כאילו היו הולכים על הים

אנשים בדרך כלל מחשיבים כנס רק מקרים שבהם רואים שהטבע משנה את תכונותיו מקצה לקצה וכך יוצרים מציאות שונה. כאשר רואים שינוי דרמטי באתני הטבע קל יותר לייחס את הדברים לניסים גלויים וכוח אלוקי. אבל מה קורה במציאות שבה איתני הטבע כבר אינם משנים את טבעם ותכונתם ? איך מתייחסים למציאות שבה אנחנו כבר לא מרגישים שאנחנו "הולכים על הים", אלא יודעים כל חיינו אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים רק על היבשה, במציאות שגרתית.

שמעתי לא מעט ניתוחים מאז ה- 7.10, גם מגורמי צבא. לא מעט פעמים נאמר באופן מפורש כי לאור המוכנות וההפתעה שהתרחשה באותו היום, הרי שמדובר בנס שכוחות הרשע לא הגיעו לישובים נוספים ורצחו או חטפו עוד אנשים. במציאות שבה אנחנו חוטפים מכה כל כך חזקה, איך אפשר בכלל להגיד נס כאשר לא ראינו שינוי במציאות הטבעית והרגילה.

יש לי חבר שכל הזמן מלמד אותי מחדש שיעור באמונה. הוא ממש חווה השגחה פרטית, שהקב"ה איתו בכל צעד ושעל. גם כאשר זה לא נראה בעין רגילה. הוא סיפר לי, כדוגמא, על לא מעט מקרים שבהם הייתה לו בעיה רצינית בלוחות זמנים והוא בחר להשאיר את הסידור של הדברים לבורא עולם ולא להיכנס לעימותים. הוא מעיד שבכל פעם מחדש הדברים נפתרו לפי הצורך שלו, בלי צורך להתעמת עם לשכות כאלו ואחרות. אדם המסוגל לראות בפעולות פשוטות את ההשגחה האלוקית.

ברכת הבנים

טוב לחיות מחוץ לגן עדן

כי שמו אברהם…

וייסעוּ מֵאֵתָם וַיָּשׇׁב עַל פִּי הַחִירֹת

וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם

פרשת "בשלח" אשר נקרא השבת מכילה את אחד האירועים המפורסמים בהיסטוריה של עם ישראל – קריעת ים סוף. מרבית העולם יסכים, שאירוע קריעת ים סוף כפי שהוא מתואר בתורה, זהו נס והתגלות אלוקית. כאשר התורה מתארת את המעבר של בני ישראל בתוך הים, היא מביאה שני פסוקים דומים מאוד זה לזה, בפער של כמה פסוקים:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם…..וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָד׃ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם׃ וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם את ה' וַיַּאֲמִינוּ בָּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". (שמות יד, כב-לא)

שני פסוקים כמעט זהים, עם פערים קטנים מאוד – הכתיב של המילה חומה פעם בצורה מלאה ופעם בצורה חסרה והפועל המיוחס לבני ישראל – פעם אחת "ויבואו" ופעם אחרת "הלכו". מה זה בא ללמד אותנו ?

ראיתי באחד המקומות שהפסוק השני פותח את "פסקת הסיכום" (המורכבת מפסוקים כט-לא). פסקה זו מהווה "סיכום של האירוע" ולכן התורה חוזרת עליו כחלק מהסיכום, בעוד שהפסוק הראשון תיאר את מה שהתרחש בזמן אמת.

המלב"ים (1809-1879, אוקראינה) מסביר שפסוקים אלו באים לתאר שני זמנים שונים. האחד הוא זמן הכניסה של בנ"י לים והזמן השני הוא סיום המעבר של אחרון בני ישראל ביבשה וכיסוי הים על המצרים על אותה יבשה שבה הם עברו :

"ובני ישראל. בעת ששבו מי הים בצד המזרחי שהלכו בו המצריים, היו ישראל הולכים הדיין ביה בצד השני, ולא נשתנה אצלם דבר רק נגד מה שאמר תחלה שהלכו בתוך הים ביבשה, שבעה שהתחילו לכנוס היה ים וברגע שנכנסו נעשה יבשה, היה עתה בהפך, שבצד שהלכו אליו נעשה יבשה ובצד שאחוריהם ששם היו המצריים כבר שב והיה ים, ועל זה אומר ביבשה בתוך הים, ובכ"ז היו המים להם חומה בכ"מ שהלכו, ועתה לא נמס החומה כי לא הלך אחריהם עמוד האש, ולא היה צריך לרמאות את המצריים". (מלב"ים, שמות יד, כט)

המדרש מספר שבני ישראל, בהובלת נחשון בן עמינדב, נכנסו לים מבלי שייפתח עד אשר "הגיעו מים עד נפש" ורק אז נקרע עבורם היום. לאור זאת, הפסוק הראשון מתאר כניסה לים ואז הים הופך ליבשה, "וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה". הפסוק השני מתאר את הזמן שבו המים מכסים את המצרים אחרי שבני ישראל עוברים ביבשה ולכן, קודם כל בנ"י הולכים בתוך היבשה ואח"כ הים שב להתכסות על המצרים. לכן, קודם כל יבשה ואח"כ ים – "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם".

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מסביר שכפילות הפסוקים באה ללמד שבאותו האירוע היה פלא בתוך פלא. באותה נקודת זמן התנהלו להן על אותו ים שתי מציאויות שונות לחלוטין באמצעות שתי רוחות שונות עבור שתי אוכלוסיות שונות – מציאות אחת לבנ"י אשר עברו בבטחה ומציאות אחרת למצרים אשר טבעו בים:

"ובני ישראל. טעם להזכיר זה פעם אחר. כי פרעה היה טובע ועוד נשארו אנשים מישראל בים עוברים. וזה היה פלא בתוך פלא כי במקום שהיו ישראל עוברים בים היה שם רוח קדים מייבש ובמקום פרעה וחילו הביא השם רוח אחרת להמם המים שנקרשו ונעשו חומות. והנה שתי רוחות בים ושני המקומות קרובים. והעד הנאמן על זה הפי' שכתוב בשירה. וברוח אפיך נערמו מים. וזאת הרוח היתה עם ישראל. וכתוב נשפת ברוחך כסמו ים. וזו היא שטבעה המצריים. על כן כתוב בסוף השירה וישב ה' עליהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". (אבן עזרא על שמות יד, כט)

שתי רוחות פעלו על אותו הים באותו הזמן ויצרו מציאות שונה לחלוטין לכל אחד מהאוכלוסיות. "רוח קדים" אשר הייתה מייבשת את היבשה בכדי לאפשר לבני ישראל לעבור ובאותו ים – "רוח אחרת" אשר תפקידה היה להפיל חזרה את חומות המים על המצריים ולהטביע אותם. ניקח את זה לימנו – אנחנו יכולים לראות שני אנשים שונים הנמצאים באותו מקום ובאותה סיטואציה והם חווים מציאות אחרת לגמרי. על פי דברים מיוחדים אלו של אבן עזרא אולי ניתן לומר שהדברים תלויים ברוח המניעה אותנו, איזו רוח פועלת ומובילה אותנו. המציאות נקבעת על ידי הרוח. אם אתה מחזיק ברוח האמונה – נוכל למצוא עוצמה, חוזק ומעבר של משברים מורכבים. אם הרוח היא רוח של חולשה – המציאות מתפרקת.

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מסביר שכפילות זו באה להסיר את הכחשת הנס מפי כאלו, המכונים "משוגעים", אשר טוענים שלא הייתה כלל קריעת ים סוף והסיבה שהם עברו היא רק כי ידע משה מתי זמני הגאות והשפל של הים ובזמן השפל היו עוברים בני ישראל:

"ובני ישראל הלכו וגו'. טעם הודעת דבר זה פעם ב'. אולי כי יכוין לומר שידעו המצריים את הדבר הזה כי ישראל עברו ביבשה והמים היו להם חומה וגו' והם ירדו תחתיות ארץ ובזה ידעו ה' כמאמרו יתברך (פסוק י"ח) וידעו מצרים וגו' וזולת זה לא ירגישו בדבר. וצא ולמד (אבן עזרא פ' כ"ז) ממה שטעו מהמשוגעים ואמרו כי משה היה יודע שעות שבו יתמעט הים וכו' והעביר ישראל באותו עת והמצרים לא ידעו ונטבעו, ומופת זה יסיר שגעון דעת זו כי הלכו ביבשה והמים חומה ב' סימנים אלו יעקרו הכחשת הנס, והראם ה' לנטבעים". (אור החיים על שמות יד, כט)

כפילות זו באה לומר שהיו שני ניסים שונים שתכליתם למנוע הכחשת הנס לנצח. האחד הוא המעבר של בני ישראל בקרקע יבשה. יש שטוענים שבני ישראל עברו בשל העובדה שמשה ידע רק את זמני השפל. אם זה נכון, הרי שהמעבר של בני ישראל היה צריך להיות על קרקע בוצית ובא כתוב זה למנוע הכחשת הנס. הנס השני הוא חומות המים שיעמדו מצדדיהם. ניסים אלו תכליתם למנוע את ההכחשה ולכן הם בכפילות.

בעל הכלי יקר (1550-1619, צ'כיה) מסביר שפסוק זה מתייחס לקבוצות שונות באומה הישראלית. הפסוק הראשון אשר מתחיל בכניסה לים ואז מעבר ליבשה הוא תיאור של בעלי האמונה אשר נכנסו לים עוד בטרם הוא הובקע. הפסוק השני אשר מתאר קודם את היבשה מתייחס לחסרי האמונה אשר חיכו לראות מה קורה ומה מתרחש ורק אחרי שהם רואים שהכל בטוח הם בוחרים להיכנס:

"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהפך זה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, גם כל הפסוק ההוא מיותר, וכאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו, ובילקוט מסיק שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להינצל או אם להיטבע עם המצרים, ועל פי דרך זה נוכל לומר שהיו בישראל כיתות כיתות על הים, מקצתם צדיקים מקצתם קטני אמנה … והנה הטובים מישראל באו תיכף אל הים באמצעיתו אע"פ שלא ראו היבשה עדיין מכל מקום האמינו בה' ובאו אל תוך הים ואח"כ ראו היבשה ולהם היו המים לחומה להגין בעדם, אבל הפחותים "בנים לא אמון בם" הלכו תחילה ביבשה כי לא האמינו באלקים ע"כ לא נכנסו אל תוך הים עד שראו תחילה היבשה ולהם היו המים חימה עזה כי היו נתונים בדין אם להנצל או להטבע, ומטעם זה נאמר למעלה ויבאו להורות שמיד בבואם נכנסו אל הים קודם שראו היבשה, ולמטה נאמר הלכו כי אע"פ שראו היבשה מכל מקום לא האמינו עד שהלכו תחילה ביבשה ואח"כ נכנסו גם אל תוך הים". (כלי יקר, שמות יד, כב)

הקבוצה הראשונה נכנסה לים מכח אמונתם הגדולה בקב"ה, עבורם היו החומות חומות של הגנה ושמירה. הקבוצה השנייה, לא האמינה בקב"ה, החומות היו עבורם לחומות של כעס וחימה. בעלי האמונה "באו" מיוזמתם, חסרי האמונה "הלכו" בתוך הים רק אחרי שראו היבשה.

נסיים בדבריו של רבי אלימלך מליז'נסק (1717-1787, אוקראינה) אשר מלמד אותנו שתכלית הפסוקים הללו היא לומר לנו, גם כאשר אתה הולך ביבשה, לכאורה דבר רגיל ושגרתי לחלוטין, תלמד לראות את הנס ולהבין שגם זו היא מציאות אלוקית :

"בני אדם מתפעלים רק כאשר הם רואים ניסים גלויים. אין הם מבינים, כי הטבע עצמו אינו אלא נס אחד גדול, שיש לראות בו תדיר את גדלות הבורא ולהתפעל ממנו. רק לכשרואים נס גלוי מתחילים להאמין, כי גם בחיים הטבעיים הפשוטים קיימת השגחה עליונה ומתרחשים ניסים מופלאים, אף כי הכל רגילים להם ואין משגיחים בהם. זהו שאמרה תורה – "ובני ישראל" – כיוון שראו נס גלוי כזה, שהלכו בים כעל היבשה, באו לכלל ההכרה כי "הלכו ביבשה בתוך הים" – שאפילו שהולכים על היבשה המוצקה, הרי זה נס נפלא, כאילו היו הולכים על הים". (ר' אלימלך מליזנסק, מעינה של תורה, פרשת בשלח, עמוד סט)

זאת בחירה שלנו האם לראות בכל פרק בחיינו את ההשגחה האלוקית והניסית או לא. כל פעולה רגילה של "הליכה על יבשה", של התעוררות בבוקר, היא השגחה אלוקית פרטית על האדם. אם נבחר לפקוח את עיננו ולבחור בדרך האמת והאמונה, נוכל לראות בכל צעד ושעל את מציאותו והשגחתו של הקב"ה, גם במקרים מורכבים ומאתגרים, גם במציאות חיים שגרתיים וגם בפעולות השוטפות והרגילות.
שנזכה. שבת שלום.

אם רק תדרוש- תבוא שמה

נפש כי תחטא

ראשית העומר

ירכבהו על במותי ארץ

תפקידי העמודים

בני ישראל יוצאים ממצרים ביד רמה וברכוש גדול. הם, באמצעות האותות והמופתים של הקב"ה במצרים ומחוצה לה, מצליחים להכניע את המעצמה הגדולה בעולם ולצאת לחופשי כנגד כל הסיכויים. אנשים שעד לפני דקה היו עבדים נרצעים הופכים פתאום לעם חופשי המכניע את האימפריה הגדולה בעולם. כיוון שכך, הם מסונוורים מההצלחה המסחררת ובטוחים שהקב"ה יושיעם בכל מצב. הקב"ה יודע שבמצב הזה, שבו בני ישראל מסונוורים ולא באמת מבינים מה קורה איתם וסביבם, הם חייבים הכוונה והנחייה צמודה, אחרת הם ילכו לאיבוד. לכן מהרגע הראשון הוא מלווה אותם באמצעות עמוד הענן ועמוד האש:

"וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא… וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם–לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא-יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה–לִפְנֵי, הָעָם" (שמות יג, יז–כב).

רש"י (1040-1105, צרפת) מבאר את תפקידם של עמוד הענן ועמוד האש:

לנחתם הדרך – …לראותכם בדרך אשר תלכו בה, שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחותם על ידי שליח. ומי הוא השליח? עמוד הענן, והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם. ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים, ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך" (רש"י, שמות יג, כא).

בפן הפשוט, תפקידו של עמוד הענן הוא להנחות את בני ישראל בדרך שיש ללכת בה, להורות להם את הדרך. המדרש במכילתא מפרט קצת יותר על תפקידו של עמוד הענן וממה היה מורכב:

"וה' הולך לפניהם יומם – שבעה עננים: ארבע מארבע רוחותיהם, אחד למעלה, ואחד למטה, אחד שהיה מהלך לפניהם, כל הנמוך מגביהו וכל הגבוה משפילו מנמיכו… והיה מכה נחשים ועקרבים לפניהם מכבד ומרבץ לפניהם" (מכילתא, שמות יג, כא).

על פי מדרש זה, תפקיד נוסף של עמוד הענן הוא להגן על בני ישראל מפני נזקי הדרך, חיות רעות, להגביה את הנמוכים ולהנמיך את הגבוהים, לא רק לסייע להם בניווט, אלא פשוט להיות המכבש לפני המחנה.

עמוד נוסף ליווה את בני ישראל במדבר, עמוד האש. עמוד האש נכנס לפעולה בלילה, כאשר היה צורך להאיר את הדרך החשוכה. רש"י מלמד אותנו שלא היה רגע אחד שבני ישראל נותרו ללא אחד העמודים, ללא מורה דרך ומכוון:

"לא ימיש – הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה. מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה, עולה זה" (רש"י, שמות יג, כב).

בפרשתנו מופיע מאורע נדיר שבו שימשו שני העמודים זה לצד זה: אחד האיר לישראל את הדרך, בעוד שהשני החשיך למצרים את אורם של בני ישראל והגן עליהם מפני מצרים, כפי שממשיך רש"י ללמד אותנו:

"וילך מאחריהם (עמוד הענן) – להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים… ויסע עמוד הענן – כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים" (רש"י  , שמות יד, יט).

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".