עגלת קניות

באיזה אוהל ניגלה ה' אל משה ויהושע?

מהמדרש עולה כי היו שני אוהלים שנקראו אוהל מועד, האחד שימש כמרכז המשכן והשני נבנה מחוץ למחנה. באיזה מהם ניגלה הקב"ה אל משה ויהושע בפרשת וילך?

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד: וַיֵּרָא יְהֹוָה בָּאֹהֶל בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן עַל פֶּתַח הָאֹהֶל: (דברים, ל"א, י"ד)

לאחר שמשה מעמיד את יהושע מול העם וממנה אותו למנהיגות, קורא הקב"ה למשה ויהושע לאוהל מועד על מנת ללמדם את שירת האזינו ולחזק בעצמו את יהושע לקראת תפקידו. מעלים הפרשנים את השאלה: מדוע עמד עמוד הענן פתח האוהל?

בעל הטורים בפירושו הארוך מסביר את הסיבה כך:

ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל – כתב הרמב״ן הטעם כי רצה לדבר עם משה שישמע יהושע ושם יצווה וצווה את יהושע הוא בעצמו. והנה למשה נאמר ונועדתי לך שם ודברתי עמך מעל הכפורת אבל יהושע לא היה במעלה ההיא ואסור היה לו לכנוס באהל כלל ועל כן אמר ויעמוד עמוד הענן פתח האהל לבאר כי היה הענן וכל הכבוד על פתח האהל חופף עליו:

ולפי דברים אלו מוסבר כי למרות שהדיבור אל משה נעשה מעל הכפורת, למען יהושע, שלא היה בדרגתו של משה- נעשה הדיבור מפתח האוהל, וכך גם מסבירים פרשנים נוספים. לעומת זאת הרש"ר הירש מוצא סיבה מעשית לדיבור דווקא מפתח האוהל ולא בתוכו:

ויעמד עמוד הענן על פתח האהל – על ידי כך נעשה גלוי וידוע לכל העם שמשה ויהושע שומעים את דבר ה׳ באוהל מועד.

אם כן, לשם פרסום הדברים היה הדיבור במקום בו יכלו בני ישראל לראות את המעשה ודבר זה עזר למעשה לבסס את מעמדו של יהושע בעיני העם.

הרד"צ הופמן מתייחס לשאלה שהפרשנים לא התייחסו אליה כאן והיא: כמה אוהלים שנקראו אוהל מועד היו? וכך הוא מסביר את התייחסותו לשאלה:

אין כאן המקום להרחיב את הדיבור על המחלוקת הזאת בנוגע לשני אוהלי המועד הנזכרים בתורה, ולא רצינו אלא להצביע כאן על השיטה הזאת של המדרשים, שלא הובאה בדברי המפרשים.

אותה שיטה של בעלי המדרש, שלא מובאת כאן על ידי פרשנים אחרים, היא שלמעשה היו שני אוהלי מועד- האחד אוהל מועד שבמשכן, והשני אוהל מועד שמחוץ למחנה- כפי שמתואר בספר שמות לאחר חטא העגל:

וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כׇּל מְבַקֵּשׁ י״י יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (שמות, ל"ג, ז').

ר' אברהם בן הרמב"ם מסביר על איזה אוהל מדובר:

מאמר יקח את האהל יובן ממנו שהעתיק אהל שהיה נטוי לו ע״ה לפני זה במחנה ישראל ואפשר שהוא האוהל שנאמר בו בפגישתו עם יתרו ויבאו האהלה והוא ע״ה עשה כן מן הסתם במצווה אלוהית…

לדעת רבים מהפרשנים אוהל זה, שהוצא מהמחנה בשל חטא העגל, התקיים עד בניית המשכן ולאחרי הקמת המשכן הוא בוטל וכך מסביר רש"י:

ושב אל המחנה – לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר (שמות ל"ג, י"א).

אולם יש דעות במדרש המלמדות על תפיסה לפיה המשיכו להתקיים זה בצד זה שני האוהלים: האחד שבמשכן והאחד שמחוץ למחנה. באוהל שבמשכן הדיבור יצא מבין שני הכרובים, ואילו באוהל שמחוץ למחנה הדיבור נעשה על ידי ירידת עמוד ענן.

המדרש בילקוט שמעוני מספר:

״וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל״. בְּאֹהֶל הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהוּא חוּץ מִן הַמַּחֲנֶה. שְׁנֵי אֹהָלִים עָשׂוּ, אֹהֶל לָעֲבוֹדָה וְאֹהֶל לַדִּבְּרוֹת, וּכְמִדַּת הַפְּנִימִי כָּךְ הָיָה הַחִיצוֹן. וְהַלְּוִיִּים הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין זֶה וָזֶה בַּעֲגָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ״ב:ט׳) ״וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ ״אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבוֹדַת הָאֹהֶל״.

שְׁנֵי אֹהָלִים עָשׂוּ, וְכֵן אָרְכּוֹ שְׁלֹשִׁים אַמָּה עַל רֹחַב עֶשֶׂר כִּפְנִימִי, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל, הֶעֱמִידָן שְׁלֹשִׁים בַּצָּפוֹן וּשְׁלֹשִׁים בַּדָּרוֹם וַעֲשָׂרָה בַּמִּזְרָח וּמֹשֶׁה כְּנֶגְדָּן בַּמַּעֲרָב וְאֶחָד הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ אַמָּה.

לדעת המדרש נעשתה חלוקה בין מה שהתבצע במשכן- אוהל לעבודה ומה שנעשה מחוץ למחנה- אוהל לדיברות (לדיברות במובן של דיבור- שם נעשה הדיבור אל משה, ואפשר שזה גם במובן דיברות- עשרת הדיברות, ששם נשמרו שברי לוחות הברית והלוחות השניים עד שנבנה המשכן). המדרש מתייחס לאירוע ספציפי- וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל, המעמד בו הואצלה רוח על שבעים הזקנים, ואירוע זה ברור שנעשה לאחר שהמשכן כבר הוקם ולכן מובן שלדעת בעל המדרש התקיימו בו בזמן גם המשכן וגם אוהל מועד אשר מחוץ למחנה.

כך מובא גם בספרי זוטא בשם ר' שמעון בר יוחאי: הא למדנו שהן שני אהלות, אהל העבודות ואהל הדברות. דברים אלו מובאים על הפסוק: נִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם (במדבר י"ח, ד'), על מנת להסביר מדוע נזכר האוהל בפסוק פעמיים.

לאור דברים אלו ניתן להסביר אירועים שונים המתוארים בתורה כמתרחשים באוהל מועד שמחוץ למחנה, ולמשל דיבורם של מרים ואהרון על אודות האישה הכושית:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלׇשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלׇשְׁתָּם: וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:

וציווי היציאה אל אוהל מועד מוסבר ביציאה אל מחוץ למחנה לאוהל הדברות.[1]

לאור הדברים, אפשר להניח שהמקום שבו ניגלה הקב"ה אל משה ויהושע הוא באוהל הדיברות אשר מחוץ למחנה. דבר זה מסביר את ירידת הענן על פתח האוהל (כפי שקרה במעשה מרים), זהו המקום שבו גם משה ויהושע הרגישו הכי בנוח- הרי על יהושע נאמר: נער לא ימיש מתוך האוהל, וזהו גם הדבר שמסביר את הבחירה בו להנהגה, ואומר הקב"ה למשה:

נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ… (מדרש רבה).

הרד"צ מוסיף ומסביר שלמשכן לא היה יהושע יכול להיכנס ולכן סביר לומר שדווקא באוהל הדברות התגלה אליו הקב"ה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

 ————————————–

[1] הדברים מבוססים על דברי הרד"צ בפרשה ועל מאמרו של ד"ר מאיר גרוזמן בדף השבועי של אוניברסיטת בר אילן לפרשת כי תצא, מס. 589. רעיון דומה העלה הרב עידו פכטר בספרו עומק הפשט.

Picture of מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

דילוג לתוכן