למה לא נוהגים לאכול אגוזים בראש השנה?

סימנים של ראש השנה

ליל ראש השנה פותח את מעגל השנה, ובסעודת החג, על השולחן אנו נמצא מאכלים ששילובם יחד מיוחד רק לראש השנה: תמרים וכרישה, תפוח ודבש, לוביא ודלעת, ראש של כבש או ראש של דג. אלו הם סימני החג, מנהג שהמקור שלו מובא בגמרא:

אָמַר אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ סִימָנָא מִילְּתָא הִיא, יְהֵא רְגִיל אִינִישׁ לְמֵיכַל רֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוּבְּיָא כַּרָּתֵי סִילְקָא וְתַמְרֵי. (בבלי, כריתות, ו' ע"א).

אביי סובר שבראש השנה ראוי לאכול דלעת ורוביא, כרישים, תרדים ותמרים, משום שיש בכך סימן טוב. מכך נולד המנהג לאכול 'סימנים' בראש השנה ואף לומר איזה סימן טוב אנו רוצים לראות השנה, ולמשל: תפוח בדבש לשנה מתוקה.  

מנהג הסימנים הוא מוכר, אולם פחות ידוע המנהג להימנע בראש השנה ממיני  מאכלים אחרים:

אוֹכְלִים רֹאשׁ כֶּבֶשׂ לוֹמַר: נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְזֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. [הַגָּה: יֵשׁ מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים, שֶׁאֱגוֹז בְּגִימַטְרִיָּא חֵטְא, וְעוֹד שֶׁהֵן מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה וּמְבַטְּלִים הַתְּפִלָּה (מַהֲרִי״ל)…]

השולחן ערוך מביא את המנהג לאכול ראש של כבש, והנה הרמ"א מוסיף בהגה מנהג הפוך – יש מאכל שנוהגים שלא להביא אל השולחן בראש השנה והוא האגוזים.

מדוע דווקא אגוז?

לפני שניגע בסיבה שמביא הרמ"א, למנהג, נעלה את השאלה: האם לא ניתן למצוא סימן טוב באגוז? המדרש בשיר השירים רבה מביא את האגוז דווקא כמשל לישראל:

אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱגוֹזָה, מָה הָאֱגוֹזָה נִגְזֶזֶת וְנֶחֱלֶפֶת לְטוֹבָתָהּ הִיא נִגְזֶזֶת, לָמָּה שֶׁהִיא מַחֲלֶפֶת כַּשֵֹּׂעָר הַזֶּה שֶׁנִּגְזַז וְנֶחְלַף, וְכַצִּפָּרְנַיִם הַלָּלוּ שֶׁנִּגְזָזִין וְנֶחֱלָפִין, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל נִגְזָזִין מֵעֲמָלָן וְנוֹתְנִין לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְטוֹבָתָן הֵן נִגְזָזִין וְנֶחֱלָפִין לָהֶם, וּמַרְבִּין לָהֶם עשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשָׂכָר טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. (שיר השירים רבה, פרשה ו', סימן י"א).

הפעולות הגיזום הנעשות בעץ האגוז נראות כאילו הן ממעטות אותו, אבל למעשה הן נעשות לטובתו, כך גם ישראל הנותנים מכספם לעמלי התורה בעולם הזה – ונראה כאילו זה ממעט אותם, למעשה זה מרבה להם שכר לעולם הבא! המדרש מביא דרשות נוספות ביחס לעם ישראל ולאגוז, ונביא שתיים מהן הקשורות דווקא לתקופה זו של הימים הנוראים:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, מָה הַנְּטִיעוֹת הַלָּלוּ אִם אַתְּ מְכַסֶּה שָׁרְשֵׁיהֶם בִּשְׁעַת נְטִיעָתָן הֵן מַצְלִיחוֹת, וְאִם לָאו אֵין מַצְלִיחוֹת, אֲבָל הָאֱגוֹז הַזֶּה, אִם אַתְּ מְכַסֶּה שָׁרָשָׁיו בִּשְׁעַת נְטִיעָתוֹ, אֵינוֹ מַצְלִיחַ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל (משלי כ"ח, י"ג): מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ…

אֲמַר חוֹרִי: מָה אֱגוֹז זֶה, אִם נוֹפֵל לְתוֹךְ הַטִּנֹפֶת אַתְּ נוֹטְלוֹ וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ וּמְדִיחוֹ וְהוּא חוֹזֵר כִּתְחִלָּתוֹ! וְהוּא יָפֶה לַאֲכִילָה, כָּךְ כָּל מַה? שֶּׁיִּשְׂרָאֵל מִתְלַכְלְכִין בַּעֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, בָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא, ט"ז, ל'): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם…

שתי דרשות אלו קשורות בימי הדין ויש בהן לשמח את העם: הדרשה הראשונה מלמדת כיצד להצליח בדין – על האדם לא להסתיר את חטאיו, אלא דווקא להתוודות ולגלות לקב"ה ואז ה' יסלח. הדרשה השנייה מלמדת עד כמה גדול כוח הימים הללו, כשם שאת האגוז שוטפים והוא חוזר לניקיונו ולא נראית הפסולת שהייתה דבוקה בו לפני, כך הימים הנוראים וצום כיפור מנקים את העוונות שהיו דבוקים בעם ישראל עד שהוא עומד שוב בניקיונו.

אם כך, למה הרחיקו חכמים את האגוז משולחן החג?

רמזים לא חיוביים

רבי יחיאל מיכל אפשטיין, בעל ערוך השולחן (1829–1908, בלארוס), מביא את המנהג לגבי האגוז כחלק מרשימה רחבה יותר:

…ויש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, ד'אגוז' בגימטריה 'חטא'. ויש שאין מטבלין בחומץ, ואין אוכלים דברים חמוצים בלילה ראשונה, ולא דברים המרים… (ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקפ"ג, סעיף ג').

הטעם הראשון שבדברי ערוך השולחן הוא, שהדר בא כדי להוריד מהשולחן כל זכר לחטא: כשם שראינו בשם המהרי"ל אצל הרמ"א, אגוז לא סימן טוב כי הוא מזכיר את החטא: בגימטרייה אגוד הוא 17, וכך גם המילה חטא (צריך לשים לב שאצל מחשבי הגימטריות פער של 1 לא מעלה ולא מוריד). בדומה לכך, גם מאכלים שאינם מתוקים לא עולים על שולחן החג כי טעמם הוא הסימן לא טוב.

לפני שנעבור להסבר השני של ערוך השולחן, נוכל להסביר על פי דברים אלו מדוע המדרשים שהצגנו לעיל לא מספיקים בכדי להפוך את האגוז לסימן טוב: בשני המדרשים יש תזכורת לחטא! גם אם המדרשים באים ומלמדים תכונה חיובית וטובה ביחס לישראל שנובעת מאהבת הקב"ה אלינו, אי אפשר שלא לשמוע מתוך הדברים גם ביקורת – חטאתם.

לדעת מה העיקר

טעם שני שמביא ערוך השולחן, גם הוא כבר מופיע כבר במהרי"ל:

..וגם לא יאכלו דברים שמרבים כיחה וניעה, ויהיה הפסק בתפילה, כמו אגוזים ולוזים וכיוצא בהם (ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקפ"ג, סעיף ג').

יש מאכלים, לא רק אגוזים, שמשפיעים בצורה שלילית על הגוף לאחר שאוכלים אותם. השפעה זו יכולה ליצור חוסר הנאה וקושי שהוא גם סימן לא טוב בחג, אבל חמור מכך – הם עלולים להפריע למהותו של היום המתבטאת בתפילה. מאז שחרב הבית, התפילה היא הכלי העיקרי שלנו לשבח ולבקש מהקב"ה, ולכן מה שעלול להפריע לכך – לא ראוי שיאכל בראש השנה.  

ורמז יש בדברים: כדאי שכל אחד מאיתנו ילמד לעשות את ההבחנה בחייו בין מה שיכול להיות סימן חיובי והשפעה טובה, ובין מה שעלול להפריע לו ללכת בדרך הראויה והנכונה.