מסכת מגילה היא המסכת העשירית בסדר מועד לפי סדר המשנה. סדר מועד עוסק בהלכות ובמנהגים הקשורים לזמנים מיוחדים בשנה, כמו שבתות וחגים. מסכת מגילה ממוקמת בסדר מועד לאחר מסכת תענית ולפני מסכת חגיגה. הרמב"ם בהקדמתו למשנה מסביר שהסיבה לסדר זה היא משום שתקנת מקרא מגילה, שהיא מתקנת נביאים, הייתה מאוחרת יותר לתקנות התעניות.
שמה של המסכת נגזר מהנושא המרכזי שלה – קריאת מגילת אסתר בחג הפורים. מלבד דיני קריאת המגילה, המסכת עוסקת גם בהלכות שונות הנוגעות לקהילה, לבתי כנסת ולקריאות בתורה בזמנים שונים. המסכת כוללת ארבעה פרקים, ונידונה הן במשנה והן בתלמוד הבבלי (ובתלמוד הירושלמי, אם כי המקורות כאן לא מרחיבים על כך במפורש). לימוד מסכת מגילה מעשיר את הידע התורני ומעניק הבנה רחבה על מנהגי פורים וקריאת התורה בציבור.
במסכת מגילה ארבעה פרקים:
מְגִלָּה נִקְרֵאת (אחת עשרה משניות) – פרק זה עוסק בעיקר בזמני קריאת מגילת אסתר. הוא מפרט את הימים בחודש אדר בהם ניתן לקרוא את המגילה, תוך התחשבות בהבדלים בין ערים מוקפות חומה מימי יהושע בן נון לערים רגילות. כמו כן, הפרק דן במקרים שבהם חל פורים בשבת ובהקדמת הקריאה בכפרים. חציו השני של הפרק כולל אוסף של משניות המתחילות במילים 'אין בין…' העוסקות בהשוואות בין נושאים הלכתיים שונים. בסוף הפרק בתלמוד הבבלי מובאות דרשות רבות על פסוקי המגילה.
הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ (שש משניות) – פרק זה עוסק בהלכות שונות הנוגעות לאופן קריאת המגילה. בין היתר, נידונים בו מקרים של קריאה שלא כסדר, קריאה בעל פה, קריאה בלשון שאינה מובנת לקהל, קריאה לסירוגין, והדין של המתנמנם בזמן הקריאה. הפרק דן גם בשאלת הכוונה של הכותב, הדורש והמגיה של המגילה, ובדינים הנוגעים לכתיבת המגילה עצמה, כגון סוג הקלף והדיו. כמו כן, נידונות בו הלכות של בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר לעניין זמן הקריאה, ומקום הקריאה והכשרות הקוראים. הפרק מסתיים בדיון בזמנים שונים לביצוע מצוות התלויות ביום או בלילה.
בְּנֵי הָעִיר (שש משניות) – פרק זה מתמקד בדיני קהילה וצדקה, ובכלל זה הלכות הנוגעות לבניית בתי כנסת, מכירת חפצי קדושה כגון ספרי תורה ותיבה, ושימוש בכספי ציבור לצורכי הקהילה. בנוסף, הפרק דן בקריאות בתורה שלא על הסדר, כמו קריאת ארבע פרשיות (שקלים, זכור, פרה אדומה והחודש), קריאות מיוחדות במועדים (פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וימי החג), ובקריאות בשני, חמישי ובמנחה של שבת. הפרק גם מתייחס לקריאה במעמד ובתענית, ובחנוכה ופורים.
הַקּוֹרֵא עוֹמֵד (עשר משניות) – הפרק האחרון עוסק בהלכות קריאה בתורה וההפטרה בציבור. הוא דן בצורת הקריאה, בשאלה האם מותר לקרוא את המגילה מעומד או מיושב, ובברכות הנאמרות לפני ואחרי הקריאה. הפרק מפרט את מספר הקוראים בתורה בזמנים שונים (שני, חמישי, שבת, ראש חודש, חול המועד, יום טוב, יום הכיפורים), ואת הדינים הנוגעים להפטרה. כמו כן, נידונים בו דברים הצריכים עשרה (מניין), מספר הפסוקים המינימלי בקריאה, דיני התרגום, האם מותר לדלג בקריאה, כיבודים למפטיר, וכשרותם של קטן, פוחח וסומא לקריאה, לתרגום ולנשיאת כפיים. בסוף הפרק מובאים דינים הנוגעים לכהן בעל מום או ידיים צבועות, ולמתרגם או שליח ציבור שאינו נוהג כראוי.
הנושאים המרכזיים הנדונים במסכת מגילה הם:
מסכת מגילה מעלה מספר נקודות ורעיונות מרכזיים הנוגעים למצוות פורים, לקריאה בתורה בציבור ולניהול חיי הקהילה:
מסכת מגילה מהווה מקור יסודי להבנת הלכות חג הפורים, ובפרט מצוות קריאת מגילת אסתר. היא מקיפה מגוון רחב של דינים הנוגעים לזמנים, לאופנים ולפרטים הטכניים של קיום מצווה זו. בנוסף, המסכת עוסקת בנושאים חשובים הנוגעים לחיי הקהילה, לקדושת בתי הכנסת ולסדרי קריאת התורה בציבור. באמצעות דיונים הלכתיים מפורטים, מסכת מגילה משקפת את חשיבות המסורת, את הצורך בדיוק בהלכה ואת הערך של קיום מצוות ה' בשותפות קהילתית.