אילולי העץ, לא היה נוי לזהב

השימוש במושג "עולם הפוך" גובר לאחרונה בכלי התקשורת, ובחוגים המבקשים לבטא מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם עמדותיהם ועם תפיסות עולמם. המושג מופיע לראשונה בדברי חז"ל במסכת בבא בתרא:

"יוסף בריה דרבי יהושע חלש (=חלה) אינגיד (=כמעט מת, אך קם לתחייה). אמר ליה אבוה (=אמר לו אביו): מאי חזית (=מה ראית בעולם העליון)? אמר ליה (=אמר לו): עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה" (בבא בתרא י, ע"ב).

"עולם הפוך" יכול להתקיים במצב שבו השקר, הכזב והמניפולטיביות משתלטים על המציאות. הם עוטפים את כל המהלכים שאתה חווה, את המציאות שבה אנו חיים ולעיתים ללא יכולת אמיתית להבחין בין האמת לבין היפוכה. "עולם הפוך" מתקיים כאשר יש פער גדול בין מה שמוחצן ומוצג כלפי חוץ ובין מה שקורה בפנים, בפנימיות, בתוכך ובמקומות שרק אתה חשוף אליהם.

פרשת תרומה פותחת רצף פרשות העוסקות בציווים למשה ולבני ישראל, הנוגעים לבניין המשכן וכליו ולפרטי הכנתם. הכלי המקודש ביותר, אשר נמצא לבדו בקודש הקודשים, הוא ארון הברית – ארון הקודש:[1]

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ. וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ; וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב, סָבִיב. וְיָצַקְתָּ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה, עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו; וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת, עַל-צַלְעוֹ הָאֶחָת, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת, עַל-צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית" (שמות כה, י–יב).

על פי הכתוב, ארון הברית צריך להיות מעץ שיטים המצופה זהב מבפנים ומבחוץ. המדרש מלמד אותנו כיצד היה בנוי הארון:

"אמר ר' חנינה דצפורן: שלש תיבות עשה בצלאל את הארון: שתים של זהב ואחד של עץ. שיקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ואח"כ צִפָּה שפתותיהן זהב, לקיים מצות עשה, שנאמר: 'ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ', ואח"כ: 'ויעש לו זר זהב סביב'" (תנחומא ויקהל, ז).

אם רצה הקב"ה ארון שנדמה כעשוי כולו זהב, מדוע לא הכינו את הארון מזהב בלבד, בדיוק כמו שעשו את המנורה? הרי בסופו של דבר הכינו שלוש תיבות, שתים של זהב ואחת של עץ. אפשר היה להכין שלוש תיבות זהב, למשל, או אחת עבה יותר עשויה מקשה אחת. הרי לא חסרות דרכים לכך. אם כן, לשם מה נצרכה תיבת העץ האמצעית?

כי האדם עץ

חז"ל חושפים לפנינו במדרש שני יסודות פנימיים ועצומים שנלמדים ממבנהו הייחודי והמתמיה של הארון. היסוד הראשון מובא בהמשך המדרש שהובא לעיל:

"א"ל: אף על פי שהעץ נתון באמצע, הוי נוהג בו כבוד. למה? שהתורה נתונה בו. ואף הלוחות כן, אע"פ שנשתברו, הוי נוהג בם כבוד, שנאמר: 'ושמתם בארון' – לוחות ושברי לוחות מונחין בו. 'ושמתם בארון', כלומר: אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניים ומדולדלים הוי נוהג בם כבוד שהתורה נתונה לתוכו" (תנחומא, ויקהל, ז).

עץ השיטה, ביחס לזהב טהור, הוא אפסי בערכו. ברמה הכלכלית העץ אינו מתקרב לשוויו של הזהב. במקרה של הארון תיבת העץ גם אינה נראית כלל. כאשר הוא מצופה כולו, בכלל לא מודעים לכך שארון ה' מורכב בפנימיותו מעץ.

התורה מבקשת ללמד אותנו יסוד פנימי, עצום וגדול. אדם, כל אדם (ואני מדבר אך ורק על עצמי), יכול בקלות להתבלבל ולחשוב שהוא מעין ארון ברית ה'. אדם יכול לדמות לעצמו שהוא הכלי המקודש ביותר בעולם, אשר מרוב קדושתו העצומה אפשר לראות אותו במקרה הטוב פעם בשנה. בקלות יכול אדם להיות בטוח שהוא כולו זהב טהור, ואין בו אף לא פרומיל של חיסרון, אף שבב של עץ.

אך כל ארון, במרכזו, הוא תיבת עצי שיטים. מכך לומדים שכל אדם, גם אם הוא סבור שהוא זהב טהור, בַּאמת הכי פנימית ואמיתית שלו הוא עץ שיטה פשוט, אבל חזק. עץ שיטה נפוץ, כזה שכמוהו יש מיליארדים בעולם כולו. בקיצור, אין בו שום דבר מיוחד ושום דבר נוצץ.

אלא שבכוחו של אותו עץ להחזיק את מבנהו של ארון ברית ה'. בכוחו של אותו עץ להיות הבסיס הפנימי לארון שבו ישכנו לוחות הברית. לשם כך על האדם להפנים ולהבין שכוחו לא נובע מגאוות הזהב הנוצץ ומהחיצוניות שבו. דווקא הפשטות, הענווה והפנימיות שמייצג עץ השיטה הפשוט הן מקור כוחו.

תוכו כברו

היסוד השני שמבקשת התורה ללמד אותנו ממבנה הארון נוגע להתנהלות היום-יומית של כל אחד מאיתנו:

"לפיכך הארון מצופה זהב מבית ומחוץ, לומר לך, שתלמידי חכמים צריך שיהא תוכו כברו. אם כן, מה העץ עושה באמצע? אילולי העץ לא היה נואי לזהב, כך אילולי יצר הרע לא היה נואי לצדיק". (משנת רבי אליעזר, פרשה יג).

ארון הברית מצופה מבפנים ומבחוץ בזהב טהור כדי ללמד אותנו יסוד גדול: על האדם להיות "תוכו כברו". מה שרואים בחוץ צריך להיות בפנים. מבית ומחוץ – בלי הצגות, בלי שקרים, בלי מניפולציות. בלי לייצר מציאות שלא קיימת כדי לגרום לכולם לחשוב שאתה "זהב טהור" בעוד שאתה רחוק משם. אם תתנהג כך, תהיה ראוי להיות בארון ה' בקודש הקודשים, תהפוך את ה"זהב" ל"טהור". בכנות, ביושר ובאמת.

מדברי המדרש עולה שהעץ הוא זה שמחזיק את הזהב וגורם ליופיו. לולא העץ לא היה לזהב נוי. זה כוחו העצום של העץ: לשמור על הפנימיות ולהוות מסגרת יציבה ליופי כן וטהור.

אתגר הטהרה החיצונית

בעל "הכלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (1540-1619), עוסק בפירושו על התורה לא מעט בסוגיות חברתיות, מעמדיות ומוסריות. בפירושו לסוגייתנו הוא מציג ניתוח חד ומדויק של נפשו של האדם. אי אפשר שלא לשמוע את הצעקה הגדולה העולה מדבריו כלפי החברה שבה הוא חי בתקופתו, אבל גם את הצעקה הרלוונטית כל כך לחברתנו:

"כל לומדי התורה צריכין ביותר אזהרה על טהרת הלב הפנימי, שאינו נראה בלתי לה' לבדו, אבל על חיצונם אין צריכין כל כך אזהרה, כי כל אדם דרכו להדר את עצמו כדי למצוא חן בעיני אדם. דבר אחר: לכך לא הזכיר זהב טהור אצל החוץ, כדי שנלמוד מזה שכל מה שהאדם עושה כדי להדר את עצמו בעיני א-להים הוא ודאי טהור בהחלט, אבל כל מה שהוא מראה חיצונו טהור אינו טהור בהחלט, כי יכול להיות שהוא עושה כן מפני הרואים ולבו בל נכון עם ה'. דבר אחר: לפי שנקיון פנימי הקב"ה מקבלו כשהוא טהור המחשבות, אבל לטהר את עצמו מבחוץ הוא דבר קשה מאד, כי מדרך בני עמנו לדון את כל אדם לכף חובה, כי מי לנו גדול ממשה, ויחפאו עליו דברים וחשדוהו במה שאין בו, ואם בארזים נפלה חץ שחוט לשונם, מה יעשו אזובי קיר?" (כלי יקר, שמות כה, י).

דרכו של אדם לפאר את עצמו בכדי למצוא חן בעיני אחרים. ייתכן שהוא עושה זאת לא מתוך האמת הפנימית שלו, שאותה רק הוא מסוגל להכיר, אלא ממניעים חיצוניים – רק כדי למצוא חן, להאדיר את שמו, לייצר מציאות שאינה באמת קיימת. על בסיס התנהלות כזאת נוצר "עולם הפוך" שבו השקר מוחצן, המניפולציות במרכז החיים והאמת מוחבאת לה אי שם במקומות מוסתרים מבלי שאף אחד יחפשה. אדם ירא שמים צריך ביותר להקפיד על טהרת הלב הפנימית ולהיות נקי גם עם עצמו וגם עם סביבתו, באותו אופן בדיוק.

לב זהב טהור

הרמב"ם (1138-1204, ספרד, מרוקו ומצרים), "הנשר הגדול", פוסק בספרו "היד החזקה":

"אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות… ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בו. ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות" (רמב"ם, הלכות דעות ב, ו).

בכוחנו להיות עץ השיטה המסמל את הפנימיות המופיעה גם חיצונית – העץ שמצופה בדיוק באותו אופן מבית ומחוץ. בכוחנו להיות עץ השיטה הפשוט, שמחזיק בעוצמתו את הארון כולו, בלעדיו אין ארון האלוקים. אי אפשר באמת להתקיים ב"עולם הפוך". כל מי שחווה זאת אך מעט מבין שאי אפשר להתנהל כך. בכוחנו לפעול לכך שהחברה תפעל אחרת, בכך שנבנה את ארון ה' של חברתנו על פי דרכה של תורה. פנימיות חיינו תהיה מורכבת רק מעץ שיטה פשוט וחזק, ויופיינו יהיה שווה – מבית ומחוץ.

—————————————————-

[1] אֲרוֹן הַבְּרִית, הקרוי גם ארון האלוהים או אֲרוֹן הָעֵדוּת – הוא הארון שבו נשמרו לוחות הברית השניים שניתנו למשה בהר ושברי הלוחות הראשונים, לפי המסורת שבידינו. ארון זה הושם בתוך קודש הקודשים שבבית המקדש. על פי הגמרא במסכת יומא הארון נגנז על ידי יאשיהו המלך: "ומי גנזו? יאשיהו גנזו. מה ראה שגנזו? ראה שכתוב (דברים כח) 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך', עמד וגנזו, שנאמר (דברי הימים ב לה) 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל'".

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".