פרשת תרומה

אחד מהכלים היותר מרתקים והסודיים במלאכת המשכן, היו הכרובים, שהיו עשויים מקשה אחת, פניהם איש לאחיו והם מוקמו מעל כפורת הארון בקודש הקודשים.

התורה מציינת לגבי הארון: 'ועשית עליו זר זהב'. בעל הכלי יקר מוצא בציווי זה הדרכה כללית לגבי האדם ולימוד התורה.

ארון הברית הוא החשוב שבכלי המקדש, אך באותה מידה הוא נפרד משאר כלי המקדש- עד שהרמב"ם, מעמיד אותו כמצווה בפני עצמו בנפרד מהמשכן וכליו, אך מדוע?

מחלוקת רש"י והרמב"ן ביחס לשאלת מועד ציווי המשכן אינה נוגעת רק בשאלת הזמן עצמו, אלא מבטאת את יחסם לשאלה האם המשכן הוא לכתחילה או בדיעבד?

מצווה התורה על עשיית הארון והמזבח עשויים עץ ומצופים זהב. אולם לא היה מכובד יותר לבנות את הכלים הללו כולם מזהב? מהו הרמז שצריך להילמד מכך?

המזבח והשולחן מייצגים את כתרי הכהונה והמלכות שכדי להשתייך אליהם חייבים להיוולד אליהם. לעומת זאת הארון מייצג את כתר התורה, ובתורה אין 'ייחוס'.

בתיאור ההכנה של הכלי המרכזי ביותר במשכן, הכלי היחיד אשר שוכן בקודש הקודשים ואשר עליו נחה השכינה, מבקשת התורה ללמד אותנו מוסר.

דיבורו של הקב"ה מעל הארון מגיעה מכוח העדות המוסתרת בתוך הארון. עדות שכלפי חוץ אף אחד בכלל לא רואה אותה, אך מבלי קיומה אין שכינה.

פרשת תרומה פותחת רצף פרשות העוסקות בבניין המשכן וכליו ולפרטי הכנתם. הכלי המקודש ביותר, הוא ארון הברית – ארון הקודש.

המדרש מציין את כוחה הגדול של המלאכה שבזכותה השרה הקב"ה שכינתו על העם, אך מדוע היא בכלל נצרכה? מדוע דווקא על ידי המלאכה תשרה שכינת ה' על העם?