פרשת ראה

מצווה משה את ישראל שלא לעשות 'ככל אשר אנחנו עושים פה היום', אך הפרשנים נחלקו בשאלה על איזו תקופה מדובר? נעיין בדברי שלושה מהראשונים על הפסוק.

מה הקשר בין אמירת התורה "כי עם קדוש אתה" ובין הציווי "לא תאכל כל תועבה" ? ואם התורה מפרטת מהם איסורי המאכלות, מדוע היא אוסרת בלשון כללית של 'תועבה'?

אוסרת התורה לפגוע בגוף כחלק התהליך האבל, ופותחת את הציווי במילים: בנים אתם לה' אלוהיכם, ושואל הבכור שור איך מסבירות המילים את מהות האיסור?

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם… אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם… כיצד מבטאת המילה אנוכי את בחירת האדם, וכמה בחירתו חשובה לדרך חייו.

קיום יהודי נכון הוא קיום שמח. הוא מוביל לתחושת סיפוק ואושר, אשר איננה מרחיקה את האדם מן החיים אלא גורמת לו לחוות אותם באופן מלא ועשיר.

בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם   הבנים בולטים בלשון  התנ"ך מראשיתו עד סופו. לא ילדים, לא קטנים, לא תינוקות, לא פעוטות-

השינוי הגיאופוליטי שעובר עם ישראל עם הכניסה לארץ קובע סטנדרטים חדשים למצוות המדבר.

עיקרון הבחירה מובן, אבל מה המשמעות של המילה "ראה"? מה היה חסר בהבנה הבסיסית של הפסוק אילו המילה הזאת לא הייתה מופיעה?

הרצון לחזק מעמד, להתרומם ברמה האישית, לחזק את המקום האישי שלך, להשיג הישגים אישיים וכבוד יכול להוציא את האדם מדעתו, ולפגוע בו לטווח הארוך.

בפרשת ראה ישנם שני מוטיבים שחוזרים על עצמם – הדרישה לשמוח בעבודת ה', שמופיעה בפרשה במקומות שונים, והציווי לעבוד את ה' "במקום אשר יבחר"

על מילים כי ירחיב ה' אלוהיך את גבולך, מביא המדרש סיפור המדבר באבא יודן והתעשרותו מחדש בזכות הצדקה, אך קשה להבין כיצד מתקשר המעשה לפסוק עצמו?

הפסוק הפותח את הפרשה מתחיל בלשון יחד וממשיך בלשון רבים, כיצד מסביר זאת בעל הכלי יקר? וכיצד רלוונטיים דבריו גם אלינו אנו?