לאחר היעדרות ארוכה, חזרו האדונים ממסע הכיבוש המוצלח. בזמן המסע נדדו הרחק מהכפרים בהם חיו, והותירו מאחוריהם את משפחותיהם, רכושם ועבדיהם. אך למה שמחכה להם – הם לא ציפו: בזמן הארוך בו לא היו, השתלטו העבדים על רכושם, וכעת כשהם חוזרים – מתאגדים העבדים על מנת להילחם באדוניהם.

האדונים המתוסכלים נאספו גם הם ודנו באסטרטגיה הנכונה להילחם. את הוויכוחים הסוערים קטע קולו של אחד החכמים שביניהם: "אני חושב שהפתרון מאוד פשוט" אמר. ובזמן שהסביר את רעיונו, חיוכים החלו להתפשט על פניהם, והסכימו פה אחד לעצתו.

אל מול צבא העבדים שעלה לקראתם שלף כל אדון את שוט ההלקאה שברשותו. למראה השוטים פחד גדול נפל על העבדים, ובמהרה לא נותר מהם אחד שלא נס על נפשו.

(ע"פ ההיסטוריון הרודוטוס)

עשרת המכות הניתנות על מצרים מגיעות לסיומן. היו אלה אסונות קשים שבאו בדבר ה': החל מהפיכת יאור המים לדם,  הצפרדעים הכינים והחיות המזיקות, דרך מיתת הבהמות בדבר, השחין לאדם ופגיעת הברד והארבה ביבול, וכלה בחושך ובמכת הבכורות.

קריאת הפסוקים המתארים את המכות מעלה שאלה גדולה: אלוקים אומר למשה במפורש שהוא מכביד את ליבו של פרעה על מנת שלא ישלח את עם ישראל, עד שיקבל את המכות עד האחרונה שבהן. אז מהו אם כן, הטעם במכות? לא ניתן לומר שהן נועדו רק לשחרר את ישראל ממצרים, מכיוון שאז הכבדת לב פרעה אינה ברורה.

אך כנראה שהיציאה ממצרים אינה מספיקה, הרמב"ם[1] (ר' משה בן מיימון) מסביר שהעבדות היא דבר שנטבע עמוק באדם וקשה מאוד להסיר אותה ובוודאי שאי אפשר ברגע אחד. המכות אם כן, נועדו גם לשחרר את מצרים מתוך עם ישראל. בכל מכה שעם ישראל רואה את האדונים שהלקו אותו לוקים בחזרה – משתחררת עוד פיסת עבדות מהלב.

מתי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו

(עבדים, ביני לנדאו)

————————————————–

[1] הרמב"ם, מו"נ ח"ג פרק לב: שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות חומר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום… שיהיה מחוכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה… ונולדו גם כן אנשים שלא הורגלו בשפלות ועבדות.