אבי כהן סקלי

בפרשת דברים משה רבנו מכוון את העם כיצד שלא להגיע למצב החברתי אשר הביא על עם ישראל את החורבן ובכך פרשת דברים היא המענה להפטרת חזון.

פרשת דברים פותחת את הספר האחרון בחמישה חומשי תורה, ספר "משנה תורה". ספר זה כולל חזרה על המצוות הרלוונטיות לעם ישראל לפני כניסתם לארץ, חידוש של מעט מצוות שטרם נאמרו ותיאור האירועים המרכזים שחוו בני ישראל.

לשם מה מדגיש משה רבנו לשופטים את הציווי "שמוע בין אחיכם", הרי אי אפשר לשפוט בין שני צדדים מבלי לשמוע אותם? מה המשמעות של ציווי זה?

מה המשמעות של כפילות המילים "מוצאיהם למסעיהם", הכתובים פעם אחת בסדר זה ופעם שנייה בסדר אחר – "מסעיהם למוצאיהם" ?

מה משמעות הביטוי "ולא תחניפו את הארץ"? מה עניין החנופה כאן, ומדוע דווקא כאן מציינת התורה "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל"?

"ויסעו ויחנו", "ויסעו ויחנו", ארבעים ושניים מסעות עוברים בני ישראל מארץ מצרים עד לערבות מואב. מסעות ארוכים היו וגם מסעות קצרים. תמיד חונים ועוצרים, לפעמים לפרק זמן קצר ולפעמים ארוך. כל מקום וייחודו שלו, וכל מסע והאירועים שבו.

בפרשת מסעי מתוארים מסעות בני ישראל במדבר, החל מיציאתם מארץ מצרים ועד לחנייתם בערבות מואב על גבול הכניסה לארץ – מ"ב מסעות.

בפרשת מטות אנו נמצאים ממש בכניסה לארץ ישראל, ובני ישראל כבר הספיקו לכבוש את עבר הירדן המזרחי. אך כעת, פונים שניים וחצי שבטים בבקשה להישאר מחוץ לארץ.

משה מקבל משימה מהקב"ה – נקום את נקמת בני ישראל במדיין, למרות שברור לו שזוהי אחת הפעולות האחרונות שלו כמנהיג – הוא מיד קם למלא את הציווי.

פרשת מטות פותחת בפירוט דיני השבועות והנדרים שחלים על האדם. פסוקים אלה מבארים כיצד יש לנהוג כאשר אדם נודר נדר, נשבע שבועה או מוציא מפיו הבטחה.

פרשת "פנחס" היא בסימן חילופי הנהגות והיא מלמדת שיעור חשוב במנהיגות. משה מבקש לוודא שלעם יש מנהיג ראוי אחריו, בקשה שאינה מובנת מאליה בימנו.

פרשת פנחס עמוסה באירועים גדולים, שכל אחד מהם הוא סוג של אירוע שיא בפני עצמו, אבל לצד אירועי שיא אלו מתארת התורה גם את מה שבניהם- השגרה.