לפני קצת פחות מעשור שנים, נדרשתי להתמודד עם מקרה מורכב מאוד אל מול המנהל הישיר שלי וזאת הייתה הפעם הראשונה שבה בחרתי להסתכל על המציאות בלבן של העיניים ולהילחם עליה בכל מחיר, גם במחיר של לשים את המפתחות על השולחן. אני לא יכול לפרט את פרטי המקרה, אבל אני זוכר היטב את שיחת הטלפון שקיבלתי מהבוס שלי ואת הנסיעה שארכה נצח מירושלים לת"א בשעת לילה מאוחרת, מיד בסיומה. היו לי שתי אפשרויות – האחת להתמודד עם האמת בצורה הכי חזקה ולהבין שיכול להיות לזה מחר והאופציה השנייה היא לנסות להרגיע את העניינים, לשחק את המשחק עד יעבור זעם וזאת הייתה אופציה ריאלית לחלוטין. אופציה אחת להתמודד ואופציה שניה לברוח ואולי דברים ישתנו בעתיד. בחרתי באופציה הראשונה.
לא הייתה החלטה טובה מזו. אומנם היו כמה ימים קשים ומורכבים אל מול המנהל, ימים של מחשבות האם התפקיד שווה התמודדויות מהסוד הזה, אבל ההתמודדות עם המציאות באופן ישיר, בלי לפחד היא התחושה העוצמתית ביותר שיש, המחזקת ביותר שקיימת ובעיקר בונה ומעצבת אותך להמשך הדרך.
וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ
פרשת "וישלח" אותה נקרא השבת ממשיכה ומספרת לנו על המסעות והמאבקים של יעקב בשובו לארץ ישראל. הוא מתחיל במפגש עם עשיו ומתכונן אליו כמו למלחמה, הוא מתמודד עם מעשי בניו בעיר שכם והוא מתמודד עם מות רחל. לפני כל המאבקים האלו, ערב המפגש המיוחל עם עשיו ואחרי שיעקב מעביר את כל משפחתו ורכושו את הנחל לקראת המפגש המתוכנן, יעקב מוצא את עצמו נאבק ב-"איש" עד עלות השחר, באופן לא ברור:
"וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת־הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ. וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר׃ וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ׃ וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה־שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב׃ וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹקים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". (בראשית לב, כד-כט)
הרב עדיין שטיינזלץ (1937-2020, א"י) אינו יודע להגיד מיהו אותו "איש" והוא משתמש בהגדרה של "איש עלום ומסתורי" : "לבסוף, לאחר שהמחנה כולו עבר – וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ על שפת הנחל, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עלום ומסתורי עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". (בראשית לב, כד). מרבית המפרשים מסבירים שמדובר במלאך כזה או אחר. בלי להכריע בשאלה מיהו אותו האיש, נבקש לברר סוגיה מעניינת לא פחות – על מה הם נאבקו.
יעקב נערך למאבק מול עשיו, הוא מכין את המחנה ומעביר את משפחתו בכדי להתמקם ולהיות מוכן. ברגע מסוים שיעקב נותר לבדו, מגיע אותו "איש" ומתחיל להיאבק עימו, על מה נאבק אותו "איש" אל מול יעקב, מה רוצה אותו מלאך מיעקב ? או מה עשה יעקב שנדרש המאבק הזה ?
המדרש בילקוט שמעוני מלמד אותנו גם מי היה האיש שנאבק עם יעקב וגם מדוע הוא עשה את המאבק הלא ברור הזה. המדרש גם ממשיך ומפרט את המאבק המתקיים לאחר שהמלאך כבר מבקש להשתחרר מיעקב ולשוב למקומו. יעקב אינו מוותר ודורש את המגיע לו:
"ויאבק איש עמו יש אומרים מיכאל היה אמר לו מיכאל ומה אני שאני אחד מן השרים הראשונים כך עשית לי ואתה מתירא מעשו אמר ר' טרפון לא היה לו רשות למיכאל לזוז ממקומו עד שנתן לו יעקב רשות שנאמר שלחני כי עלה השחר אמר לו וכי גנב או קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר ?! באו כתות כתות של מלאכי השרת שאמרו לו מיכאל עלה כי זמן הזמיר הגיע לומר אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל התחיל מתחנן ליעקב א"ל בבקשה ממך שלח אותי שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עכוב השיר. אמר לו : לא אשלחך כי אם ברכתני . אמר לו : וכי איזה מהם חביב השמש או הבן, אני השמש ואתה הבן ואתה צריך לברכתי ?! א"ל אף על פי כן מיד א"ל לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל א"ל אשריך ילוד אשה שנכנסת בפלטין של מעלה וניצלת". (ילקוט שמעוני על התורה קל״ב)
האיש לפי מדרש זה הוא המלאך מיכאל. לפני המפגש עם המלאך מסופר לנו על יעקב שהוא פחד מאוד לקראת המפגש עם עשיו אחיו : "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח). המלאך מיכאל בא ללמד את יעקב ולומר לו, אם הצלחת לנצח ולהיאבק במלאך אין לך סיבה להירתע ולפחד מאף אחד, גם לא מעשיו. מיכאל ביקש להבהיר ליעקב, בכוחך ובאמונתך לנצח כל כוח, הרי הרגע ניצחת מלאך במאבק ארוך ומייגע. ויותר מזה, המדרש מלמד אותנו שיעקב הבין את המסר וגם את המלאך הוא כעת מסרב לשחרר, מבלי לקבל ברכה. באת לריב איתי מיוזמתך – זה יעלה לך. במקרה הזה בברכה. אני כבר לא מפחד לדרוש את מה שמגיע לי. אתה לימדת אותי.
האמת היא שכמעט תמיד, הדרך הטובה ביותר להצליח להתמודד עם אתגר היא לעבור אתגר גדול יותר לפני האתגר "המפחיד". בתקופה שהייתי משחק כדורסל בקבוצה והיינו בדרך לשחק אל מול קבוצה מסוימת, תמיד היינו אומרים, אם ניצחנו שבוע שעבר את X בוודאי שאנחנו צריכים לנצח את קבוצה Y. מיכאל בא ללמד את יעקב את ההבנה שאין לו מה לפחד ובכוחו לנצח.
הרד"ק (1160-1235, צרפת) מלמד אותנו שהמלאך היה דווקא המלאך גבריאל והוא בא ללמד את יעקב יסוד עצום שיוביל את עם ישראל דורי דורות. לפני כן, נכון לציין בעת הזאת את דברי הרמב"ן אשר לימד אותנו בתחילת ספר בראשית שכל מה שקרה לאבותינו בספר בראשית, קורה וחוזר לעם ישראל לאורך ההיסטוריה. המלאך גבריאל מגיע להיאבק ביעקב כדי לחזק אותו לפני המאבק עם עשיו וגם כדי ללמד אותו יסוד עצום – אחרי החושך, מגיע האור. אחרי צרה גדולה, מגיעה גאולה :
"איש מלאך…. ונקראו אישים המלאכים ושמדברים עם בני אדם ונראים להם בצורת איש כמוהם במראה או בהקיץ, ושלח האל זה המלאך ליעקב לחזק לבו שלא ירא מעשו, כי לא יכול לו, לפיכך נאבק עמו ולא יכול להפילו, כן עשו לא יוכל לו, ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו בזה, כי תהיה לו אורה אחר שחשכה, כי הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רוח והצלה שהוא כאור אחר חשכה". (רד"ק, בראשית לב, כח)
מתוך הצרה הגדולה, מגיעה הישועה העצומה. מתוך החושך יוצאים לאור. מי כמונו מבינים אחרי השנה וחודשים של מלחמה אשר נפתחה בחושך גדול ונורא לעם ישראל ובעת צרה ליעקב, יצאנו להשמדת אויבי העם היהודי כמעט בכל ציר הרשע – חמאס, חיזבאללה, סוריה ועוד. בכדי שהאור יהיה שלם ומלא אנו עדיין מתפללים לשובם של החטופים וגם זה יקרה בהקדם.
החתם סופר, רבי משה סופר, (1762-1839, גרמניה וסלובקיה) מסביר שהמלאך הגיע להעניש את יעקב על זה שלא קיים את נדרו כלפי הקב"ה. כאשר יעקב עזב את ארץ כנען, לפני 22 שנה הוא נדר להקים במקום שנתו מצבה לאלוקים ולעשר את מה שהיה לו. בא המלאך לומר ליעקב לא קיימת את נדרך :
"ויאבק איש עמו, אחכז"ל שהמלאך האשימו שלא קיים נדרו, שאמר עשר אעשרנו לך, ומיד עישר בניו והפריש לוי, ויש לומר מאי טמעא לא קיים נדרו עד עכשיו, ועוד אע"פ שעכשיו עישר, מכל מקום כבר איחר נדרו …. והשתא נהי דיעקב תלה נדרו בתנאי שאמר ושבתי בשלום אל בית אבי, אז עשר אעשרנו לך ולא היה צריך לעשר עד שובו לבית אביו, מכל מקום המלאך טען כיון שלא כפל התנאי בטל והמעשה קיים ומחויב לעשר מיד". (חתם סופר על התורה, וישלח ט״ז)
החתם סופר מתפלפל ומסביר שיעקב הפריש את בנו לוי לעבודת ה' ולכן קיים את נדרו, אבל בפועל, הקב"ה מצווה אותו אחרי המפגש עם עשיו והיפרדותו של יעקב ממנו " קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" (בראשית לה, א) ובעצם מצווה אותו לקיים את נדרו. אז יש אחיזה באמירת חז"ל שהמלאך ביקש לומר ליעקב, קיים את נדרך.
שרו של עשיו
מדרש לקח טוב מלמד אותנו שהאיש הוא המלאך שהוא שרו של עשיו ולפי מדרש זה ברור מה המניע של אותו מלאך. לקראת המפגש של יעקב עם עשיו, מבקש אותו מלאך להחליף ולהזיק את יעקב כך שלא יוכל לנצח את עשיו במפגש המתוכנן :
"איש עמו. מלאך היה ונדמה לו כרועה צאן. אמר לו העבר שלך ואני מעביר שלי. לאחר שהעביר את שלו. חזר לראות שמא שכח כלום. מיד ויאבק איש עמו. שרו של אדום היה. עד עלות השחר. כלומר עד שיעלה שחר לישראל ישועת ישראל. שהוא דומה לשחר. כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה'". (מדרש לקח טוב, בראשית לב, כה)
אומות העולם ומלכות אדום אשר יצאה מעשיו מבקשים כל העת להיאבק בישראל ולהסיט אותם מהדרך. כך ביקש שרו של עשיו להסיט את יעקב ולהחליש אותו לפני המאבק הקרב ובא.
הרב חיים טירר, מגדולי החסידות, רבה של העיר צ'רנוביץ (1740-1817, גליציה וא"י) מסביר שברגע שעשיו קיבל החלטה עם עצמו להיאבק ביעקב, להילחם בו, התעורר שרו למעלה והתחיל את המאבק הזה מוקדם יותר בכדי לסייע לעשיו :
"ואך עתה באתערותא דלתתא כאשר עלה בלב עשו ללחום עם יעקב נתגבר כח השר שלו והתחיל גם הוא ללחום עמו והכל היה סיבה מאת ה' בכדי שיוכרח אחר כך להודות לו על הברכות וגם להסיר פחד דאגת יעקב מעשו כשיראה שכבר גבר השר שלו למעלה וזהו שאמר הכתוב ויאבק איש עמו כלומר זה האיש שהיה עד עתה עמו לסייעו ולשמרו מכל צד ועתה נהפך לאויב לו ללחום עמו". (באר מים חיים, פרשת וישלח)
בפועל מה שהוליד המאבק הזה היה שהוסר הפחד מיעקב לקראת המפגש ושעשיו בסופו של דבר הודה ליעקב על הברכות.
נסיים בפירושו הלא פחות ממדהים של הרשב"ם (1075-1158, צרפת) אשר מלמד אותנו שהמלאך אשר בא להילחם ביעקב בא מסיבה אחת פשוטה – למנוע מיעקב לברוח מהסיטואציה. אם הרשב"ם לא היה כותב את זה, לא היה אומץ להגיד את זה :
"ויאבק – מלאך עמו שלא יוכל לברוח ויראה קיום דברו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו". (רשב"ם, בראשית לב, כד)
יעקב ברח לפני עשרים שנה מעשיו לחרן ולא התמודד עם הסיטואציה שנוצרה, יעקב ברח גם מלבן עם כל משפחתו מבלי להגיד לו כלום אחרי עשרים שנה. המלאך אומר לו כעת – סיימנו לברוח. מהיום שמך ישראל – תתמודד מול המציאות. אין לברוח יותר, יש בך את הכוחות להסתכל למציאות בלבן של העיניים ולנצח אותה. בהצלחה.
באותו אופן עם ישראל, האומה הישראלית, אשר קרויה על שם יעקב אבינו, מסתכלים למציאות בלבן של העיניים ומתמודדים איתה כבר שנה וחודשיים. בתקופה הזאת הסתכלנו להרבה מאוד ארגוני טרור ומנהיגים בלבן של העיניים והכרענו אותם בכוח האומה. יהי רצון שהגישה והאומץ הלאומי הזה ימשיכו לפעפע בקרבנו, שזה יהיה המצפן לפעולתנו ושידע העולם כי האומה הישראלית קמה מכל צרה ואחרי כל חושך מגיעה גאולה. סיימנו לברוח.
שנזכה. שבת שלום.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".