פרשת שופטים

תוך שהתורה מצווה שלא לעשות כחוקות הגויים וברכיהם, היא מביאה אמירה מעניינת: תמים תהיה עם ה', אך מה משמעות תמימות זו?

עם הכניסה לארץ ישראל עתיד העם לבוא במגע עם יושביה, והתורה שמה לב לצורך להזהיר את בני ישראל מפני מפגש זה, אך שונה האזהרה כאן מזו שבספר ויקרא.

מצווה התורה למנות שופטים ושוטרים על עם ישראל: שפטים ושוטרים תתן לך, ובעל כלי יקר מוצא במילים ונוסח הציווי הנהגות רלוונטיות גם לימינו היום.

למי מופנה הציווי הידוע "צדק צדק תרדוף", למי הוא מתייחס לבעלי הדין, לשופטים או לשוטרים ? ומדוע כפלה התורה את לשונה, מדוע לא נכתב "צדק תרדוף" ?

ההכרה באנושיות, זו הדרך להינצל מעיוותים חברתיים. בציווי על הקמת מוסדות השלטון, משה מודע לכוח הרב שהוא מוסר בידי חלקים מן החברה, דבר עלול לשמש כחרב פיפיות ולפגוע בסופו של דבר בחברה עצמה, אם לא ישתמשו בכוח הזה בצורה מדודה ונכונה.

מדוע נסמכו מתנות כהונה לפרשת המלך? ומה בכלל בין מתנות כהונה ובין פרשת שופטים? תשובתו המעניינת של בעל הכלי יקר מסבירה זאת…

למידה של חוקי הגויים, כשפים וניחושים למיניהם על מנת לעשות כמעשיהם היא דבר אסור, דבר זה ברור מאליו, אולם היחס ללמידת נושאים אלו כתחום לימוד היא שונה- היא מותרת ובמקרים מסוימים אף נחוצה.

ישנם מקרים בהם גם הדיינים לא יודעים או לא מכירים את דבר המשפט, ובמיוחד נכון הדבר למקרים חדשים- העולם והמציאות מתקדמים בכל דור ומציאות זו מזמנת שאלות חדשות שלא עלו בדורות קודמים.

בנוגע למינוי המלך, התורה מתארת שעם ישראל יבקש למנות עליו "מלך ככל הגויים". התורה מסכימה לזה, אך מבהירה שכדי שהחברה תתקיים באופן ראוי, גם על המלך חלות מגבלות.

התורה, בפרשה שמציבה את הסדר המשפטי-חברתי, שוזרת שלוש פעמים לאורך הפרשה את הצורך לדרוש, לחקור ולהגיע לאמת. זה הבסיס היסודי והעיקרי.

רוממות הלב היא איסור גאווה, והתורה מבקשת זאת למנוע מהמלך. ולא רק מהמלך, אלא גם מכולנו, מכל אחד ואחד בעם ישראל.

מה בין המקדש ועבודת הקורבנות ובין המשפט ומינוי שופטים ושוטרים? חכמים עסקו בסמיכות שבין סיום פרשת ראה העוסק בקורבנות ובין פתיחת פרשת שופטים.