וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כּל עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו לְכל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא: (ויקרא, י"ג, י"ב – י"ג)
הפרשה דנה בענייני נגע הצרעת – למן רגע אבחון הנגע ועד לשלב הטהרה ממנו, ובתוך כך אנו לומדים על דין מעניין מאוד בנושא זה: התורה מלמדת שכאשר הכהן מזהה נגע צרעת באחד האיברים הוא מטמא את האדם ולעומת זאת כאשר הכהן רואה כי הצרעת התפשטה על כל גופו של האדם – הוא מטהר אותו! הקושי בדין זה הוא שההיגיון אומר שאם באבר אחד ישנה צרעת וכל הגוף מיטמא, על אחת כמה וכמה כאשר כל הגוף נגוע אז האדם יהיה טמא! עולה השאלה מדוע דווקא במצב זה הכהן מטהר את האדם?
חז"ל דרשו את הפסוק ואמרו: אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתֵּהָפֵךְ כָּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת דְּאָמַר קְרָא ״כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא״. הדרשן לומד מהמקרה הפרטי- חולי הצרעת, אל הפן הלאומי ומסביר שכשם שכאשר הגוף כולו נגוע האדם טהור, כך כאשר החברה כולה נגועה אז תיטהר החברה ויגיע המשיח. על פניו המדרש אינו מספק תשובה- הוא מקיש ממקרה הצרעת אל ביאת המשיח, אך הוא אינו מסביר מדוע הדבר כך ומה נקודת השוויון שבין שני המצבים?
בעל הכלי יקר מסביר את הדברים ואומר כי ביחס למצורע אפשר להסביר את הדין מבחינה רפואית ומבחינה פסיכולוגית: מהבחינה הרפואית המצב המתואר הוא חלק מריפוי הנגע והגוף הוציא מתוכו את הנגע ולכן הוא רק נראה החוצה חולה – אך למעשה מבפנים הגוף נקי: ואם כסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו כבר דחה הטבע כל החולי לחוץ ואז בלי ספק יתרפא לפיכך טהור הוא[1]. מהבחינה הפסיכולוגית מסביר הכלי יקר כי כאשר אדם רואה שכל גופו התכסה בנגע המצב מזרז ומחייב אותו לחזור בתשובה ולכן הוא כבר טהור, כי תכלית הנגע הושגה: וכן מצד העונש בלי ספק אם יראה שהצרעת נתפשטה בכל גופו אז ביותר יגמור בלבו לשוב בתשובה.
דברי הכלי יקר מצביעים מהלך פנימי של האדם: כאשר מדובר בנגע באיבר בודד הוא יכול עדיין לתת לעצמו תירוצים מדוע שלא לחזור בתשובה, מדוע יהיה בסדר וזה 'רק' נגע קטן, אולם, כאשר הוא רואה שכל גופו מלא המצב לא מאפשר לו לברוח אל התירוצים והוא עומד מול מצב שבו ברור לו שצריך לעשות שינוי, וכאשר הוא מבין זאת השינוי בוודאות יבוא. את המהלך הזה לוקח הכלי יקר גם לרמה ולפן החברתי ואומר: כך ישראל כשיראו שכל המלכות יהפך למינות ויראו כי אפס עצור ועזוב ודאי יתנו אז אל לבם לשוב בתשובה שלימה אל ה׳ ואז טהור הוא. לאותה הכרה בצורך בשינוי ותיקון שהאדם הפרטי מגיע אליה, מגיעה גם החברה – וזו היא היטהרותה.
אם נדקדק בדברי הדרשן נראה שהמדד הוא לא כישלונה של החברה כולה, אלא של המלכות, וכשם שהעור הוא חזות האדם, שהרי הוא האיבר שנראה כלפי חוץ, כך גם המלכות היא חזות העם ולכן כששכבת השלטון מאבדת את דרכה נראה כאילו כל העם איבד את דרכו. אולם דווקא במצב החמור הזה מגיעה ההכרה של העם בצורך בשינוי ותהליך התשובה מתחיל, ותהליך זה סופו להביא משיח.
אותו התהליך קיים לא רק ביחס למלכות ולא רק בהקשר למינות: כאשר מוסדות השלטון כשלים לתת מענה לבעיות חברתיות, כאשר ישנם אנשים רעבים ללחם וילדים שזקוקים לעזרה אך המדינה מגלה אוזלת יד ונכשלת בסיוע, דווקא אז מתגלה אופיו של העם: ארגונים ועמותות שלוקחים על עצמם לסייע במשלוחי מזון, אנשים פרטיים שמקדישים מזמנם לעזור לילדים במצוקה או להאיר את יומם של זקנים וניצולי שואה, התאגדויות הנלחמות נגד הפגיעה בבעלי חיים- כל אלו ואחרים מבטאים תהליך של הכרה בצורך בשינוי ושיפור החברה בה אנו חיים וכל אחד בדרכו ובמעשיו עוזר להביא את ימות המשיח.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
—————————————————
[1] ר' אברהם אבן עזרא מסביר בזו הדרך: וטהר את הנגע – כי כבר יצא הנגע כולו לחוץ והוא סר ממנו.
מוטי מלכא
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.