ועשה להם מכנסי בד

בכל אחד מהמקומות בהם עבדתי בשנים האחרונות יצאנו לגיבוש משרדי לפחות פעם אחת בתפקיד. בימי הגיבוש האלו בכל פעם מתגלה "כוכב" חדש, "כוכב" שהיה מוסתר בצורה כזו או אחרת. איש או אישה שלא הכרת מספיק עד אז, אולי מחוסר אינטראקציה שוטפת ואולי מסיבות אחרות, פתאום ביום פתוח כזה שיוצאים אל הטבע ואל האור, מתגלים אנשים עם כוחות שלא הכרתי ושלא הייתי מספיק חשוף לחברים לעבודה.

תמיד יש את "הכוכבים" המוכרים. כוכבים מתוקף תפקידם ומכוח הפוזיציה של מחזיקים או בשל העובדה שיש להם איזה אישיות כובשת ומיוחדת שאי אפשר שלא להבין בהם. לצידם, יש את אלו שלא מחזיקים בתפקיד שכולם מכירים, ואין להם איזה אישיות יוצאת דופן בולטת, אבל יש בהם כוחות ופוטנציאל עצומים. הם פתאום מתגלים באור גדול כאשר הם מרגישים נח בכך, פתאום אתה מגלה כוחות שלא הכרת ולא ראית. הכוחות האלו הרבה פעמים מכוסים באותם בעלי תפקידים ה-"מוכרים". הם פשוט "מכסים" אותם ולא מאפשרים לאף אחד לראות, בעוד אותם "בעלי התפקידים" מחזיקים ב- "כבוד ובתפארת".

ועשה להם מכנסי בד

פרשת "תצוה" אשר נקרא השבת מעבירה אותנו מהציווי על בניית הכלים במשכן לציווי על הכנת בגדי הכהונה לאהרון הכהן הגדול ולבניו. ציווי שיילך איתנו לדורות. אם היינו שואלים כל ילד או מבוגר מהם בגדי הכהונה, כולם היו יודעים להזכיר את החושן הידוע כ- "אורים ותומים", את הציץ שעליו כתוב "קדש לה'", את המעיל המעוטר ב-72 פעמונים ואת יתר הבגדים הרקומים בשש וארגמן ויופיים מדובר. אבל בכנות, כמה היו מזכירים ומכירים את המכנסים ?!

המכנסים הם חלק בלתי נפרד מבגדי הכהנים, גם משמונת בגדי הכהן הגדול וגם מארבעת בגדי כהן הדיוט. המכנסים הם אולי הפשוטים שמבן הבגדים, הם אינם עשויים מבגדי שש ותכלת ואינם רקומים בזהב וגם אף אחד לא יכול להבחין בהם שכן הם מכוסים על ידי יתר בגדי הכהונה. אפילו הציווי על עשיית המכנסים, ממוקם בנפרד מהציווי על יתר בגדי הכהונה :

 "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת, וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים; וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ; וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת-יָדָם, וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם–וְכִהֲנוּ לִי. וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי-בָד, לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה; מִמָּתְנַיִם וְעַד-יְרֵכַיִם, יִהְיוּ.  וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָוֺן, וָמֵתוּ:  חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.". (שמות כח, מ-מג)

התורה מפרטת את ארבעת בגדי הכהן הגדול ואת שלושת בגדי הכהנים הפשוטים, מסכמת את העניין בציווי "והלבשת אותם" ואז חוזרת שוב התורה לציווי להכין מכנסים ואז שוב פעם מצווה התורה על כלל הבגדים כולם. מדוע הציווי על עשיית המכנסים מופיע בנפרד מיתר בגדי הכהונה ומה אפשר ללמוד מהבגד ללא מוניטין הזה ?

המהר"ל מפראג (1512-1609, צ'כיה) מסביר באופן ברור שבעוד שיתר הבגדים נעשו "לכבוד ולתפארת", המכנסים הם לבוש בסיסי ותכליתם היחיד הוא לכסות את הערווה ולהיות חיץ בין מקום הערווה לבגדי הקודש. אין בהם עניין של מלבושי כבוד ולכן הם מופיעים בנפרד:

ומכנסים כתובים למטה בפרשה. נראה לי מה שלא כלל את המכנסים עם שאר הבגדים, מפני שאין דומה מכנסים לשאר בגדים, כי מכנסים אינו מלבוש לכבוד, רק הוא לכסות הערוה (פסוק מב), ושאר מלבושים כלם כבוד הגוף הם, והרי המכנסים אינם רק להסיר הגנאי, והערוה לכסות, ושאר בגדים הם "לכבוד ולתפארת" (פסוק ב), לכך נאמר אצל הבגדים "לכבוד ולתפארת", ולא נאמר (ר' פסוק מא) 'והלבשתם' על המכנסים, מפני שהלבוש נקרא אותו שאדם לובש בהם לכבוד ולתפארת, ובכל מקום לא יחבר המכנסים עם שאר מלבושי כבוד, שאינו דומה ואינו שוה להם". (גור אריה,  שמות כח', מ')

המהר"ל קובע באופן מפורש שהמכסים אינם דומים ואינם שווים ליתר הבגדים במעלתם ובתפקידם ומכאן חובת ההפרדה.

שהוא כנגד אדם הראשון

רבי אברהם סבע (1440-1508, פורטוגל ומרוקו), בפירושו "צרור המור" מלמד שבגדי הכהן הגדול כולם באו כנגד מעשה אדם הראשון וחטאו ביום השישי. בעוד שהאדם נתרחק ביום השישי על ידי חטא עץ הדעת וסולק מגן העדן, הכהן הגדול והמשכן באים לתקן זאת ותפקידם הוא הפוך – לקרב את האדם לקב"ה. בעוד שהאדם הראשון היה ערום והקב"ה הכין לו כתנות עור, הרי שהכהן הגדול מוסיף בגדים מעבר לכותנות העור ומתקרב לקב"ה :

ואתה הקרב אליך וגו'. כבר כתבתיו למעלה כי בששי נתרחק אדם הראשון מצד חטאתו. כדכתיב "ויאמר לו איכה". ובמשכן נתקרב אדם אחר כנגדו, והוא אהרן קדוש ה' לבסם העולם ולחזקו. וכן בניו אתו. כנגד בניו של אדם הראשון שגרמו להחריב העולם. ולפי שאדם הראשון היה ערום בלי לבוש עד שהש"י ברחמנותו עשה להם כתנות עור לכסות בשר ערוה. לזה צוה בכאן ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך. שהוא כנגד אדם הראשון לכבוד ולתפארת. לא כראשונים שלא היו אלא לכסות בשר ערוה.( צרור המור – שמות כח', א)

המכנסים באים כנגד כתונות העור של האדם הראשון, התכלית של שניהם הוא לכסות את הערווה של האדם. יתר הבגדים באים להוסיף "כבוד ותפארת" ולתקן את חטא האדם הראשון ובכך להתקרב לקב"ה, בעוד שהאדם הראשון התרחק במעשיו מהקב"ה.

ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) בפירושו "העמק דבר" מסביר מדוע הציווי הגיע בנפרד ומופיע רק אחרי הציווי של "והלבשת אותם". הנצי"ב מסביר שאת כל הבגדים כולם, מלבד המכנסים, לבשו הכוהנים בעזרה ובפעם הראשונה הלבישם משה, את אהרון ובניו. לעומת זאת, את המכנסים לבשו הכוהנים בעצמם ונכנסו לעזרה כאשר המכנסיים לגופם ולכן הציווי על עשיית המכנסים מגיע לאחר הציווי "והלבשת אותם", שכן הכהנים לובשים מכנסים אלו בעצמם :

"ועשה להם מכנסי בד וגו׳. מכנסים המה פחותים ממעלת שארי ב״כ. דשארי בגדים באו לקדש. והלבישן משה בפעם ראשונה. ולדורות לבשו בעזרה. מה שאין כן מכנסים בא לכסות בשר ערוה משום הכי לבשו בחול ולא נכנסו ערומים. ולבשו בעצמן ולא משה הלבישן". (העמק דבר על שמות כח', מב')

אור החיים הקדוש (1769-1743, מרוקו וא"י) תובע את מקומם וחשיבותם של המכנסים וקובע שהציווי עליהם נאמר בנפרד, רק כדי להדגיש לנו, שחלילה לא נחשוב, שעבודת הכהונה יכולה להתבצע ללא הבגד "הלא חשוב" הזה. קדושת הבגדים חלה גם על המכנסים ואי לבישתם מעכב את עבודת הכהנים, בדיוק כמו שאר הבגדים:

"עוד נראה שנתכוון לכותבו באחרונה ולהסמיך לו מצות והיו על אהרן וגו' ולא ישאו עון ומתו, ואם היה כוללו עם שאר בגדים ואומר והיו על אהרן וגו' תבא הסברא לומר כי לא באה האזהרה אלא על שאר בגדים אבל המכנסים אינם באים אלא כדי שלא תגלה ערוה ואין בהם צורך קדושת עבודה, לזה אמרם לבסוף וסמך להם האזהרה והעונש לומר כי מעכב הוא לקדושת הכהונה כשאר בגדים". (אור החיים על שמות כח', מב)

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מלמד אותנו שני דברים. האחד הוא שההפרדה מיתר הבגדים מבוצעת בשל העובדה שהמכנסים הוא הבגד היחיד שכולם לובשים, כהנים ושאינם כהנים. אבל מעבר לזה, מלמד אותנו הרש"ר עניין יסודי ועמוק בתפקידם של המכנסים, הבגדים הכל כך "לא מוערכים", הבגדים "ללא המוניטין", אלו המכוסים על ידי בגדים אחרים :

"ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה – המכנסיים, המגיעים רק עד הברכיים, מכסים בשר ערווה, אך הם עצמם מכוסים על ידי הכתנות. הם נזכרים בנפרד, ולא בין הבגדים העשויים "לכבוד ולתפארת", שכן אינם בגדים לכהנים בלבד אלא גם לאנשים רגילים. ומכיון שבמכנסיים יוצאים ידי חובת דרישות הצניעות, לכן יכולים הבגדים האחרים לשמור על תכונתם המיוחדת כבגדי כהונה. ואף על פי כן, גם המכנסיים הם "בגדי קדש", וניתנים לכהנים מאת העם עבור השירות במקדש, ואינם פחותים מיתר הבגדים שגם הם מעכבים את עבודת הכהונה. יתירה מכך, מיד עם ציווי עשייתם נאמר עליהם בייחוד בפסוק הבא". (שמות כח, מב)

אלמלא המכנסים יתר הבגדים לא יוכלו לשמור את תכונתם המיוחדת כבגדי כהנה. העובדה שהמכנסים מכסים את הערווה ומפרידים בין הגוף לבגדים, מאפשרת ליתר בגדי הכנה למלא את תפקידם.  בזכות המכנסים, הציץ הוא קודש לה'. בזכות המכנים החושן, הוא חושן משפט. אלמלא היה מי שעושה את "העבודה השחורה" הזאת להפריד בין החול לבין הקודש, לא היה קודש. אנחנו מבינים את המשמעות של המכנסים ?! בלעדיהם לא יכולים יתר הבגדים לממש את ייעודתם ותכליתם.

אבל יותר מכך, חובה עלינו לזכור – אי אפשר לעבוד במשכן בלי המכנסים. העבודה פסולה. לפעמים אנחנו נוהגים לשכוח את "המכנסים" שבעבודה שלנו ואנחנו נזכרים בהם רק בימי גיבוש, אם היינו מבינים לעומק שהעבודה פסולה ללא המכנסים, יתכן והיינו מתנהגים אחרת.

המכנסים היו עשויים מהפשתן, מהצומח. המשנה במסכת סוכה מלמדת אותנו שכאשר המכנסים היו הופכים לבלאי, היו עושים מהם פתילות ענקיות לשמחת בית השואבה : "תנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם מהם היו מפקיעין ובהם היו מדליקין, שמחת בית השואבה שאני". (סוכה ה, ג).

גם מהכחות החיוניים השפלים ימלא הבית אורה

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935, א"י) לומד מזה דבר עצום וגדול ובזה נעמוד. איך לוקחים את הכוחות של הצומח והגוף ומעלים אותם מעלה מעלה באור גדול לעולם כולו :

"הכוחות האנושיים מתחלקים המה לשתי מערכות, כחות נפשיים וכחות גופניים. יסוד הכחות הגופניים השפלים המה כח הצומח וההזנה והנמשכים עמהם, בתור פועלים בלתי מרגישים. והנה הציור המעולה, שכל הכחות המתיחסים אל הגוף אמנם יהיו נמשכים לגמרי אחרי האורה של שמן השכל, דבר זה יתכן רק בפעולות הנפשיות של הנפש החיונית, שהמה ג"כ כחות בגוף, הקנאה התאוה האהבה והשנאה, ויתר הנטיות, הציור והמדמה, המתעורר והמתפעל, כולם יהיו מוכנים לפעול מטבעם לפי תכונת השכל המקבל מאור מאורה של תורה…. על כן האורה האפשרית להעלות היא מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהם, כלומר מכחות השפלים, אחרי פעולתם בסך הכולל של תוצאות הפעולה נמצא האורה המבוקשת. כך הוא בחיי הפרט וכן הדבר בחיי הכלל, חלילה לבקש להתעמר בכח טבעי להחלישו או לבטלו, למעט צביונו או להקטין פעולתו הטבעית. החיים צריכים שילכו במהלכם גם באומה בכללה, אבל מתוך שמונהגים יהיו ע"פ האורה של תורה והצדק האלהי, גם מהכחות החיוניים השפלים ימלא הבית אורה, אם שמעצמם אינם מהדברים שאפשר לאורה להאחז בהם אחיזה עצמית, אבל כ"כ יגבר עליהם השמן האלהי, אור השכל וקדושת המדות, עד שירוצו ארחם למטרות הקדושות שהכחות הרוחניים הציבו להם. אמנם היתכן שהאדם בחיי הבלו יוכל עוד לשמח על כחותיו השפלים, שאי אפשר לשנותם מתכונתם הגסה והפשוטה. אמת הדבר שקשה מאד להתרומם עד כדי מדה זו, שכ"כ יהי' לבו ברשותו עד שיוכל ג"כ לשמח בחברת הכחות השפלים, אבל בכלל האומה, יש התרוממות נפש כזו". (עין איה, שבת ב', ד')

אין דרך טובה יותר לסיים מתוך ההבנה שמהכוחות הנסתרים ביותר, מהכוחות הגשמיים ואלו שתכליתם היא כיסוי הערווה בלבד – אפשר להאיר את העולם באורה של התורה והצדק האלוקי.

אלו הם המכנסים אשר אף אחד לא רואה, אבל הם מביאים לכל ירושלים את האור האלוקי בשמחת בית השואבה. אלו הם המכנסים המכסים את הערווה והם מעידים בהארתם על התרוממות הנפש באומה הישראלית.

שנזכה. שבת שלום.

.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".