פרשת נשא

חז"ל נותנים משקל רב לסמיכות הקיימת בין פרשיות מסוימות בתורה, ולכן שואלים מה באה ללמדנו התורה כאשר הסמיכה את ברכת הכוהנים לקורבנות הנשיאים ?

מדוע התורה מקדימה את בני קהת לבני גרשון בתיאור עבודת בני לוי? ומדוע אצל בני מררי לא נאמרה נשיאת ראש – שכן נאמרה אצל בני גרשון וקהת?

השלום, כמאמר חכמים, הוא הכלי המחזיק את הברכה, ולכן מאז ברכת הכהנים ולאורך כל הספרות והליטורגיה היהודית, השלום הרבה לחתום טקסטים וטקסים.

פרשת סוטה מעלה קושיות לא מעטות: מדוע מובאת האישה אל הכהן ולא אל השופט? מדוע יש צורך בהתערבות אלוקית, וכיצד להבין את שכרה ועונשה של האישה?

למה בוחרת התורה להרחיק מן המחנות דווקא את הטמאים בצרעת והזבים, ולא את שאר הטמאים? כמו כן, מדוע קיים שוני באופן ההרחקה מן המחנות?

בפרשת נשא מספרת התורה על נדר הנזיר, וקרבן החטאת שמביא הנזיר בסיום הנדר, עורר את השאלה כיצד יש להתייחס אליה – האם היא רצויה או לא?

בפרשת נשא מצווה התורה על ברכת הכוהנים, ונתמקד בהבנת משמעות חלקה השני של הברכה: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.

קרבנות הנשיאים מלמדים על הכבוד והקרבה שבין מנהיגי עם ישראל – כל נשיא הביא בדיוק מה שהביא קודמו, ללא ניסיון להתעלות אחד מעל השני.

פרשת נשא ממשיכה במפקד הלויים ותפקידיהם, ופותחת בבני גרשון, פתיחה שמעוררת את השאלה: מדוע לא זכו בני גרשון לשאת את כלי הקודש?

שני נושאים הצמודים זה לזה בפרשת נשא הם הקדשת המשכן וברכת הכוהנים, ולכן מעלים הפרשנים את השאלה: מה ניתן ללמוד מסמיכות זו?