וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
הפרשה פותחת במצוות עריכת הנרות (ספר החינוך), כאשר הציווי בתורה מתחלק לשניים- הראשון כלפי בני ישראל, והוא הבאת שמן זית להדלקה, והחלק השני והעיקרי מתייחס לכהנים ועריכת הנרות. שני הפסוקים הללו עוררו שאלות בקרב הדרשנים והמפרשים, וננסה להתייחס לשאלות הללו בדברינו.
ננסה לפרק את הפסוקים הללו על מנת להבין את משמעות המצווה, והעניין הראשון שהפרשנים שמים אליו לב הוא עניין הציווי ומסביר הרשב"ם:
למעלה הוא אומר: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (שמות כ"ה:ב'), לפי שעה לצורך המשכן. אבל כאן שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה, לכך הוא אומר ואתה תצוה, שינה הלשון, לפי שכל לשון צואה לדורות היא… כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות. (רשב"ם כ"ז, כ').
השאלה הראשונה שעולה היא מדוע השתמשה התורה כאן בלשון ציווי, בעוד שבפרשת תרומה היא השתמשה בלשון תרומה? ומסביר הרשב"ם ע"פ המדרש שלשון תרומה נאמרה על מה שהוצרכו בני ישראל להביא באותו הזמן, אך אין בכך ציווי לעתיד. לעומת זאת את השמן ומצוות הטבת הנרות יש צורך לקיים גם באותה השעה אבל גם לעתיד וכל הדורות העתידיים של עם ישראל יצטרכו לתת את השמן למנורה.
אם נקבל את קביעת המדרש כי לשון ציווי היא לעתיד, נבין מדוע נאמר הדבר לגבי הבאת השמן למנורה, אבל זה מעלה את השאלה מדוע לגבי בניית המשכן נאמרה לשון תרומה? הרי בני ישראל בעתיד יצוו לתת כסף לתמוך במשכן ובבית המקדש- ונראה שגם בניית ואחזקת המקדש הייתה חובה שהוטלה עליהם לעתיד!
מבחינה רעיונית אפשר להסביר קושי זה כך: עניין התרומה לבניית המשכן היה אכן מיוחד לדור המדבר, אך הסיבה לכך הייתה כדי ליצור קשר ישיר בין הקב"ה, העם והמשכן. לבני דור המדבר, או לפחות לחלק גדול ממנו, המפגש עם הקב"ה היה חדש ולא מוכר. הם היו רגילים לדת אלילית ומוחשית כפי שהייתה במצרים. כאשר הם צוו על בניית המשכן ועבודת ה' היה צורך ליצור קשר אישי בינם לבין המשכן על מנת שירגישו שיש להם חלק בו- ולכן הם צוו על תרומה.
התרומה נותנת תחושה לאדם שהוא נתן מרצונו שלו ויש לו חלק במשכן. ניתן לתאר אדם מישראל שנכנס לחצר המשכן ויכול להראות לבנו הקטן את העצים שהביא לבניית העמודים, או את המזבח שצופה בזהב שהוא תרם- כל זה יוצר תחושה של שייכות למשכן ולעבודה בו – ולכן היה הדגש על תרומה.
לעומת זאת, לדורות הבאים – אחרי שהתקבע הקשר אל הקב"ה ואל המשכן, להם כבר אפשר לפנות בלשון ציווי: על מנת שאדם יקיים ציווי הוא צריך להכפיף את עצמו למי שמצווה אותו. לבני דור המדבר הדבר היה קשה, אך הדורות הבאים שנולדו למצב קיים שיש מקדש וברור הקשר אל הקב"ה, בהם עניין זה כבר הוטבע ולכן היה אפשר לפנות אליהם בלשון ציווי.
הבנו אם כן מדוע נאמרה פרשה זו בלשון ציווי, אך מהי המצווה עצמה? בעל ספר החינוך מסביר:
מצות עריכת נרות במקדש – להטיב נרות תמיד לפני השם יתברך, שנאמר (שמות כ״ז:כ״א) יערוך אותו אהרן ובניו, כלומר יערוך הנר לפני השם יתברך, וזוהי מצות הטבת נרות הנזכרת בגמרא (יומא י״ד:).
בעל ספר החינוך ממשיך ומסביר את טעמה של המצווה:
שצונו השם יתברך להיות נר דולק בבית המקדש להגדלת הבית לכבוד ולתפארת בעיני הרואים, כי כן דרך בני איש להתכבד בבתיהם בנרות דולקים, וכל ענין ההגדלה בו כדי שיכניס האדם בלבו כשיראהו מורא וענוה. וכבר אמרנו (במצוה טז) כי במעשה הטוב תכשר הנפש…
מסביר הרב כי עניין המצווה הוא במה שהיא משפיעה על מי שמקיים או רואה אותה והאור של המנורה מביא להגדלת כבוד המשכן והמקדש בעיני מי שרואה אותה (והדבר מכוון לכהנים) ובכך הוא מכניס בליבו ענווה ומורא. נראה שהדברים במיוחד מכוונים כלפי הכהן הגדול הנכנס את קודש הקודשים, והמנורה משמשת ככלי נוסף להביא אותו בצורה נכונה – מלאת ענווה, אל הקודש.
ממשיך בעל ספר החינוך ומתאר:
לכל נר ונר חצי לג שמן שנאמר מערב עד בקר, ושערו חכמים שזה השעור יספיק בלילי טבת, וכן נותנין בכל הלילות ואם יותר אין בכך כלום. ומענין מצות ההטבה הוא הדשון, ודשון המנורה והטבתה מצות עשה בבקר ובין הערבים. והדשון הוא שכל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שכבה ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת ושמן אחר, ונר שלא כבה מתקנו. ונר אמצעי (מערבי) אם כבה מדליקו מאש שעל המזבח החיצון. והאחרים מדליקין זה מזה, שמושך את הפתילה ומטה אותה עד שהאור נתפשת בה, לפי שאין כבוד המצוה להדליקן מנר אחר.
קיימת מחלוקת ראשונים ביחס לשאלה מהי ההטבה? מהי הפעולה המוגדרת במצווה זו? לדעת הרבה מהראשונים המנורה עצמה לא דלקה במשך כל היום אלא רק בלילה, ולכן הדלקת הנרות והטבת הנרות הן מצוות נפרדות: ההדלקה מתרחשת בערב וההטבה היא ההכנה של המנורה והנרות להדלקה (רש"י, ספר החינוך).
לעומת זאת הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין סובר שהמנורה דלקה באופן קבוע במשך כל היום (הכוונה לכלל הנרות ולא רק לנר התמיד), ולכן ההטבה וההדלקה הן מצווה אחת שתכליתה לדאוג שהנרות ישארו דולקים תמיד – ובכלל זה מילוי השמן והדישון והדלקת נרות שכבו.
התורה מזכירה בציווי את נר התמיד: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, אך מהו נר התמיד? הפרשנים נחלקו בהבנת דברי הפסוק ומובאות שלוש דעות בשאלה:
גם לדעת הרמב"ן וגם לדעת רש"י ישנו נר הדולק במשך כל היום, אך הם נחלקים בשאלה למה מכוונת המילה תמיד בפסוק? ומסביר זאת המהר"ל מפראג בפירושו גור אריה :
והרמב״ן הקשה על רש״י, שמדרש רז״ל (סיפרי במדבר ח, ב) אינו אומר כן, אלא נקרא ״תמיד״ הנר המערבי, שהוא היה דולק כל היום וממנו היו מדליקין הנרות (שבת כב ע״ב), וזה נקראת ״תמיד״, כך הקשה הרמב״ן. ויש לתרץ דרז״ל דרשו מייתורא ד״תמיד״, דלא הוי למכתב (כאן) רק ׳להעלות נר׳, ובודאי בכל לילה ולילה היה מדליקן, דכתיב (ר׳ פסוק כא) ״מערב עד בוקר יערוך אותו״, לכך דרשו זה על נר המערבי שהיה דולק תמיד, אבל פשוטו של מקרא לא הוזכר נר מערבי בקרא לומר דעליו בלבד קאי לשון ״תמיד״, ולכך פירש (רש״י) מלת ״תמיד״ כל לילה ולילה קרוי תמיד.
למעשה במנורה היה נר אחד שלכל הדעות היה דולק כל היום והייתה לו חשיבות גדולה יותר כפי שנראה מצד הייחוד שלו על פני שאר הנרות: לא רק שהוא דלק קבוע אלא שאם כבה היה צריך להדליק אותו מהאש שעל גבי המזבח, וזאת בניגוד לשאר הנרות שהודלקו זה מזה או ממנו.
התורה מזכירה בציווי את נר התמיד: וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, אך מהו נר התמיד? הפרשנים נחלקו בהבנת דברי הפסוק ומובאות שלוש דעות בשאלה:
גם לדעת הרמב"ן וגם לדעת רש"י ישנו נר הדולק במשך כל היום, אך הם נחלקים בשאלה למה מכוונת המילה תמיד בפסוק? ומסביר זאת המהר"ל מפראג בפירושו גור אריה :
והרמב״ן הקשה על רש״י, שמדרש רז״ל (סיפרי במדבר ח, ב) אינו אומר כן, אלא נקרא ״תמיד״ הנר המערבי, שהוא היה דולק כל היום וממנו היו מדליקין הנרות (שבת כב ע״ב), וזה נקראת ״תמיד״, כך הקשה הרמב״ן. ויש לתרץ דרז״ל דרשו מייתורא ד״תמיד״, דלא הוי למכתב (כאן) רק ׳להעלות נר׳, ובודאי בכל לילה ולילה היה מדליקן, דכתיב (ר׳ פסוק כא) ״מערב עד בוקר יערוך אותו״, לכך דרשו זה על נר המערבי שהיה דולק תמיד, אבל פשוטו של מקרא לא הוזכר נר מערבי בקרא לומר דעליו בלבד קאי לשון ״תמיד״, ולכך פירש (רש״י) מלת ״תמיד״ כל לילה ולילה קרוי תמיד.
למעשה במנורה היה נר אחד שלכל הדעות היה דולק כל היום והייתה לו חשיבות גדולה יותר כפי שנראה מצד הייחוד שלו על פני שאר הנרות: לא רק שהוא דלק קבוע אלא שאם כבה היה צריך להדליק אותו מהאש שעל גבי המזבח, וזאת בניגוד לשאר הנרות שהודלקו זה מזה או ממנו.
איזה נר הוא נר התמיד?
על מנת להבין מהו נר זה, נדבר קודם על המנורה:
המנורה ניצבה בתוך אוהל מועד לפני הפרוכת: המשכן היה בנוי מחצר חיצונה שבתוכה מוקם אוהל מועד. האוהל חולק לשניים על ידי הפרוכת, כאשר מצד אחד היה קודש הקודשים (10 אמות על 10 אמות) ובו היה ארון הברית, והצד השני היה הקודש (10 אמות על 20 אמות) ובו היו המנורה, השולחן ומזבח הזהב.
לגבי צורת עמידת המנורה ישנן שתי דעות- האחת אומרת שהמנורה עמדה במקביל לדופן האוהל (כך שרק נר אחד פונה לקודש הקודשים), והשנייה שהמנורה עמדה במקביל לפרוכת (כל הנרות מול הפרוכת). עניין זה חשוב להבנת המושג נר התמיד.
לנר התמיד היה שם נוסף – נר המערבי, וכאן אנו נכנסים לעניין מיקום המנורה, ובפרשנים מוצאים שלוש דעות ביחס לנר זה:
במדרש מסופרים ניסים שנעשו בנר זה:
אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה. משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא הייתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכוהנים לכבות.
הגמרא במסכת יומא מספרת על ניסים שהיו במקדש בימי שמעון הצדיק:
תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק … והיה נר מערבי דולק. מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה.
אם המנורה או הנר דלקו במשך כל היום, עולה השאלה מדוע? ומה בכלל היה תפקיד המנורה? תשובה ראשונה היא תשובה 'טכנית', ואומר האבן עזרא בפשטות:
למאור – לצורך האור בלילה
תשובה שנייה מביא רש"י בפירוש לגמרא במסכת יומא שהבאנו לעיל:
והיה נר מערבי דולק – לאחר שכבו שאר כל הנרות ואע"פ שממנו מתחיל להדליק ערבית בו היה מסיי' הטבת נרות שחרית והוא עדות שהשכינה שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרוכת העדות ואמרינן במסכת שבת (דף כב:) עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל…
במסכת שבת מוסיף ומסביר רש"י שהנס שהנר היה דולק תדיר היה בזמן שישראל היו חביבים לפני הקב"ה. ואם כן עולה שיש שתי מטרות למנורה, האחת: תאורה, והשנייה: עדות להשראת השכינה בישראל.
עולה השאלה- היום, כאשר אין לנו לא בית מקדש ולא כוהנים, האם יש לנו דרך לקיים או להתחבר למצווה הזו? אפשר לתת על כך שתי תשובות משני כיוונים:
א. הכלי יקר מסתכל על תפקידם של בני ישראל במצווה הזו- שהוא להביא שמן זית זך, הכוונה את השמן הכי איכותי והכי יקר, להביא אותו למקדש בכדי להדליק בו. והכלי יקר אומר- נכון שאין לנו דרך לקיים את המצווה עצמה, אך את תוכנה אנחנו יכולים לעשות. למעשה עניינה של המצווה על עם ישראל הוא לתת את הדגש החשוב יותר על הפן הרוחני בחיים- ולכן להביא את השמן היותר איכותי (שבמקרה אחד היו משתמשים בו לאכילה) אל המקדש לטובת עבודת ה'. וכך הוא כותב:
ויש בפרשה זו מוסר אל הטועים, הנותנים החלק המובחר מן ממונם לצורך החומר לאכול ולשתות ויתר תענוגות בני האדם, וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה יתן לצורך נר אלהים נשמת אדם כדרך שעשה קין, אלא ילך בדרך הבל שהביא מנחה לה' מבכורות צאנו ומחלביהן כך יתן ראשון למאור לצורך נר אלהים נשמת אדם אשר אורה נצחי כמ"ש להעלות נר תמיד והשני יתן למנחות שהיה מאכל לכהנים ודי רמז בזה למבינים.
למעשה על ידי שאדם מקבע בדעתו שאת הדברים האיכותיים ביותר הוא מקדיש לעבודת ה' ולקיום מצוות – הוא מקיים את תוכנה של המצווה. מסופר על שמאי שהיה יוצא ביום ראשון לשוק ורואה פרה איכותית – היה קונה אותה לכבוד שבת, וביום הבא אם ראה יותר טובה ממנה – היה מכריז וקונה אותה לשבת במקום הקודמת- כך למעשה הזמן השבת הייתה בראש מעייניו.
ב. אצל קהילות אשכנז (בעיקר, אבל לא רק), היה מנהג שנפוץ עד היום לתלות מול היכל הקודש נר שמן שנקרא נר תמיד. כמובן שאין חיוב לתלות נר כזה, אבל יש במנהג הזה סמליות רבה: בית הכנסת הוא בית מקדש מעט, והמנהג לתלות נר זה מול הפרוכת בעצם מדמה את הנר שהיה דולק במקדש מול הפרוכת של קודש הקודשים.
בנוסף המנהג מבטא אמירה: אמרנו שהנר היה מסמל את השראת השכינה בעם ישראל, אך כעת אין לנו מקדש ונראה, במיוחד ליהודים שחיו בגלות, שהקב"ה כבר לא איתם. עצם הדלקת הנר באה כאילו לומר – למרות שאבותינו חטאו, ולמרות שגלינו, אנחנו רוצים לחזור אל הקב"ה. ובמקום שהנר יצביע על רצונו של הקב"ה לשכון בעם ישראל, כעת הוא מבטא את הרצון של עם ישראל לחזור אל הקב"ה.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.
130.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
95.00₪
59.00₪
120.00₪
125.00₪
70.00₪
120.00₪
25.00₪
120.00₪
30.00₪
50.00₪
75.00₪
25.00₪
35.00₪
125.00₪
35.00₪
