ראשונים

אומר משה לבני ישראל לגבי עמי הארץ: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, אך האם באמת בני ישראל לא יוכלו לנצחם מהר למרות הבטחת ה'? הבכור שור מוצא רעיון חינוכי בדברים.

כחלק מהאיסור להילחם עימם ונתינת נחלת עולם לבני לוט ואדום, מספרת לנו התורה על ההיסטוריה הצבאית של עמים אלו, אך מה הטעם הסיפור זה? מה יש לנו ללמוד מהתיאור?

בנות צלופחד מבקשות את נחלת אביהם, אבל מדוע הן זכאיות לכך? ומדוע הן מדגישות שבחטאו מת? הבכור שור ובעלי המדרש מוצאים ב תוך דבריהן את התשובה לכך.

מרבית הפרשנים ממקמים את עניין מי מריבה בשנת הארבעים ורואים בהכאת הסלע חטא, נעיין בדברי הבכור שור המקדים את העניין החטא אחורה בזמן וכיצד הוא מבין את חטאו של משה.

התורה בפרשת קרח מתארת את חטאם של קרח ועדתו ואת עונשם. בעוד שלגבי דתן ואבירם ניתן להבין שנענשו בשל מעשיהם, קשה שלא לשאול: במה חטאו הילדים?

פרשת הנסכים והמצוות שבאות לאחריה נפתחת במילים: כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, נעיין בדברי חכמים ובדברי הבכור שור המסבירים את פשר הסמיכות שבין פרשת המעפילים ובין פרשת הנסכים.

בפרשת בהעלותך מתוארת הקדשת הלויים לעבודה בקודש, ובתוך כך מסופר על הנפת הלויים. נעיין בדברי הבכור שור השואל מדוע הונפו הלויים פעמיים?

התורה מצווה להעמיד את הלויים לשירות אהרון: נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, והרב בכור שור רואה בציווי ביטוי ליחס שבין העם והמקדש.

בפרשת בהר מצווה התורה על דיני גאולת אדמות, ומחלקת בין בתים הנמצאים מחוץ לעיר לאלו הנמצאים בתוכה. נעיין בדברי הבכור שור על משמעות חלוקה זו.