מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן
פרשת ויקרא מונה מאילו מרכיבים באים הקורבנות: מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם. בעל הכלי יקר מלמד מה אפשר ללמוד מההבדלים שיש בחומרי הקורבנות.
פרשת ויקרא מונה מאילו מרכיבים באים הקורבנות: מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קׇרְבַּנְכֶם. בעל הכלי יקר מלמד מה אפשר ללמוד מההבדלים שיש בחומרי הקורבנות.
הפרשה מתארת רצף של מקרים בהם מביאים היחיד מביא קורבנות, אך יש מציאות שבה גם העדה כולה חוטאת ונדרשת לכפרה: וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, יִשְׁגּוּ, מהי אותה העדה, וכיצד נוצר חטא קולקטיבי זה?
כל אדם עלול לטעות, אבל רק אדם אחד בטוח שיטעה, ואת זאת לומדים חכמים מדברי התורה: אשר נשיא יחטא. נראה כיצד מתקשר הדבר למגילת אסתר ולפורים.
פרשת ויקרא מפגישה אותנו עם עבודת הקורבנות והתורה מדגישה את מקומו של הרצון האישי בעבודה זו: "יקריב אותו לרצונו לפני ה'". מה חשיבות הדגשה זו?
עבודת ה' אינה מתבטאת רק בפולחן הדתי – עבודת הקורבנות, אלא מבוססת קודם כל על הברית לגבי מעמדו המוסרי של האדם, את זה אסור לנו לשכוח.
פותחת התורה את מסכת הקורבנות של ספר ויקרא באמירה זו, וחכמים זיהו קושי המסתתר בתוך נוסח דברי התורה: אדם כי יקריב מכם – הרי ברור שהמקריב הוא מקרב עם ישראל, ובמיוחד שפתיחת הפסוק אומרת: דבר אל בני ישראל, אם כן מדוע באה ההדגשה מכם?
פרשת ויקרא דנה בקרבן החטאת, חז"ל שמו לב ללשון בה משתמשת התורה: נפש כי תחטא, ודנים בשאלה מדוע נאמרה דווקא המילה נפש? למה לא נאמר אם אדם יחטא?
הפסוק הפותח את ענייני הקורבנות פותח ביחיד ומסיים ברבים, ועל כך שואל בעל הכלי יקר- מדוע? ובתשובתו הרב מדייק מהו הקורבן האמיתי העולה אל ה'.
פרשת ויקרא, באמצעות ההתעסקות בתורת הקורבנות, מפגישה אותנו עם אותה ניגודיות בנפש האדם – הניגוד בין השאיפה לטוב ובין נפילות שמלוות את חיינו.
הפרשה מלמדת אותנו את אחד מהיסודות הגדולים של החיים. כל אחד מבני ישראל עלול לחטוא! אך חשוב מכך, היא מלמדת שכל אחד מסוגל לכפר.
בעלי המדרש מסבירים שהילדים מתחילים בלימוד התורה מספר ויקרא כי אין מתאים מהם ללמוד את ספר הקורבנות הקדושים והטהורים, ונראה רעיון נוסף לכך.