פרשת יתרו

בתקופה שבה עשיתי מילואים בשטח ושימשתי כמ"פ בגדוד הייתי מגיע לקפ"ק (קבוצת פקודות). בד"כ בקפ"קים כאלו המידע המועבר והמשימות המחולקות

מורים לנו חכמים לשוב אל "אנכי ה' אלוהיך", ולזכור ששם ניתנה תורה. כי התורה היא ברית והתקשרות, שעל בסיסן ניתנו

התורה מספרת על דברי יתרו: בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם, אך לא מפרשת מהו בדיוק ה-'דבר'. הרב בכור שור מתייחס לשתי

היובל הוא שופר, קרנו של היובל, של האיל, הזכר שבכבשים- זה המוביל את  העדר, ומכאן  הכינוי  שניתן לקרנו: 'קרן היובל',

האמונה שלנו נגזרת מחוויה אישית של כלל ישראל, מה שראו בעיניהם ומה שמסרו לבניהם. זו לא אמונה ערטילאית באיזשהו כוח

מדוע מעמד הר סיני, מעמד כה יסודי וגדול אינו פותח את התורה כולה? או לאחר בריאת העולם? האם למקומו כאן

התורה מספרת שיתרו שומע על הצלת בני ישראל – ולכן בא אליהם, ובבואו משה מספר את מה שנעשה למצרים ופרעה,

בתחילת הפרשה אנו שומעים על בוא יתרו למחנה ישראל, הוא זובח לה' ומכיר בגדולתו של הקב"ה. מתוך כך עולה השאלה-

מדוע מעמד הר סיני, מעמד כה יסודי וגדול אינו פותח את התורה כולה? או לאחר בריאת העולם? האם למקומו כאן

התורה מציינת: וישמע יתרו, אך מה שמע שזעזע אותו עד כדי כך? מה גרם לו לנטוש את עבודת האלילים שהיה

מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר סיני? לכאורה היה נכון לתת את התורה דווקא בארץ ישראל ובכך לבטא את השילוב של התורה, הארץ והעם.

מדוע היה לתורה חשוב לציין דווקא את דברי יתרו בהכרתו את גדולת הקב"ה, האם דווקא ממי שלא הניח עבודה זרה