אבי כהן סקלי
סמיכות ברכת הכוהנים לפרשת הנשיאים
חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?
חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?
מדוע התורה מקדימה את בני קהת לבני גרשון בתיאור עבודת בני לוי? ומדוע אצל בני מררי לא נאמרה נשיאת ראש – שכן נאמרה אצל בני גרשון וקהת?
השלום, כמאמר חכמים, הוא הכלי המחזיק את הברכה, ולכן מאז ברכת הכהנים ולאורך כל הספרות והליטורגיה היהודית, השלום הרבה לחתום טקסטים וטקסים.
פרשת סוטה מעלה קושיות לא מעטות: מדוע מובאת האישה אל הכהן ולא אל השופט? מדוע יש צורך בהתערבות אלוקית, וכיצד להבין את שכרה ועונשה של האישה?
למה בוחרת התורה להרחיק מן המחנות דווקא את הטמאים בצרעת והזבים, ולא את שאר הטמאים? כמו כן, מדוע קיים שוני באופן ההרחקה מן המחנות?
בפרשת נשא מספרת התורה על נדר הנזיר, וקרבן החטאת שמביא הנזיר בסיום הנדר, עורר את השאלה כיצד יש להתייחס אליה – האם היא רצויה או לא?
בפרשת נשא מצווה התורה על ברכת הכוהנים, ונתמקד בהבנת משמעות חלקה השני של הברכה: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.
קרבנות הנשיאים מלמדים על הכבוד והקרבה שבין מנהיגי עם ישראל – כל נשיא הביא בדיוק מה שהביא קודמו, ללא ניסיון להתעלות אחד מעל השני.
פרשת נשא ממשיכה במפקד הלויים ותפקידיהם, ופותחת בבני גרשון, פתיחה שמעוררת את השאלה: מדוע לא זכו בני גרשון לשאת את כלי הקודש?
שני נושאים הצמודים זה לזה בפרשת נשא הם הקדשת המשכן וברכת הכוהנים, ולכן מעלים הפרשנים את השאלה: מה ניתן ללמוד מסמיכות זו?
פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה – 176 פסוקים, והיא תמיד נקראת בשבת שלפני חג השבועות. הפרשה סובבת כולה סביב המשכן: המשך המפקד ותפקידי הלויים, מקרים שונים הקשורים במקדש (מעילה, אישה סוטה ונזיר), ברכת הכוהנים ומתנות הנשיאים למשכן.
ההתורה ממשיכה במניין בני משפחות לוי ובמינויים לתפקידיהם במשכן ובזמן נסיעת המשכן. בפרשה הקודמת עסקה התורה בבני משפחת קהת, ובנשא ממשיכה תורה בבני גרשון ומררי.
.
בפרקים ה' -ו' מביאה כתורה כמה עניינים הקשורים במשכן – בין אם הם נובעים מקדושתו או שהם מתרחשים בו וקשורים לעבודת הכוהנים.
קדושת המשכן הנמצא בלב מחנה ישראל מחייבת את קדושת המחנה עצמו, ולכן משולחים ממנו אות טמאים – המצורעים והזבים, המטמאים את המחנה.
התורה חוזרת על עניין הגזל תוך דגש על גזל הגר:
איש או אשה כי יעשו. למה נאמרה פרשה זו? למד על גזל הגר שהרי בפרשת ויקרא כתיב (ויקרא ה׳:כ״א) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה׳ וכחש בעמיתו בפקדון וגו׳ מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו. זהו שחייב אשם מעילות בא הכתוב ללמד על הגוזל את הגר ונשבע לו שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח שכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא א״כ נתחדש בה דבר (לקח טוב).
והעניין קשור לכאן משום שאם מת הגר עובר תשלום החומש לידי הכוהנים.
התורה מתארת מצב בו אדם חושד באשתו ובגדה בו, אך אין לו הוכחות לכך. במצב זה הבעל מביא את אשתו למשכן אל הכהן, והכהן משקה אותה במי המרים – מים שנמחק שם ה' בתוכם ומעורבים בעפר המשכן. אם חטאה האישה היא נענשת – וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ, ואם לא חטאה היא זוכה – וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע.
אדם מישראל שרוצה להפוך לנזיר, צריך להימנע משלושה דברים: איסור שתיית יין ואכילת תוצרי הגפן, איסור תספורת וגילוח, איסור היטמאות למת.
בסוף תקופת הנזירות הנזיר מגיע למשכן שם הוא מביא קורבנות ומסתפר.
פרק ו', כ"ב – כ"ז: ברכת הכוהנים:
הקב"ה מצווה את אהרון ובניו לברך את בני ישראל:
(כד) יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ. (כה) יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. (כו) יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (כז) וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.
ברכה זו היא חזרה על הברכה שמתוארת בויקרא, ט, כ"ג, ובאה ללמד על הנוסח של ברכת הכוהנים. ברכה זו נאמרת עד היום על ידי הכוהנים בזמן התפילה.
בסיום הפרשה מפרטת התורה את הקורבנות שהביאו הנשיאים ביום חנוכת המשכן.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.