וידוי ותשובה
עד כמה חשובה מצות הוידוי ביום הכיפורים ניתן ללמוד מהעובדה שאנו מתוודים בכל תפילה, ולא עוד אלא שמקדימים את הוידוי לפני הסעודה המפסקת.
מים לים / הרב נסים לוק
שימש כר"מ בישיבת עתניאל ובישיבת תקוע. בעל תואר ראשון בחינוך (מכללת הרצוג) ותואר שני בתלמוד (האוניברסיטה העברית). היה שותף בצוות המחקר להוצאת 'אוצר כתבי היד התלמודיים' וחוקר גניזה ותלמוד בפרויקט פרידברג לחקר הגניזה. כמו כן עורך לשוני וספרותי.
עד כמה חשובה מצות הוידוי ביום הכיפורים ניתן ללמוד מהעובדה שאנו מתוודים בכל תפילה, ולא עוד אלא שמקדימים את הוידוי לפני הסעודה המפסקת.
אנו רגילים לראות בתשובה עניין של בחירה. אולם ניתן לראות תשובה חסד מהבורא שרואה בנו את הנקודות הטובות, נותן לנו עוד צ'אנס ושולח לנו התעוררות.
מצד אחד ראש השנה הוא יום הדין, אך מצד שני איננו עוסקים בתשובה ביום הזה ושלא כביום כיפור אין אומרים וידויי וסליחות. אם כן: במה אנחנו עוסקים?
חג הסוכות מקושר יותר משאר הרגלים עם השמחה, אך האם זוהי הדגשה כללית של השמחה שצריכה להיות בכל הרגלים, או שיש בחג זה עניין מיוחד של שמחה?
הנדר הוא חיוב של האדם, והתורה מזהירה: לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה, אך כיצד הדבר מתיישב עם האפשרות להתרת נדרים?
כאשר מבינים את המורכבות והחיבור שיש בין פנים התורה ובין חיצוניותה, קיום התורה ולימודה הופך למעשה של אהבה, התחברות עם
נחלקו חכמים האם המשכן צווה לכתחילה או בדיעבד וההשלכות של המחלוקת על מקומו של המשכן קשורה גם בתחומים נוספים, ובעיקר ביחסינו לעולם החומר בכלל.
מחלוקת רש"י והרמב"ן ביחס לשאלת מועד ציווי המשכן אינה נוגעת רק בשאלת הזמן עצמו, אלא מבטאת את יחסם לשאלה האם המשכן הוא לכתחילה או בדיעבד?
האמונה שלנו נגזרת מחוויה אישית של כלל ישראל, מה שראו בעיניהם ומה שמסרו לבניהם. זו לא אמונה ערטילאית באיזשהו כוח
כאשר הקב"ה שולח את משה לפרעה הוא מצווה להוציא את בני ישראל ממצרים לגמרי, אולם כאשר משה מדבר עם פרעה