אבי כהן סקלי
טעיתי
לאחר מות שני בני אהרון, כועס משה על אהרון ובניו שלא אכלו את החטאת. על תשובת אהרון אומרת התורה: 'וישמע משה וייטב בעיניו' וננסה לבאר את הדברים.
לאחר מות שני בני אהרון, כועס משה על אהרון ובניו שלא אכלו את החטאת. על תשובת אהרון אומרת התורה: 'וישמע משה וייטב בעיניו' וננסה לבאר את הדברים.
בפרשה מופיע אחד הטעמים הנדירים שבתורה- הטעם שלשלת. ננסה להבין את משמעותו ומדוע הוא מופיע דווקא כאן, על המילה וישחט בתוך תיאור ימי המילואים.
התורה מדגישה: קח את אהרון ואת בניו אתו, הדגשה שמעוררת את השאלה: במה היה חסר הפסוק אם לא הייתה המילה אתו נאמרת?
בסופה של פרשת צו, לקראת חנוכת המשכן בפועל, מצווה הקב"ה את משה לכנס את העדה כולה, באוהל מועד – אך כיצד ניתן לעשות זאת? על כך בדברים הבאים.
בעלי המדרש מסבירים שהילדים מתחילים בלימוד התורה מספר ויקרא כי אין מתאים מהם ללמוד את ספר הקורבנות הקדושים והטהורים, ונראה רעיון נוסף לכך.
פרשת פקודי מסתיימת בבניית המשכן, בנייה שאיננה שלמה עד שהקב"ה לא יורד ומשכין את שכינתו בו- עד שכבוד ה' מלא את המשכן.
השורש פ.ק.ד. מופיע בפרשה בכמה מובנים: כפקודה לבניית המשכן וכספירה שלמה שהובא לבנייתו. כל אלו פיקדונות שניתנו ביד משה וכעת עליו לתת דין וחשבון על מה שנעשה בהם.
בפרק מ' המסיים את ספר שמות ופרשת פקודי מספרת התורה על סיום מלאכת המשכן והקמתו. נעיין בדברי הכלי יקר המוצא בדברים רעיון רלוונטי גם לזמננו.
משה רבנו עומד בפני עם ישראל ונותן דיווח מלא על כל פרט ופרט, על כל תרומה שנאספה, על הזהב, על הכסף ועל הנחושת. אך מדוע הרגיש משה צורך בדו"ח מפורט, אף שאינו חייב דין וחשבון לאף אחד?
כאשר משה רבנו פגש את רוח ההתנדבות האדירה של בני ישראל, לצד עושי המלאכה, הוא התרגש מאוד. המשכן שהוקם לבסוף היה תוצר משולב של נדבת ליבם ורצונם העז של עם ישראל לעזור, לסייע ולתרום למשכן.
יש אדם שמצליח להגיע לדרגה כזאת שהלב מרומם ומרים אותו, נושא אותו "יותר ממה שהוא". זה יכול להיות בנדבת חומרים למשכן, בעזרה לזולת, ביחס אישי לבני משפחה, לחברים לעבודה ולחברים בכלל.
אלמלא אלוהים היה נח ביום השביעי לא היינו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו. השבת מתחברת לממד הרוחני שקיים באדם ושמאפשר לו להתעלות מעבר לטבע.