פרשת יתרו

ספר תורה
אבי כהן סקלי

חיבור ערכי המביא להתרוממות

החיבור וההתקשרות להבנה הגדולה יותר, למקור העצום יותר, לתמונה הרחבה יותר היא זאת המאפשרת לנו להתרומם, היא זאת אשר נותנת לנו את הכוח לפעול. הארת

הרב עידו פכטר

תורת ברית ותורת חוזה

מורים לנו חכמים לשוב אל "אנכי ה' אלוהיך", ולזכור ששם ניתנה תורה. כי התורה היא ברית והתקשרות, שעל בסיסן ניתנו כל המצוות. הדפס יש אמיתות

ספר תורה
ר"י בכור שור

בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם

התורה מספרת על דברי יתרו: בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם, אך לא מפרשת מהו בדיוק ה-'דבר'. הרב בכור שור מתייחס לשתי אפשרויות להבין את הדברים. בפרשת

הר סיני בלילה
בלשון מקרא

במשוך היובל

היובל הוא שופר, קרנו של היובל, של האיל, הזכר שבכבשים- זה המוביל את  העדר, ומכאן  הכינוי  שניתן לקרנו: 'קרן היובל', ומכאן 'שנת היובל'- שנת  החמישים

ילדה מתפללת לשמיים
הרב נסים לוק

לפי כוחם של כל אחד ואחד

האמונה שלנו נגזרת מחוויה אישית של כלל ישראל, מה שראו בעיניהם ומה שמסרו לבניהם. זו לא אמונה ערטילאית באיזשהו כוח עליון. אלא אמונה הנובעת מהיכרות.

פטיש שופט
אבי כהן סקלי

אנשי החיל

מדוע מעמד הר סיני, מעמד כה יסודי וגדול אינו פותח את התורה כולה? או לאחר בריאת העולם? האם למקומו כאן ישנה משמעות נוספת על זו

ספר תורה
כלי יקר

וישמע יתרו – ויספר משה

התורה מספרת שיתרו שומע על הצלת בני ישראל – ולכן בא אליהם, ובבואו משה מספר את מה שנעשה למצרים ופרעה, אך מדוע היה משה צריך

שיירת גמלים
דבר תורה

וילך אל ארצו

בתחילת הפרשה אנו שומעים על בוא יתרו למחנה ישראל, הוא זובח לה' ומכיר בגדולתו של הקב"ה. מתוך כך עולה השאלה- אז למה הוא לא נשאר

מדבר
אבי כהן סקלי

לשמוע ולבוא – לשמוע ולשנות

התורה מציינת: וישמע יתרו, אך מה שמע שזעזע אותו עד כדי כך? מה גרם לו לנטוש את עבודת האלילים שהיה מראשיה, מוביליה ומהנדסיה, ולחבור לעם

הר סיני
דבר תורה

ויבואו מדבר סיני

מדוע ניתנה התורה דווקא במדבר סיני? לכאורה היה נכון לתת את התורה דווקא בארץ ישראל ובכך לבטא את השילוב של התורה, הארץ והעם.

ספר תורה פתוח
מעולם המדרש

עתה ידעתי כי גדול ה'

מדוע היה לתורה חשוב לציין דווקא את דברי יתרו בהכרתו את גדולת הקב"ה, האם דווקא ממי שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה אנו צריכים לשמוע

פטיש שופט
כלי יקר

אם את הדבר הזה תעשה

יתרו משיא עצה למשה רבנו כיצד למנות מערכת שיפוט בעם, אך נראה שבדבריו יש חוסר סדר: קודם המינוי ואחר כך אישור הקב"ה. אך האם באמת

במה עוסקת פרשת יתרו?

פרשת יתרו מחולקת לשני חלקים שכמעט לא קשורים אחד לשני: חלק ראשון עוסק בסוג של איחוד משפחות- יתרו, חותנו של משה, מגיע יחד עם ציפורה אשת משה ושני בניהם אל מחנה ישראל. הוא מתקבל שם בכבוד, הוא מכיר בגדולת ה' ואפילו משפיע על בניית המערכת השיפוטית של העם. חלקה השני של הפרשה עוסק במאורע גדול מהטבע, מאורע ניסי וחד פעמי שאינו עתיד לחזור- מעמד הר סיני.

נושאי פרשת יתרו:

בסופה של פרשת שמות חוזר משה אל הקב"ה, כנראה חזרה אל הר ה' בסיני, ושם טוען בפניו – והצל לא הצלת, והפרשה מסתיימת בתשובת הקב"ה אליו:(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.  לכאורה נראה שפתיחת פרשת וארא הוא ההמשך הישיר של אותו שיח- וכך רוב הפרשנים תופסים זאת, אולם עיון בפסוקים מגלה שמדובר בהתגלות חדשה שמופיעה בתחילת פרשת וארא (להרחבה על הנושא ניתן לעיין במאמרו של הרב אלחנן סמט- נאום ה' בראש הפרשה – מבנהו ומשמעותו באתר דעת, ובספרו של הרב עידו פכטר- עומק הפשט לפרשת שמות).

התגלות למשה:

בתחילת פרשת וארא ישנה התגלות חדשה למשה:

(ב) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה.
(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.
(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ.
(ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי.
(ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהֹוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.
(ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.
(ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהֹוָה.
(ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

(י) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
(יא) בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.
(יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהֹוָה לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם.
(יג) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

מתי מתקיימת ההתגלות שבתחילת פרשת וארא?

לכאורה הדברים הם המשכם של סיום פרשת שמות, אך ישנם כמה עניינים המובילים למחשבה שיש פער זמן בין שתי הפרשות, ובפרשת וארא מופיעה שליחות חדשה מזו שמתוארת בפרשת שמות: השליחות בשומת היא כלפי בני ישראל והשיגה את תפקידה- בני ישראל האמינו, ואילו זו מכוונת אל פרעה ובני ישראל לא מקשיבים אל משה, אהרון מצטרף למשה לדבר אל בני ישראל ואילו כאן מצטרף כדי לדבר אל פרעה- מתוך קל וחומר שאם בני ישראל לא הקשיבו למשה איך יקשיב לו פרעה? 

וכך מסכם זאת הרב סמט:

במילים אחרות: לפנינו פסק זמן ממשי במהלך עלילת הסיפור, שבו מוטלת השליחות מחדש על משה ועל אהרן. הן במעמד הסנה והן בפרשתנו מוטלת על משה שליחות כפולה: האחת אל בני ישראל, והאחרת אל פרעה. אלא שבמעמד הסנה עיקר הדיון בין ה' למשה הוא ביחס לשליחות אל העם (השליחות אל פרעה נידונה רק בשלושה פסוקים – יח-כ – מתוך שלושים ותשעה פסוקים המוקדשים למעמד). שליחות זו אל העם הצליחה, בעוד שהשליחות אל פרעה נכשלה כליל.
בפרשתנו משתנה היחס בין שתי השליחויות: ההכנה לשליחות אל פרעה תופסת מקום מרכזי. אמנם גם בפרשתנו הוטלה על משה שליחות אל העם, וזו נכשלה, אולם דווקא השליחות אל פרעה עתידה להצליח בהמשך. הצורך בהטלה מחודשת של השליחות אל פרעה מובן: כישלונו הגמור של משה בהופעתו הראשונה לפניו וטענתו אל ה' (ד', כג) "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה…" מחייבים התחלה חדשה. בהגדרה החדשה של השליחות אל פרעה ישנו תפקיד ברור לאהרן (- מה שלא היה במעמד הסנה), וישנו דיון מחודש ומפורט בסירובו של פרעה ובתהליך הארוך שעתיד להכניעו (ז', א-ה).

אך כמה זמן עבר בין מעמד הסנה ובין השליחות בפרשת וארא?

חז"ל כבר שמו לב לכך שיש פערי זמן שלא מתוארים בתורה. המדרש מתייחס לזמן שבין הכבדת העבודה ואי הצלחת השליחות הראשונה לחזרתם של משה ואהרון למצרים, ומציינים שעברו שישה חודשים בין האירועים

וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר, וַיִּפְגְּעוּ אֶת משֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָבִים, אַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל משֶׁה בְּמִדְיָן וְאָמַר לוֹ: לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם (שמות ד׳:י״ט), בָּא משֶׁה מִמִּדְיָן וְאַהֲרֹן מִמִּצְרָיִם, וַיִּפְגְּעוּ בָּהֶן שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה. מַהוּ נִצָּבִים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ עִמָּהֶן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים (במדבר ט״ז:כ״ז), הִתְחִילוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין כְּלַפֵּי משֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות רבה).

נראה שהמדרש בא להסביר את טענת משה בהמשך- והצל לא הצלת, ואת אי הקשבת בני ישראל למשה בפרשת וארא: אם הדברים היו מתרחשים מיד, גם לבני ישראל היה ברור שעדיין לא הגיע הזמן להתייאש, אבל תגובת משה ובני ישראל מלמדים על כך שעבר זמן ניכר שבו בעצם הובהר לעם שהשליחות לא הצליחה וזה הגורם לייאושו של משה ולאי הקשבת בני ישראל. 

הרב עידו פכטר מתייחס לגילו של משה באירועים וסובר לומר שעבר בין 20-30 שנים בין השליחות שבשמות ובין זו שבוארא: משה בורח ממצרים כבחור צעיר, הוא שב בפעם הראשונה בגיל שבין 35- 50.  זהו גיל שבו כבר כנראה שעבר מספיק זמן שימותו האנשים המבקשים את מותו ועדיין הוא יהיה בגיל שבו סביר שיהיו לו ילדים קטנים. ואילו ביציאת מצרים משה עומד כבר בגיל שמונים, משמע (לפי חישוב זה) שעבר זמן לא מבוטל משליחות מעמד הסנה ועד השליחות של וארא.

טיעון זה מסביר מדוע לא הקשיבו בני ישראל למשה- שהרי עבר כל כך הרבה זמן והם חשו שהוא נטש אותם לאחר שבגללו פרעה הכביד את עולו עליהם. כמו כן, בהסבר זה ניתן למצוא תשובה לשאלה- מתי חזרה ציפורה למדיין? והיא שבה עם משה למדיין בסיומה של פרשת שמות. 

בניגוד לדעה זו מסביר הדעת מקרא שמטרתה של השליחות החדשה באה משום שמשה היה בטוח שהשליחות לא הצליחה ולכן הוא משוחרר מתפקידו. משום כך חוזר הקב"ה על אותם קווים מנחים שהיו במעמד הסנה בכדי לחדד למשה את ההבנה שהכל מתוכנן- מה שנראה חוסר הצלחה ראשוני הוא רק יריית הפתיחה לתהליך מורכב יותר, ולכן הציווי עליו עדיין עומד בעינו.

מגילת היוחסין של משה ואהרון:

לאחר חידוש השליחות מספרת התורה על ייחוסם של משה ואהרון. ניתן להסביר זאת בשתי דרכים- האחת היא שכשם שבפרשת שמות ישנה פתיחה עם עם סקירה של משפחות בני ישראל, כך גם השליחות הזו מתחילה בסקירה כזו (המתמקדת דווקא במשה ואהרון ולכן מצוינים בה השבטים עד לוי). דרך שנייה להסביר זאת היא שהדברים באים כהקדמה בעקבות פער הזמן שעבר בין שתי השליחויות של משה למצרים, ולכן באה התורה להכיר את משה חזרה לבני ישראל- ולהציג כחלק מהעם בניגוד לזיהוי שלו כמצרי או מדייני.

מכות מצרים:

התורה מתארת את שבע מכות מצרים הראשונות- דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר שחין וברד. 

 

 

 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

רעיונות לדיון בפרשת יתרו:

  • מדוע לא מצליחה שליחות משה בפעם הראשונה?
  • האם גם בני ישראל קיבלו את המכות?
  • מדוע להקשות את לב פרעה?

מקורות נוספים לעיון בפרשת יתרו:

מודעה
דילוג לתוכן