הבו גודל לאלוהינו

פרשת האזינו מהווה סיכום לפרשות האחרונות של ספר דברים העוסקות בברית שבין הקב"ה ועם ישראל. השירה מהווה עדות על כך שבמידה ויחטאו בני ישראל הם יענשו – עונש הבא בגללם ובשל מעשיהם, ואילו הקב"ה בכך מקיים את שחתם עימם בברית. לאחר הפתיחה והציווי על השמיים והארץ לשמש עדים לברית, אומר משה: כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ (דברים, ל"ב, ג'). רש"י מסביר שהמילים מכוונות לעם ישראל ושמדברים אלו נלמד שיש לענות 'ברוך הוא וברוך שמו' לאחר שמיעת שם ה': 

כי שם ה' אקרא – הרי כי משמש בלשון כאשר, כמו: כי תבואו אל הארץ (ויקרא כ״ג, י׳), כלומר: כשאקרא שם ה' ואזכירנו, אתם הבו גודל וברכו שמו. מכאן שעונין במקדש: ברוך שם כבוד מלכותו אחר כל ברכה וברכה (בבלי תענית ט״ז:).

לעומת דברי רש"י, הרב בכור שור מבין שהמילים נאמרות דווקא לשמיים והארץ עליהם דיבר משה לפני כן ושהם אלו שצריכים לגדל את שם ה'! וכך הוא כותב:

הבו גודל לאלהינו – שאתם בריותיו, ובכם ניכר כחו וגדולתו, וצריכים אתם ליתן לו גודל ושבח על קריאת שמו והתורה שבה אתם מתקיימים.

השמיים והארץ הם בריותיו של הקב"ה – דבר זה ברור, אולם הרב מוסיף שבהם גם ניכר גודלו וכוחו של הקב"ה ולכן הם שצריכים לגדל אותו: הקב"ה עצמו אינו נראה בגלוי בעולם אלא רק דרך מעשיו ובריותיו, ולכן הם שמראים את גודלו ועוצמתו. הבו גודל מתייחס למעשה לתוצאות ראיית השמיים והארץ, שראייה זו עוזרת לאדם להבין את כבודו של הקב"ה.  

אולם ישאל השואל: בעולם בו חסרה האמונה – כיצד השמיים והארץ מגדילים את שם ה'? הרי השירה מגיעה לאחר שהעם עוזב את דרך ה', משמע עצם קיום השמיים והארץ אינו מספיק כדי ללמד על כוחו, ואינו מספיק בשביל להשאיר את העם בדרך הנכונה. עונה על כל הבכור שור תשובת הרב ומסביר שתפקידם של השמיים והארץ הוא אקטיבי- משמע, לא קיומם הוא העדות אלא תפקודם:

וכשם שאתם מועילים לעולם, כך לקוחי ואמרתי נותנת חיים לעולם. וכשם שהמטר צריך לעולם ואין העולם מתקיים בלא מטר, כך אין העולם מתקיים בלא תורה, דכתיב: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג, כ״ה). ושמים וארץ וארבע רוחות ממונים להיפרע מעוברי התורה להעציר ממטר ומפירות, ולהמטיר עליהם אש וגופרית, ולהביא ברכה ועושר למקיימיה.

תפקיד השמיים והארץ הוא תפקיד פעיל:  הם שמביאים את הברכה או הקללה על ואל העולם. בתפקיד זה הם אינם אלו שמייצרים את הפעולה (הגורמים לה), אלא הם מגיבים לנעשה על הארץ,  וכאשר יש קיום תורה על הארץ – השמיים נותנים מטר והארץ תבואה, ולהפך כאשר אין תורה – השמיים והארץ מביאים קללה לעולם, ומסיים הרב:

וזהו: גידול שאתם נותנים לו – שאתם פורעים ממכעיסיו ונותנין שכר לעובדיו.

האדם אינו יכול להישאר אדיש לנוכח התנהלות הטבע, הוא לא יכול להישאר אדיש כאשר הוא חש שמשהו בטבע לא 'הולך' כמו שצריך, שהטבע משנה את דרכו ומעניש את האדם. התנהגות זו היא שמבטאת את רצון ה' – לתת שכר או להיפרע מהאנושות, הכול על פי מעשיהם. זהו הבסיס להעמדת השמיים והארץ כעדים: גם אם האדם ינסה להתעלם מהם – הוא לא יוכל, העולם שסביבנו לא ייתן לו לעשות זאת, ומשום כך בחר בהם הקב"ה לבטא את רצונו.

וזוהי משמעות המילים הבו גודל – אתם תביאו לכך שהאדם יכיר בחטאו ויכיר במי שהוא חטא לו ומכך יתגלה גודלו של הקב"ה. 

מדוע שכר ועונש?

הדברים מעוררים שאלה נוספת: מדוע בכלל להעניש את עם ישראל? מה העניין שיש לקב"ה בכך שיקיימו בני ישראל את הברית- הרי קיומו וגודלו אינו תלוי בבני אדם, לנו אין באמת את היכולת להלל את הקב"ה או לפגוע בו, אם כן מדוע העיסוק הגדול בעונשם של בני ישראל?

נראה שאת אותה האמירה כלפי השמיים והארץ אפשר להחיל גם על בני ישראל: שאתם בריותיו, ובכם ניכר כוחו וגדולתו, גם לבני ישראל יש תפקיד בעולם – הקב"ה מבטא את כוחו דרך בריותיו ומבטא את רצונו דרך התורה. תפקידם של ישראל הוא לתת ביטוי לדרך ה' בעולם. משום כך, כאשר הם מורדים בתפקיד זה הם לא משפיעים רק על עצמם בכך אלא על העולם כולו, ודומה הדבר לשליח המלך שלא העביר את המסר ששלח המלך- המעשה הוא אולי פרטי (הוא אינו רוצה לדבר) אך הוא מבטא מרידה והעלמת דבר המלך ולכן הוא חמור כל כך.

ומיתן להוסיף על כך: כאשר עם ישראל הולך בדרך ה' הם מופת לעולם בדאגה לחלש שבחברה, בעזרה לגר, בשמירה על הסביבה ועל היחסים שבין האדם לבעלי החיים, הם מופת לחיים מוסריים ברמה החברתית והמשפחתית. הליכה זו מביאה גם לשגשוג חומרי, למתן הגשם בעיתו, לאדמה שנותנת את תבואתה בשפע. בכך הם מלמדים עד כמה נכון ללכת בדרך ה'.

אולם גם כאשר הם חוטאים הם מלמדים על כוח ה':

וְאָמְרוּ כׇּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְהֹוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה: וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם: (דברים, כ"ט).

תגובת הקב"ה לעם ישראל מעוררת שאלה לא רק בקרב העם – אלא גם בעולם, מה שמוביל את הגויים עצמם להבין שיש כאן משהו לא טבעי, שיש כאן כוח כל כך גדול שיכול מצד אחד להעלות עם שלם למעלה למעלה, ומצד שני להורידו עד לתחתית שבתחתית.

אם כן את אותה פעולת לימוד שהשמיים והארץ מקיימים כלפי בני ישראל, עם ישראל מקיים כלפי העולם ולכן לא רק שמיים וארץ צריכים לומר את גודלו של הקב"ה, אלא גם עלינו מוטל הדבר.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן!