פרשת פקודי

התורה מתארת את השכנת השכינה הבאה לידי ביטוי בכך שכבוד ה' מלא את המשכן ובעמוד הענן ובעמוד האש. מדוע היה חשוב לתורה לסיים את ספר שמות, לסיים את החלק של השראת השכינה במילים "לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם"?

שלושה מנהיגים מסכמים את בניית המשכן: משה, בצלאל ואהליאב. כל אחד מהם מלמד אותנו מסר לחיינו, ומלמדים על מנהיגות עם ענווה.

התורה מספרת על המפקד שנעשה לאחר השלמת בניין המשכן, וחז"ל קישרו בין בנייה זו לבריאת העולם: שחביבים מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ… אך מה הקשר שבין בריאת העולם ובניית המשכן?

פרשת פקודי מסתיימת בבניית המשכן, בנייה שאיננה שלמה עד שהקב"ה לא יורד ומשכין את שכינתו בו- עד שכבוד ה' מלא את המשכן.

השורש פ.ק.ד. מופיע בפרשה בכמה מובנים: כפקודה לבניית המשכן וכספירה שלמה שהובא לבנייתו. כל אלו פיקדונות שניתנו ביד משה וכעת עליו לתת דין וחשבון על מה שנעשה בהם.

הפרשה מספרת על הביקורת העצמית של משה רבנו, וראינו כיצד לומדים מכך חז"ל על אופיו של משה, הנהגתו והתנהגותם הרצויה של מנהיגים לעתיד לבוא. נראה

בפרק מ' המסיים את ספר שמות ופרשת פקודי מספרת התורה על סיום מלאכת המשכן והקמתו. נעיין בדברי הכלי יקר המוצא בדברים רעיון רלוונטי גם לזמננו.

משה רבנו עומד בפני עם ישראל ונותן דיווח מלא על כל פרט ופרט, על כל תרומה שנאספה, על הזהב, על הכסף ועל הנחושת. אך מדוע הרגיש משה צורך בדו"ח מפורט, אף שאינו חייב דין וחשבון לאף אחד?

בני ישראל כולם היו שותפים למלאכה. כולם נטלו חלק במשימה המשותפת "לעשות רצון קונם" באמצעות בניית המשכן. חלקם נידבו את ממונם וחלקם היו עסוקים בביצוע המלאכה בפועל – אבל העשייה הייתה של כולם.

כאשר משה רבנו פגש את רוח ההתנדבות האדירה של בני ישראל, לצד עושי המלאכה, הוא התרגש מאוד. המשכן שהוקם לבסוף היה תוצר משולב של נדבת ליבם ורצונם העז של עם ישראל לעזור, לסייע ולתרום למשכן.