פרשת וילך

בתחילת פרשת וילך מדגישה התורה כי משה רבנו היה בן מאה ועשרים באותו היום, אך מדוע הדגשה זו נצרכת? ומה למדו ממנה בעלי המדרש?

הקצב של החיים משכיח מאיתנו לפעמים את הדבר החשוב באמת – מה אני משאיר כאן? איזו חותמת, איזו מורשת, ואיזו השפעה אנו משאירים בעולם.

מתי ניתנה התורה? אם נשאל אדם ממוצע את השאלה הזו, מן הסתם הוא יענה שהתורה ניתנה בחג השבועות או בהר סיני. אך פסוקים מפורשים בפרשת 'וילך' מלמדים שלא כך היה.

מהמדרש עולה כי היו שני אוהלים שנקראו אוהל מועד, האחד שימש כמרכז המשכן והשני נבנה מחוץ למחנה. באיזה מהם ניגלה הקב"ה אל משה ויהושע בפרשת וילך?

משה מצווה את יהושע: 'חזק ואמץ', ציווי שניתן להבינו בהקשר לתפקיד הצבאי שהולך למלא יהושע בחיי העם, אך לא כך מבין זאת בעל הכלי יקר.

הקב"ה ומשה מצווים את יהושוע להנהיג אך ניסוח הדברים שונה. המדרש מסביר את ההבדל בדרישה שדורש כל אחד מהם מיהושע, אך הם באמת מדובר בדרישות שונות?

ספר התורה של משה רבנו בקודש הקודשים בא להגיד לעם ישראל – תזכרו את התכלית. התכלית היא שהאור האלוקי של קודש הקודשים ישפיע על המציאות הגשמית של כל אחד ואחת מכם כל יום.

המדרש מלמד שמשה רבנו הגדול הכפיף עצמו בפני יהושע. ובכך משה מלמד איזו גדלות נפש, איזו עוצמה אדירה ואיזו ענווה צריך מנהיג.

משה רבנו מקדיש את שעותיו האחרונות להחדרת האמונה והביטחון בבני ישראל, מתוך הבנה שאחדותם מנצחת הכל, ושבכוחם להתמודד עם כל משבר רק כגוף אחד.