בשירות האומה

פרשת תצווה עוסקת בציווי על עשיית בגדי הכהנים ובהכשרתם לכלי "שרת" באמצעות קידושם. תכליתם של הכהנים היא לשרת בקודש לפני ה' ובעבור עם ישראל, כפי שהתורה חוזרת ואומרת כמה פעמים בפרשתנו:

"וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה', וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת….וְהָיוּ עַל-אַהֲרֹן וְעַל-בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל-הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָו‍ֹן, וָמֵתוּ. חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו…  וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו, לְמָשְׁחָה בָהֶם, וּלְמַלֵּא-בָם אֶת-יָדָם: שִׁבְעַת יָמִים, יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו–מִבָּנָיו: אֲשֶׁר יָבֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ" (שמות כח, לה–כט, ל).

כמה פעמים לאורך הפרשה מציינת התורה שהבגדים נעשים בין היתר "לכבוד ולתפארת", אבל תכליתם של בגדי הכהן הגדול ושל בגדי שאר הכהנים עמוקה הרבה יותר: לאפשר לכהנים לעבוד בבית המקדש, להכשיר את הכהנים לעבוד את ה'. הבגדים נועדו לכסות על הבהמיות והטבועה באדם, ולסייע לכהנים לעבוד על המידות הגשמיות שאין להן מקום בעבודת הקודש. הבגדים מאפשרים לכהנים, המגיעים מתוך המציאות המורכבת ומתוך שגרת החיים היום-יומית, לעבוד בקודש. המלבי"ם (1809-1879, אוקראינה) עומד על הדברים בצורה נפלאה ומסביר כל בגד ותכליתו:

"בגדי הקדש נקראים גם מדים, שהם נגד המדות… המלבושים הראשונים לנפש מצד הבהמיות הם התאוה והכעס, ונגדם באו מכנסים וכתונת, והיות ורוב ציורי הנפש העולים ללב הם רעים, חגר להם אבנט להשקיע המחשבות בעומק הנפש, וארכו ל"ב אמה והוא מעשה רוקם לרמוז על הציורים העולים על הלב. אחר הקנאה והתאוה ישפיל את הכבוד והגאוה במצנפת, שידע מה למעלה ממנו. מוסיף עליהם הכהן הגדול כדי להלביש את הנפש הדברית והמשכלת, מעיל – לשמור על שפתיו שידבר רק בתורה ובמצוות… האפוד הוא מלבוש מיוחד לעובדי ה' נגד עובדי העבודה הזרה, בשתי אבניו כ"ה אותיות נגד שמע ישראל, שהוא יחודו המתפשט בכל העולמות, שיהיה רק לעתיד לבא, ולכן נאמר בלחש. החושן הוא על אחדות ישראל שעל ידי המשפט… ולמען יקדש גם מחשבותיו בבושתו מפני מלך מלכי המלכים לבש את הציץ…" (מלבי"ם, שמות כח, ב).

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) לוקח את הדברים לרובד נוסף, ונוגע ביחס שבין מקומו הפרטי של הכהן ובין עם ישראל, דרך הבגדים. רק על ידי הבגדים הופך הכהן לכהן בפועל, ובאמצעותם הוא יוצא ממקומו הפרטי החסר לעבודת האומה:

"בגדי כהונה, רק על ידם מתכהן הכהן ויוצא מתוך פרטיותו מלאת החסרונות. 'בגד' קרוב ל'פקד', כושר רוחני לתפקיד. הבגדים מסמלים כושר מוסרי, שכן ניתנו לאדם מידי הבורא כדי להצילו מטעות בהמית. הלבישה מסמלת כניסת האישיות לתוך מעלה או אופי מיוחדים. בגדי הכהונה מבטאים אם כן את אופי הכהונה, ולכן איסור החציצה בהם, ושצריכים צביעה לשמה… הבגדים מכשירים את הכהן לעבוד עבודת הקודש, והאומה היא המגישה אותם לו, לפיכך מבטאים בגדי הכהונה את התכונות, שמימושן נדרש על ידי מקדש תורת ה' בתודעת האומה, והם מסמלים את הקדושה שהמקדש משרה על האדם מישראל ומצפה שיתעלה אליה…" (  פירוש הרש"ר הירש על התורה, שמות כח).

האומה היא זו שמגישה לכהן את בגדי הכהונה שמכשירים את הכהן לעבודת הקודש. מבלי שהאומה תגיש את הבגדים לכהן, הכהן לא רלוונטי. מבלי שהכהן יבין שתכליתו להביא את תכונות הקודש הללו לתודעת האומה, אין משמעות לעבודתו. בעצם, הכוח של הכהן בעבודתו הוא האומה. אם האומה אינה עומדת מאחורי הגשת הבגדים – אין כהן.