פְּקֹד אֶת-בְּנֵי לֵוִי

לפעמים מלווה אותי תחושה פנימית חזקה מאוד שהמשימות העומדות לפתחנו הן כל כך גדולות שכל פעולה שאנו עושים היא טיפה כחולה בתוך אוקיינוס אדום עצום וגדול. הצלחנו לעבוד עם עוד בית ספר יהודי, להסדיר עוד משפחה אחת של בדואים בנגב, לבנות עוד מוסד ציבור או כביש בנגב, להכשיר עוד מנהלים ומורים, לפעול עם עוד גוף חברה אזרחית המקדם את מדינת ישראל, לסייע לעוד קהילה יהודית כנגד אנטישמיות או להוציא עוד דו"ח מחקר פורץ. טיפות כחולות הנזרקות לתוך אוקיינוס אדום. התחושה הזאת, על אף שהיא יכולה להחליש – דווקא היא זאת שגורמת לנו להמשיך קדימה, עוד ועוד טיפות שלעולם לא יהפכו את האוקיינוס לכחול, אבל הן כן הדרך לשנות מציאות ולהתקדם, גם אם אלו נראות משימות גדולות מאוד.

"המאבק באנטישמיות" כדוגמא, בקלות אפשר להגיד זה גדול מיכולת המשרד, גדול מהממשלה, גדול מהמדינה ואולי אפילו גדול על העולם. לפני כשבוע וחצי שוחחתי עם פקידה בממשלת צרפת על יכולתם להיאבק בתופעות מסוימות בעולם האנטישמיות והיא הודתה בפה מלא, אנחנו לא בטוחים שאנחנו יודעים איך להתמודד עם הגלים האלו. צרפת. אבל אפשר גם להגיד וחובה עלינו להגיד – תפקידנו לעשות הכי טוב, הכי חזק, הכי יצירתי שאנחנו יכולים ולתת לקב"ה להמשיך.

פְּקֹד אֶת-בְּנֵי לֵוִי

השבת אנחנו מתחילים ספר חדש עם פרשת "במדבר" אשר במרכזה עומד מפקד שבטי ישראל, ללא שבט לוי ומיד לאחר מכן קיומו של מפקד ייעודי לשבט לוי. במפקד הכללי של בני ישראל נכללו כל גבר מבין 20 שנה ומעלה ותוצאתו היא: 603,550 איש. השבט הקטן ביותר במפקד זה הוא שבט מנשה עם 32,200 איש והשבט הגדול ביותר הוא שבט יהודה עם 74,600 איש.

כאשר התורה מבקשת לספור את בני שבט לוי מבוצעים שני שינויים מרכזיים אל מול המפקד הכללי. ראשית, המפקד של שבט לוי כולל את כלל הגברים מבין חודש ומעלה (ולא מבני 20 שנה) ובנוסף התורה מציינת באופן מפורש שהמפקד בוצע "על פי ה'" :

" וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר. פְּקֹד אֶת-בְּנֵי לֵוִי, לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם: כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, תִּפְקְדֵם. וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה, עַל-פִּי ה', כַּאֲשֶׁר, צֻוָּה…..כָּל-פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַל-פִּי ה' לְמִשְׁפְּחֹתָם: כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף". (במדבר ג, יד-לט)

איך יתכן שלמרות ששבט לוי נספר מגיל חודש ומעלה ולא מגיל 20 שנה, מה שמכניס לספירה עוד 20 שנות ילודה, הוא בקושי מהווה שני שלישי מהשבט הקטן ביותר שנספר מגיל 20 ופחות מ- 30% מהשבט הגדול ביותר שגם הוא נספר מגיל 20 ? ובנוסף, מדוע דווקא כאן התורה מציינת שהמפקד של משה נעשה "על פי ה'" ?

הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) מסביר בשני אופנים שונים מדוע שבט לוי לא התרבה כמו יתר שבטי ישראל – האחד נוגע לעובדה ששבט לוי לא שועבד במצרים ולכן לא חלה עליו ברכת ה' "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב) ולכן בעוד שיתר השבטים הולידו שש ולדות בלידה אחת, הרי שבני לוי ילדו כדרך הטבע. הסיבה השנייה – נוגעת ל-"ברכתו" של יעקב אבינו לשבט שמעון ולוי :

"והנה לא היו שבט הלוים כשאר השבטים כי מבן חדש ומעלה לא היו רק "עשרים ושנים אלף" ומבן שלשים שנה כלם שמנת אלפים. והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכלם ועדין לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם וזה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם ? ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ …. אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה". (במדבר ג, יד)

שבט לוי לא לקח חלק בשעבוד של בני ישראל ולכן ברכת הפריצה וההתרבות לא חלה עליו. הברכה של "כן ירבה וכן יפרוץ" חלה על מי שסובל את סבלו של עם ישראל, מי שנושא וסובל מהתהליכים העובדים עליו בשל היותו ישראל. אני למד מכך, שגם אם יש כוחות המנסים לפגוע בך, להצר את צעדיך, לגרום לך ליפול ארצה, לגרום לך להיעלם ולהפסיק את פעולתך – דווקא אז הקב"ה יגרום בפעולתך ובכך לפריצה עצומה וגדולה. אמן.

התירוץ השני נוגע לברכת יעקב ללוי ושמעון. באורך פלא ממש, שבט שמעון אשר במפקד הנוכחי אשר התקיים בתחילת השנה השנייה במדבר כלל 59,300 איש, מגיע במפקד האחרון של ספר במדבר, רגע לפני הכניסה לארץ לאותו מספר בדיוק כמו של שבט לוי כעת – 22,000 איש (רבים משבט שמעון נהרגו במגפה אחרי מעשה זמרי ופנחס). ברכת יעקב חלה על שני השבטים והיא הסיבה להתמעטותם של שבטים אלו.

בעל "הכלי יקר" מביא בחלקו השני של הפירוש מספר תירוצים אשר עונים על שאלתו המרכזית, מדוע מספרו של לוי הוא המצומצם ביותר. על פי פירוש אחד רצה הקב"ה ללמדנו שאין השכינה שורה בפחות ממספר זה של 22,000 איש, הרי שבט לוי הוא נושא את הארון ואי אפשר במספר פחות מזה, לכן העמידם הקב"ה על מספר זה. תירוץ זה מסביר מדוע נתמעט שבט שמעון למספר הנמוך ביותר האפשרי : 22,000 איש. תירוץ אחר הוא שפרנסתם של שבט לוי, אשר אין לו נחלה בעם ישראל בשל עבודת הקודש, היא על כלל שבטי ישראל ובכדי לא להכביד על עם ישראל, מיעטם הקב"ה :

"שנים ועשרים אלף. כבר אמרנו לפי שהם מחנה שכינה ואין השכינה שורה בפחות מן כ"ב אלף ע"כ מיעטם הקב"ה והעמידם על מספר זה להורות שאין מחנה שכינה פחותה מכ"ב אלף ….. וי"א שלכך לא נתרבו כדי שיהיה נקל לישראל לפרנסם, וזה טעם רחוק כי אין מעצור לה' להושיע ולפרנס משרתיו עושי רצונו, וי"א שהיה הארון מכלה בהם והיינו ארונו של יעקב והוא דעת הרמב"ן שהזכרנו וכמבואר למעלה פר' ויצא בפסוק על כן קרא שמו לוי, וי"א שצפה הקב"ה שלא יהיו כולם צדיקים ע"כ העביר רבים מהם מן העולם ונשארו קב ונקי כדי שיהיו כל העוסקין עם הארון צדיקים וז"ש שהיה הארון מכלה בהם". (כלי יקר על במדבר ג׳, לט)

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מסביר שהסיבה לכך היא בשל העובדה שעמרם, אביו של משה ואהרון, אשר היה ממנהיגי שבט לוי התרחק התגרש מאשתו בשל גזירת פרעה להרוג כל ילד אשר נולד וכל שבט לוי עשה כמוהו והתרחקו מנשותיהם כדי למנוע ילודה שעתידה היא להיזרק לנהר. מאוחר יותר, כאשר החזיר עמרם את יוכבד ונולד להם משה רבנו, הוא עשה כן בהוראת נבואה מהקב"ה ושבט לוי לא החזירו את נשותיהם:

"והנכון בעיני הוא כי שבט לוי מעשה אחד להם כמעשה עמרם אשר שלח את אשתו בשביל גזירת הבן הילוד, והטעם לצד שהיו מעונגים ולא נשתעבדו לא נמס לבבם כל כך לראות נטעיהם מושלכים ביאור כמעשה איש ישראל אשר מצד השעבוד ועול העבודה הוזל והוקל בעיניהם ובלבם לראות ילדיהם מושלכים ביאור, גם שהיו מזלזלים בעצמן לילד ולעזוב בשדות ובמחילות הארץ אשר אין אדם נכבד שנפשו מכובדת עליו כשבט לוי עושה כן, וזה לך האות כי עמרם שלח את אשתו, ולא הוצרך הכתוב להודיע את הדבר שגם בעמרם לא הגיד הכתוב העניין אלא מהשכלת העניין נודע, וללמד על כל שבטו יצא, וזו היא סיבת מיעוטם כי אם אין גדיים אין תיישים, והגם שמצינו שעמרם החזיר גרושתו, אין ללמוד ממנו שכולם החזירו כי הוא זה אשר בא אליו הדבר בנבואה…". (אור החיים, במדבר ג, לט)

אם במשך עשרות שנים, החל ממועד הגזירה של פרעה ועד יציאת מצרים, שבט לוי מנע עצמו מילודה, טבעי הדבר שהם יהיו הקטנים ביותר. אבל, אם ילדי שבטי ישראל נרצחו על ידי פרעה ובשיטותיו, הרי שגם השבטים האחרים היו צריכים להיות קטנים באותה מידה כמו שבט לוי, שכן ילדיהם נהרגו. העבודה שהם גדולים בהרבה מחזקת את ההבנה והידיעה, כמו שמופיע בדברי חז"ל, שהקב"ה הציל את ילדי ישראל בצורות כאלו ואחרות.

ומכאן – אתה תעשה את שלך, תמשיך, תתקדם, תיאבק ותילחם והקב"ה מצטרף אליך. תעשה את שלך והקב"ה יעשה את שלו. אבל תעשה את שלך באמונה בקב"ה. אל תחשבן חשבונות של סיכויים, הערכות של הקב"ה והאם פעולתך תצליח או לא.

וזה מוביל אותנו לתשובה לשאלה השנייה ששאלנו, מה שהסקנו בצורה עקיפה נוכל לשמוע בקול ברור מחז"ל – מדוע מפקד זה בוצע "על פי ה'" ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר שקיים הבדל בין מפקד של גילאי 20 ומעלה לבין גילאי חודש. בעוד שאתה יכול להורות לכלל בני העשרים להתייצב ולספור אותם, את בני החודש צריך לספור בתוך המיטות והאוהלים שלהם פנימה. בשל המורכבות הזאת, משה ביקש מהקב"ה עצה כיצד לספור אותם. הקב"ה לימוד אותו יסוד עצום כל כך בעבודת ה' :

"על פי ה'. אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה, הֵיאַךְ אֲנִי נִכְנָס לְתוֹךְ אָהֳלֵיהֶם לָדַעַת מִנְיַן יוֹנְקֵיהֶם ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה, עֲשֵׂה אַתָּה שֶׁלְּךְ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁלִּי, הָלַךְ מֹשֶׁה וְעָמַד עַל פֶּתַח הָאֹהֶל וְהַשְּׁכִינָה מַקְדֶּמֶת לְפָנָיו, וּבַת קוֹל יוֹצְאָה מִן הָאֹהֶל וְאוֹמֶרֶת כָּךְ וָכָךְ תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בְּאֹהֶל זֶה, לְכָךְ נֶאֱמַר עַל פִּי ה'". (רש"י, במדבר ג, טו)

אומר הקב"ה למשה, אתה תעשה את המוטל עליך, תעשה את אשר ציוותי. אני אמשיך מכאן ואם צריך שבת קול תצא ותספור את התינוקות, אז היא תצא ותספור את התינוקות. אומר הקב"ה למשה : "אני איתך", "תעשה השתדלות ואני איתך". עשה את שלך.

אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת מאוד בעם ישראל ובמדינת ישראל, אפשר בקלות להתייאש ולהפסיק לפעול ולומר זה לא תלוי בי, אין לי יכולת להשפיע על הדברים. טעות גמורה ויסודית. עם כל גודלן של המשימות, עם כל הקשיים, למרות העובדה שיש כאלו המבקשים לפגוע, להרוס מבית מחוץ – החובה שלנו היא להמשיך, לא להישבר ולא לעשות חשבונות של שמים. אנחנו מתחייבים לעשות הכל, אבל כל מה שאנחנו יכולים לעשות והקב"ה ייקח את זה מכאן.

שנזכה לקבל את הכוחות להמשיך ולעשות בכל העוצמה, למרות האנשים המחלישים ולמרות אלו המבקשים לפגוע במדינת ישראל על כלל זרועותיה ופעולותיה. אמן.

שבת שלום.