פרשת תצווה

המכנסים הם חלק בלתי נפרד מבגדי הכוהנים – 'ועשה להם מכנסי בד', ומצד אחד נראה שהם הפשוטים שבבגדים, אך רבים מהפרשנים מצאו בהם יסודות שצריכים ללוות כל אחד מאתנו.

מצווה בקב"ה את משה על מינוי אהרון לכהן: הקרב אליך את אהרון אחיך, אולם מדוע נבחר דווקא אהרון לתפקיד חשוב זה? ננסה לעמוד על הסיבות לכך כפי שמביאים בעלי המדרש.

לחיות חיים של חופש, תרומה והתלהבות, מקדם אותנו ומרחיב אותנו. אבל לחיות חיים של מחויבות, ציווי ושגרה, יוצק בעולמנו עומק ומשמעות.

התורה מדגישה שאת בגדי הכהונה יש לעשות מתרומות בני ישראל, אך מדוע היה צריך להדגיש זאת? לא ברור שגם הם חלק מציווי המשכן? נעיין בדברי הבכור שור.

התורה מצווה על בניית המנורה, הדלקת הנרות בה ועל קיום נר התמיד. נעיין במצוות הקשורות במנורה ובדעות לגבי מהותו של נר התמיד.

מצווה התורה את בני ישראל להעלות נר תמיד במשכן, אך האם ציווי זה באמת מתקיים לדורות? הרי המשכן נגנז ואין לנו בית מקדש כיום!

דֶבְּדוּ [1]היא עיירה בצפון-מזרח מרוקו. שני מאפיינים מייחדים את קהילת דבדו בין קהילות מרוקו: ראשית, מדובר בעיר שמרבית תושביה היו יהודים, לכן הכינוי

מה תכליתם של הפעמונים על מעילו של הכהן הגדול? מדוע דווקא בבגד זה מציינת התורה "והיה על אהרון לשרת" – וכי יתר הבגדים אין תכליתם שירותו של הכהן הגדול בקודש?

יכולתו של הכהן הגדול לקבל נבואה בעת עבודתו מבוססת על אחדותם של בני ישראל על ליבו ועל כתפיו. לא על חלק מהשבטים, ובטח לא על שבט אחד שמחליט על כולם.

המעמד הציבורי של הקדשת הכוהנים לא מבטא רק את ייעודם לתפקיד ובחירתם על ידי הקב"ה, אלא מדגיש את תפקידם כנציגי העם מול הקב"ה.

הדיון על תפקיד המחנך ודמותה של מערכת החינוך לא התחיל בדור שלנו. המדרש פותח פתח להסתכלות על גישתם של הלל ושמאי בנושא שראוי וכדאי שנכיר גם אנו.