אבי כהן סקלי

חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?

כאשר התורה מבקשת לספור את בני שבט לוי מבוצעים שני שינויים מרכזיים אל מול המפקד הכללי. ראשית, המפקד של שבט לוי כולל את כלל הגברים מבין חודש ומעלה (ולא מבני 20 שנה) ובנוסף התורה מציינת באופן מפורש שהמפקד בוצע "על פי ה'"

פרשת בחקותי, שנראה שאין מתאימה ממנה לזמננו, פותחת ברצף של ברכות אשר מסתיימות בהבטחה: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, אך מה משמעות הבטחה זו?

אנו יודעים שבשנת השמיטה, אחת לשבע שנים, לא מעבדים את האדמה והיא הפקר לכל. אבל מה המשמעות של שביתה לה' – "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" ?

מצווה התורה על מתנות העניים הבאות מהשדה: ובקוצרכם את קציר ארצכם… דנים חכמים במהותו של הציווי ולמה נאמר בו : אני ה' אלוהיכם?

מעשיו של האדם משפיעים על נפשו – לטוב ולרע. מעשים רעים יובילו לנפש גסה ואטומה אשר אינה רואה את האומה הישראלית ורואה בעיקר את עצמו. מעשים טובים, יגדלו וירוממו את נפשו, עד שנשמתו תאיר את העולם.

בצרעת הבית מגיע האדם אל הכהן ואומר לו: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת, ועל כך שואלים: מדוע נאמר כ- נגע, למה לא אומר: נגע ראיתי? תשובת חכמים מלמדת אותנו עד כמה חשוב לדעת לומר: לא יודע!

מצווה התורה שכאשר האדם כולו מלא בנגע הצרעת מראשו ועד רגליו וללא שנראה בו אף חלק בריא – הוא טהור, ואילו כאשר מופיעה התחלה של ריפוי, מופיע חלק ללא צרעת- אז הוא הופך טמא, מדוע?

אחד הקשיים המרכזיים בימים אלו הוא להבחין בין הטמא ובין הטהור, בין האמת לבין השקר. כל כך הרבה כוחות עצומים מבקשים ללמדנו שהטהור הוא טמא והטמא הוא דווקא הטהור

את תרומת הדשן עושה הכהן בבגדי העבודה הרגילים, אבל בטרם יוציא הכהן את האפר מן התפוח החוצה, הוא צריך להחליף את בגדיו ל- "בגדים אחרים" – מדוע?

הפרשה מתארת רצף של מקרים בהם מביאים היחיד מביא קורבנות, אך יש מציאות שבה גם העדה כולה חוטאת ונדרשת לכפרה: וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, מהי אותה העדה, וכיצד נוצר חטא קולקטיבי זה?

למרות שבצלאל ואהליאב הופקדו על מלאכת המשכן, עם ישראל כולו לקח בו חלק. אולם ישנו כלי אחד שבו כותבת התורה באופן מפורש: " וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן". מדוע מציינת התורה את בונה הכלי? והתשובה טמונה בכך שבצלאל דווקא על כלי זה נתן את נפשו.