
וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
לאחר חטא העגל משה מוציא את אוהל מועד מחוץ למחנה: 'וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה', מדוע עשה זאת, ומה באה התורה ללמדנו במעשה זה?
לאחר חטא העגל משה מוציא את אוהל מועד מחוץ למחנה: 'וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה', מדוע עשה זאת, ומה באה התורה ללמדנו במעשה זה?
התורה מספרת שהקב"ה ביום השביעי 'שבת וינפש'. אך מהי משמעות מילים אלו, מהי שביתה ומהי נפישה? עיון בדברי המדרש אגדה מביא תשובה מעניינת לכך.
מה התורה רוצה לציין או לומר לנו כשהיא מתארת את הלוחות? לכאורה חשיבותם היא במה שכתוב עליהם ולא כיצד הם נראו.. עיון בבכור שור מעלה תשובה לכך.
אלמלא אלוהים היה נח ביום השביעי לא היינו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו. השבת מתחברת לממד הרוחני שקיים באדם ושמאפשר לו להתעלות מעבר לטבע.
משה מבקש מהקב"ה לראות את פניו, בקשה שלא ברור מה משמעותה. האם לקב"ה יש גוף או שמא צריך להבין אותה בצורה אחרת.
התורה מספרת על חטא העגל והפרשנים נחלקים בדעתם כיצד להסביר חטא זה? האם יש בו עבודה זרה ממש או שמא טעות שניתן להבין, והאם בכלל חטאו בני ישראל?
קשיות עורף שמרה את עם ישראל לאורך הדורות. קשיות עורף היא המאבק על הדרך בכל תנאי, על שמירת התורה והמצוות בכל תנאי. עקשנות על ערכים ועל תורה ומצוות.
כאשר משה שומע על חטא העגל – נדמה כאילו כוחו נגמר. אבל בדיוק אז, דווקא כאשר תש כוחו, הוא מבין שהכול תלוי בו, שהחטא הוא מבחנו שלו.
האם יש קשר בין שתי הפרשיות – מחצית שקל הכסף ועגל הזהב? הגמרא רומזת לכך שקיים קשר בין שתי הפרשיות הסמוכות, וננסה לעמוד עליו בדברים הבאים.
מספר המדרש כי משה אחר בשש שעות, ולכאורה נראית התגובה לאיחור זה כלא פרופורציונאלית- הם עושים את העגל, אך האם אכן התגובה הייתה כל כך קיצונית?