לקראת סופה של פרשת בשלח, לאחר יציאת מצרים וגילוי האמונה הגדול של בני ישראל על הים, חוזרים העם אל המציאות- אל החיים החדשים במדבר ותנאיו. האירוע השני עליו מספרת התורה בהקשר זה הוא פרשת המן. פרשה זו מתחילה בתלונה של בני ישראל ולאחר מכן הקב"ה מגיב לבקשתם:
(ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאׇכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כׇּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב. (ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. (שמות ט"ז)
התגובה של הקב"ה מעניינת מאוד, היא מחולקת לכמה חלקים: קודם כל התשובה לבקשה- הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, אך יש תנאי לתשובה- וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, ובסיום התורה מביאה את הסיבה לתשובה זו- לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא.
מהי משמעות המילים למען אנסנו הילך בתורתי? איזה ניסיון יש בכך שמביא הקב"ה לבני ישראל את המן?
גישה אחת שהלכו בה הפרשנים היא שהדברים מתייחסים לתנאים שהעמיד הקב"ה לאכילת המן וכך מסביר רש"י: הילך בתורתי – אם ישמרו מצות התלוית בו: שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. החזקוני מתייחס למצוות התורה בכלל: הילך בתורתי – אם יעסקו בתורה, שאני מוריד להם מאכל מוכן בלא טורח הרבה, ומאחר שכן הוא יש להם לעסוק בתורה תמיד.
דרך שנייה להבין את עניין הניסיון הוא דווקא מצד בני ישראל: למען אנסנו הילך בתורתי אם לא – ניסוי הוא להן ולכל באי העולם שכל מי שמלאו לבו לעבוד את השם בכל לבו הוא ממציא לו ספקו מכל מקום (מכילתא דרשב"י). גישה זו רואה בבני ישראל ובבאי העולם את אלו שמנסים את הקב"ה – האם מי שרוצה לעבוד את הקב"ה אכן יקבל את כל צרכיו.
גישה אחרת רואה בניסוי כאקט חינוכי: הרעיון מופיע כבר במכליתא דרבי ישמעאל- מִי שֶׁבָּרָא יוֹם, בָּרָא פַרְנָסָתוֹ. מִכָּן הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה יֹּאכַל הַיּוֹם וְאוֹמֵר: ״מָה אוֹכַל לְמָחָר?״ הֲרֵי זֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ, הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי, אִם לֹא״, לדעת רבי אלעזר אדם צריך לחנך את עצמו לדעת לסמוך על הקב"ה בכל יום ויום. פרשנים נוספים הולכים בדרך זו, למשל הרשב"ם או האבן עזרא, אבל נציג דווקא את דרכו של ר' יוסף בכור שור שמתייחס לכל חלקי הפסוק כמרכיבים ליצירת תהליך חינוכי:
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים – מקום שאין היד שולטת, שלא יוכלו לקחנו משם, ויהיו עיניהם תלויות אלי.
דבר יום ביומו – לא אתן להם רק לצורך היום, ויהיו צריכין לידי כל שעה ושעה.
למען אנסנו הילך בתורתי – אולי מתוך שיהיו צריכין לי כל שעה, ייראוני ולא ימרדו בי, וילכו בתורתי.
אומר הרב שהקב"ה בכוונה בחר לתת לחם מהשמיים וזאת משום שבכך רק הקב"ה יוכל לתת אותו ולמנוע מחשבה שגוייה שלאדם יש יכולת לספק אותו בעצמו, דרך עבודה למשל. גם המינון הוא מכוון- דבר יום ביומו, משמע הצורך והתלות האנושית היא קבועה ומתמשכת. תנאים אלו יוצרים צורך קבוע מבחינת בני ישראל והצורך הזה הוא שמביא ליראה ולהליכה בדרך ה'.
כאשר האדם מרגיש בטוח בעצמו הוא יכול 'לוותר' על הקב"ה , אך כאשר האדם נמצא בזמן שהוא נצרך- הוא חוזר אל ה'. התהליך הזה אמור ליצור אצל בני ישראל את ההכרה בכך שהכול מאת הקב"ה, ואולי מתוך כך ימשיכו ללכת בדרכיו גם כאשר יגיעו לארצם- כאשר התלות במן תיפסק עדיין תימשך ההתניה שנוצרה בשנות המדבר, למרות שהצורך כבר לא יהיה פיזי מידי אלא פסיכולוגי.
האם התהליך מובטח? התשובה היא שלא, ולכן התורה משתמשת במושג ניסוי, אך לאחר התהליך יש סיכוי גדול יותר שזה יקרה. הרעיון הזה נכון גם לגבי אלו שלא ראו נס גלוי או זכו לאכול את המן, גם כלפיהם וכלפינו הצורך ליצור תודעת תלות, תודעה שמבינה שבסופו של דבר- הכול מאת ה', היא כלי חינוכי להמשיך ללכת בדרך ה' ולהעביר את האמונה לדורות הבאים.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

מוטי מלכא
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.