלך בארץ  משמע היה אברהם צריך לבצע פעולה בכדי לקנות את הארץ, אם כן למה באה הראייה הראשונה?

קושי אחרון שמביא הרב מתייחס להשוואת הדברים לדברי משה רבינו: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן, בדברים אלו פונה בלשון הפוכה מזו של הקב"ה כאן, שהרי על האקט הפיזי (אעברה נא) הוא מבקש בלשון נא, ואילו על הראייה הוא לא מבקש בלשון נא..

מבחינת פשט הפסוקים את רוב השאלו ניתן לפתור בכך שישנה הדרגה בדברי הקב"ה: כשם שלפני הניווט ישנו שלב של למידת השטח ורק אחר כך נעשית ההליכה עצמה, גם כאן ציווה הקב"ה על אברהם לראות מה ניתן לו ולזרעו, ואילו אחר כך מגיע השלב שמבטא את ההבטחה- וזוהי ההליכה בארץ (אשר מתייחסת רק לאברהם ולא לזרעו שעדיין לא נולד), אולם הרב הולך בפירושו בדרך אחרת:

[ב] והקרוב אלי לומר בכל זה, שהקנה הקב״ה אל אברהם את הארץ לקנות שמה שני מיני תועלת, האחד, רוחני והוא נקנה בראיה לבד ואחד, גופני והוא נקנה מכי דיש אמצרי: הרב מבחין שמכיוון שחזרה התורה על מתן הארץ לאברהם פעמיים, לכן מדובר על שתי נתינות שונות ולא על הקנייה אחת שמתפרשת על פני שני פסוקים (ונראה שהפסוק המדבר על ריבוי זרעו של אברהם הוא הגורם לכך משום שאחרת באמת היה ניתן לומר ששתי ההקניות הן אחת, אולם מכיוון שהפסוק המפריד ביניהן עוסק בנושא שלכאורה שונה, ובכך מסתיים הנושא שלפניו ומתחיל חדש לאחריו).

[ג] ההקניה הראשונה היא מתן התועלת הרוחנית שיש בארץ, כי שם מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בהמ״ק של מעלה… וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופו ית׳ תחזינה עיניו. ובראיה לחוד סגי לאדם לקנות השלימות ההוא במקום אשר קרא לו אברהם (בראשית כ״ב:י״ד) ה׳ יראה, וקרי בה יראה היו״ד בחיריק ויראה היו״ד בציר״י, כי כדרך שבא לראות כך בא ליראות, כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עוה״ב, כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך. בקנייה זו נאמרה לשון ראייה משום שבית המקדש הינו המקום שאליו אדם מגיע לחזות בקב"ה (האדם רואה את המקום שמבטא את הקשר המוחשי שבין הקב"ה והעם) ובאותה מידה גם הקב"ה רואה את האדם המגיע לבית המקדש. ראייה זו אינה רק ראייה פיזית- כאשר האדם מגיע לחזות בהתגלמות הקב"ה בארץ יש לכך השפעה עליו פנימה, ולכן  כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך.

ואפשר להוסיף שהראייה אינה חוש פיזי כמו חוש המישוש או הטעם המצריכים מגע עם אובייקט מוחשי, היא גם מופשטת יותר מחוש השמיעה המצריך קול המופק מדבר מוחשי, ולכן היא המתאימה לתאר קנייה של תועלת רוחנית מופשטת.  

[ד] ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלימות זה כי אם במקום הנקרא ה׳ יראה והוא הר המוריה ובית אל… פי׳ רש״י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל ופירשו המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות … והיו למקום אחד. על כן נאמר כאן לאברם שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם: הורה באצבע ששלימות זה הרוחני הנקנה לו בראיה לחוד לא נקנה לו כ״א מן המקום אשר הוא עומד בו והיינו בית אל. כי כך משמע פשט המקראות וילך למסעיו מנגד עד בית אל וגו׳ וז״ש אל הארץ אשר אראך שאני מראה אותך שמה וסבה זו מלך ביפיו תחזינה עיניך: היכולת להשפיע על האדם אינה אחידה בכל ארץ ישראל. לבית המקדש ישנה יכולת כזו לא רק משום שהקב"ה בחר בו או כי יש בו ניסים גלויים (בני אדם רואים בכל יום את התנהלות הטבע וחוכמת הקב"ה- החל בפריחת הפרחים, נדידת הציפורים, לידת ילדים ועוד כהנה וכהנה מעשים נפלאים ועדיין לא על כולם מושפעת גדלותו של הקב"ה), אלא בעיקר משום שבתפיסת האדם הוא מוכן לקבל השפעה זו כאשר הוא מגיע לבית המקדש, הוא מגיע מוכן לשם ולכן השפעה זו גם חלה עליו.

כאשר אברהם עומד מול הקב"ה הוא ניצב מול מקום המקדש  פי׳ רש״י שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל ופירשו המפרשים שמאותו זמן והלאה נתחברו שני המקומות. רש"י בפרשת ויצא כותב:  כי אם בית אלהיםאמר ר׳ אלעזר בשם ר׳ יוסי בן זמרא (בראשית רבה ס״ט:ז׳): הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומו של יהודה, וירושלם בצפונו בגבול שבין יהודה ובנימן, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימן בגבול שבין בנימן ובין בני יוסף. נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל, מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלם. ושאמרו רבותינו: צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה. ועוד אמרו: יעקב קראו בית וזו לוז היא ולא ירושלם. ומהיכן למדו לומר כן, אני אומר: שנעקר הר המוריה ובא לכאן. וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (בבלי חולין צ״א:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו: ויפגע במקום (בראשית כ״ח:י״א).  הולך הרב בדרך זו ומסביר שכאשר הקב"ה מדבר עם אברהם הוא עומד בבית אל, וכאשר אומר לו הקב"ה מן המקום אשר אתה שם, כוונת הדברים אינה על מקומו הפיזי – שהרי לא יכול לראות ממקום אחר, אלא כוונת הדברים למה שהמקום מייצג והוא בית המקדש. מקום זה מבטא את התוכן הרוחני של הארץ שהובטחה, ולמרות שכרגע אין במקום לא בית ולא מקדש, לעתיד לבוא שם יהיה המקום שמבטא בצורה הכי גבוהה את תוכנה הרוחני של הארץ.

[ה] ותועלת רוחני זה לא יסיר מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שב״ה שלמטה אינו בבנינו מ״מ הבה״מ שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם: קניין רוחני זה הינו הבטחה לכלל זרעו של אברהם, שלכולם ישנה הזכות והחובה לרכוש את קניינה הרוחני של הארץ. וצריך להעיר כי מהות קניין זה הוא אותה הכרת הקב"ה שמתרחשת ביתר קלות כאשר אדם חוזה בבית המקדש, אולם חובה זו אינה מוגבלת רק לזמן שבית המקדש הפיזי קיים, משום שעצם החובה לא נובעת מהמבנה הפיזי אלא מעצם ההכרה, ולכן בית המקדש שלמעלה (במובן האידיאל של עבודת ה') נצחי לא יסור לעולם.

[ו] ואח״כ אמר כנגד השלימות הגשמי הנקנה לו בארץ והיינו סתם נחלת שדה וכרם, וסתם קרקע אינה נקנית כי אם בחזקה גמורה מכי דיש אמצרי.. הפן השני המופיע בקניין הארץ הוא הפן החומרי הנקנה על ידי מעשה פיזי, ועל כך אמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ולא הזכיר לזרעו עד עולם כי הארץ נתנה לישראל על תנאי אם ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.

[ז] כעת פונה הרב להסביר את הקושייה מדברי משה: ועל קניית שני מיני שלימות אלו אמר משה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה… משה עצמו גם ביקש קניין כפול בארץ- מצד אחד הקניין החומרי (אעברה נא) ומצד שני קניין רוחני (ואראה), אולם בבקשת משה יש שינוי מדברי הקב"ה- משה ביקש בלשון בקשה דווקא על הקניין החומרי ולא על הרוחני, ועל כך מעיר הרב: לפי ששלימות הגופני האדם יראה לעינים אליו ביותר ע״כ אין הקב״ה צריך לבקש מן האדם בלשון תחנונים שיקבלו מידו אלא אדרבה האדם מבקשו בלשון תחנונים מן הקב״ה… החמדה הרוחנית אשר עין לא ראתה אין הטבע נכסף אליו כל כך ואין האדם מבקש עליו בלשון תחנונים כפי טבעו, אלא אדרבה ה׳ מבקש מן האדם בלשון תחנונים שידבק בשלימות רוחני זה.. האדם מבקש על צרכיו החומריים משום שכיציר חומר הם קרובים אליו יותר והקב"ה לא צריך לבקש ממנו לקבלם, אולם התוכן הרוחני, אליו האדם פחות נכסף ולכן דווקא אותו מבקש הקב"ה מהאדם לקבל. ומסיים הרב באמירה שממנה אפשר להבין הרבה על דרכו הפרשנית: ואע״פ שאין זה נאות לאומרו על שני צדיקים כאברהם ומשה מ״מ דיברה תורה בלשון סתם בני אדם ואמר הקב״ה לאברם שא נא וקום התהלך כמדבר לסתם אדם ומשה ג״כ לא רצה להחזיק את עצמו לצדיק גמור. דברי התורה משמשים כלי עבורנו, והגם שאולי פחות יפה לומר דברים אלו לגבי אברהם ומשה, מכל מקום מטרתם אינה להוריד מדרגתם, אלא לתת לנו כלים להעלות את מדרגתינו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

 


תמונה של מוטי מלכא

מוטי מלכא

נולד בשנת 1979, נשוי ואב לארבעה. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. עסק בעבר בחינוך, בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של סטודיו 'הרמן הדפסות'. אוהב מקרא, המקים והעורך של אתר 'מים לים'.

מאמרים נוספים של מוטי מלכא

עוד מהאתר
דילוג לתוכן