חינוך של בית הלל

במסכת שבת מופיע סיפור מפורסם על שמאי והלל:

ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד- מעשה בנוכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר [מלמד תינוקות] שהיה אומר: 'ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד'. אמר [הנוכרי:] הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול. אמר אותו נוכרי בעצמו: אלך ואתגייר בשביל  שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי ואמר ליה [הנוכרי לשמאי]: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו [שמאי] באמת הבניין שבידו [מקל באורך אמה שהיה משמש למדוד את מידות הבניינים]. בא [הנוכרי] לפני הלל, [הסכים הלל לגיירו ו] גיריה. אמר לו [הלל לנוכרי:] כלום [וכי לא] מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למד טכסיסי מלכות [ועסוק תחילה בתורה]. הלך וקרא [הנוכרי]. כיוון שהגיע [לפסוק]:'והזר הקרב יומת' (במדבר א,נא), אמר ליה [הנוכרי להלל]: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום [לקב"ה], ומתוך אהבה שאהבם קרא להם: 'בני בכורי ישראל' (שמות ד, כב). כתיב עליהם: 'והזר הקרב יומת', גר שבא במקלו ותרמיל- על אחת כמה וכמה [שלא יקרב להיות כהן].

מעשה זה קשור לפרשתנו על ידי הפסוק המובא בתחילתו. אולם הוא עוסק יותר בחינוך ופחות בניסיון להסביר משמעות פסוק זה. מצד אחד עומד שמאי, שמבין את חוסר ההיגיון שבבקשת הנוכרי ואת אי יכולתו להשיג את מבוקשו ולכן הוא 'מקצר תהליכים' ומביא אותו למסקנה שהוא עצמו יודע. לעומתו עומד הלל, שגם הוא מבין זאת, אך הוא גם מודע כי לתהליך הלמידה יש משמעות בפני עצמו, וגם אם בסופו של דבר הנוכרי לא יוכל לשמש כהן גדול- עצם המסע לתשובה זו יכול לתרום לו.

השוואה זו, בין הלל לשמאי יכולה להתחבר עם הדיון בין גישות לימודיות ותפיסת המורה כיום: בין אלו הרואים בתלמיד כמרכז הלמידה ומעודדים למידה עצמית, ובין אלו התופסים את המורה כמרכז הלמידה ומעניק הידע לתלמידים. כפי שאנו רואים, אין אנו הראשונים שדנים בנושא זה, ונצא נשכרים אם במהלך העיסוק בנושא חשוב זה נעיין גם בדברי רבותינו הקדמונים.