נח והמבול:

הקב"ה מצווה על נח לבנות תיבה ולכנס בתוכה את מי שיבנו מחדש את העולם: נח ואשתו, בניו- שם, חם ויפת ובנות זוגם, בעלי החיים למיניהם (זוג מכל בעלי החיים הטמאים, ושבעה מתוך כל מין של בעלי החיים הטהורים).

לקראת בואו של המבול- שבע ימים קודם שהחל, מצווה הקב"ה את נח להיכנס אל התיבה ולהתחיל להכניס את בעלי החיים פנימה. 

המבול, ע"פ התורה, החל בחודש השני בשנה ונחלקו חכמים האם מדובר על אייר (שהוא השני לניסן) או על חשוון (שהוא השני לתשרי), וזוהי הדעה שהתקבלה על רוב חכמי ישראל. חשוון הוא החודש שבו באזור הסהר הפורה והמזרח התיכון מתחילה עונת הגשמים וכיוון הקב"ה את תחילת המבול לזמן זה. 

המבול עצמו התחלק לכמה חלקים:

• חלק ראשון בן ארבעים ימים שהחל בשבעה עשר לחודש השני ובהם ירד הגשם ונבקעו תהומות האדמה.
• וחלק שני בן מאה וחמישים ימים שבהם המים הצבורים על האדמה (המים שגברו על הארץ בלשון התורה) החלו לאט לאט להתמעט. 
• התיבה מונחת על הרי אררט- בראשון לחודש העשירי המים ירדו עד שנראו ראשי ההרים והתיבה נעצרת על הרי אררט.
• לאחר ארבעים ימים מתחילה ההכנה ליציאה מהתיבה- נח שולח את העורב שלא חוזר, לאחר שבעה ימים שולח את היונה בפעם הראשונה (והיא לא מוצאת מנוח וחוזרת אליו), נח מחכה שבעה ימים נוספים ושולח את היונה שוב- ואז היא חוזרת עם ענף עץ זית בפיה, נח מחכה שבעה ימים נוספים ושולח שוב את היונה- אך הפעם היא כבר לא חוזרת ומכך מבין נח שהמים כבר יבשו וניתן לצאת מהתיבה. 
•  היציאה מהתיבה- בחודש השני, בעשרים ושבע לחודש אומרת התורה כי האדמה אכן יבשה לגמרי ונח יוצא מהתיבה. 

סכ"ה על פי חישוב התורה היה נח בתיבה שנה ואחת עשרה ימים- 365 וחמישה ימים כמניין שנת חמה (להבדיל משנת הירח הקצרה באחד עשר יום). 

לאחר יציאת נח מהתיבה הוא בונה מזבח- המזבח הראשון שנבנה על ידי האדם, והוא מקריב עליו עולה לה'. הקב"ה מצדו מגיע להחלטה כי לא יביא עוד מבול או השחתה גורפת על האנושות, ואף נותן סימן לכך- הקשת בענן.בנוסף מצווה ה' את נח ובניו למלא את הארץ ולשלוט בעולם החי, אך מצווה אותם שלא לאכול את הדם ולא לרצוח. 

תולדות העמים היוצאים מנח:

בפרק י' מפרטת התורה את צאצאי נח המתחלקים לשלוש משפחות עמים: צאצאי שם, צאצאי יפת, וצאצאי חם. התורה מפרטת את הנולדים להם בשמם כאבות שיצאו מהם, ועל פי ספירה זו חילקו חכמים את האומות לשבעים אומות (בפרק מופיעים שבעים צאצאים).

מגדל בבל ובלבול לשונות האומות:

התורה בפרק י"א מתארת את התפלגות העמים ללשונותיהם, וזאת לאחר שניסו לבנות עיר ומגדל בכדי להישאר מקובצים יחדיו, אך הקב"ה בתגובה עשה את הדבר ההפוך- בלבל את לשונותיהם ובכך גרם להם להפרד זה מזה ולהתפרש על פני הארץ.

צאצאי שם והופעת אברהם:

לאחר תיאור בלילת השפות שבה התורה ומתארת את שושלת צאצאי שם וזאת כפתיחה לסיפור אברהם- הפרשה מסתיימת בלידת אברם כהכנה לפרשה הבאה כשם שפרשת בראשית הסתיימה בלידת נח כהכנה לסיפור המבול.