לפני כמה שנים היה לי קולגה לעבודה, עבדנו ביחד על מספר פרויקטים, כל אחד על פרויקטים משלו, אבל זה לצד זה. כל ישיבת צוות הייתי יוצא בתחושה שהוא מתקדם בתחום פעילותו ויתר הקולגות, כמוני, נמצאים בקצב אחר לגמרי. בהתחלה התבאסתי לא פעם. לא כל כך הבנתי איך, אבל הייתה לו שיטה מיוחדת להציג את התקדמות הפרויקטים. כאשר הוא היה מציג נושא כלשהו אשר בתחום פעילותו, הוא היה בוחר נקודה שכולנו מכירים ויודעים שהיא נכונה, קונה את אמון האנשים, ואז יוצא למסע של תוספות והשערות שבלשון המעטה, לא היה תואם למציאות. קצת אמת והרבה ספקולציות והנחות עבודה שבד"כ לא התממשו. לא פעם, אחרי תקופה, הוא היה צריך לספק הסברים מדוע חלק לא מבוטל מהדברים שהוא שם על השולחן לא יצאו לפועל.
אין דבר יותר מסוכן מטיפת אמת והרבה שקר. מעבר לעובדה שקשה מאוד להתמודד עם הסיטואציה המכילה גם את האמת בשוליה לכל אדם רגיל, זה גם משחית את האדם המחזיק בשיטה זו ומהר מאוד השקר הופך להיות נחלתו המלאה וכל עניינו הוא סנוור האנשים עם אמת קטנה ויצירת עולם של שקר מסביבו שלאט לאט הוא גם מתחיל להאמין בו.
השיטה הזאת היא הבסיס לפעילות הדה-לגיטימציה שעושים למדינת ישראל ולעם היהודי. כוחות בין לאומיים גדולים וחזקים ולצערנו הרב, גם כוחות מתוך עם ישראל משחירים את מדינת ישראל, משחירים את צבא ההגנה לישראל, כאשר הם נאחזים בקמצוץ של האמת ועל זה בונים הרבה מאוד שקר ומביאים בעקבות כך, הרבה מאוד חושך למדינת ישראל.
וטהר את הנגע
פרשת "תזריע" אותה נקרא השבת ממשיכה את הקו של "טומאה וטהרה" אשר התחלנו בפרשה הקודמת ואנו ממשיכים לדיני טומאה וטהרה הנוגעים בגופו של האדם. אמרנו כבר שספר "ויקרא" מעבר להיותו "ספר הקורבנות", הוא אחד הספרים העוסקים בנפשו של האדם, שכן הקורבנות עצמן תכליתן היא לדבר את נפשו של האדם. כבר מלמד אותנו הרמב"ם (1138-1204, ספרד, מצרים וא"י) שצרעת מגיעה לאדם לא בשל העובדה שלא הקפיד על בריאותו, אלא בכך שהתנהג באופן רוחני ירוד ודיבר לשון הרע :
"וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו התורה צרעת, אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע". (הלכות טומאת צרעת, פרק טז, י).
נפשו של האדם היא הכוח המניע לעולם, אם נדע להכיר ולהתמודד איתה נוכל לתקן את המציאות בה אנו חיים. אחד המקרים המתוארים בפרשה הוא מקרה שבו לאדם יש צרעת בכל גופו, מכף רגל ועד ראש ואח"כ מתגלה חתיכה של בשר שהיא בריאה ומה דינו במקרה זה :
"וְאִם-פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל-עוֹר הַנֶּגַע, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד-רַגְלָיו–לְכָל-מַרְאֵה, עֵינֵי הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ–וְטִהַר, אֶת-הַנָּגַע: כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן, טָהוֹר הוּא. וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי, יִטְמָא". (ויקרא יג, יב-יד)
במידה והצרעת כיסתה את כל גופו של האדם עד כדי כך שלא ניתן לראות פיסת עור אחת נקייה, במצב זה קובעת התורה שהאדם טהור ולא נדרשת פעולת תיקון וטהרה מיוחדת. אולם, אם אחרי פרק זמן כלשהו תיראה פיסת עור נקייה, צריכים להביא את האדם הזה לכהן שיראה ואם אכן זה המצב, האדם נטמא. מדוע, הרי סוף סוף תהליך הריפוי אולי התחיל ?
רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) אינו מתייחס לשאלה הזאת באופן ישיר, אבל מפירושו לפסוק לפני, אפשר להסיק את תשובתו :
"וטהר את הנגע – כי כבר יצא הנגע כולו לחוץ והוא סר ממנו וטעם וטהר את הנגע. בדבור שאותו הנגע לא יטמא אחרים". (ויקרא יג, יג)
רבי אברהם אבן-עזרא מלמד אותנו דבר מופלא. הסיבה שאדם שכל כולו צרעת ונגעים ואין בו חתיכת עור בריאה נחשב לטהור, היא כיוון שזה מעיד שכל הנגע הפיזי והרוחני יצא החוצה, הכל בחוץ. הוא לא מסתיר בתוכו שום דבר אחר, הכל התגלה כלפי חוץ ואין בכוחו להסתיר כלום.
אם נתגלתה פיסת עור נקייה על גופו של האדם המשמעות היא שאותו אדם לא הוציא את הכל החוצה באמת, יש עדיין חלקים חבויים המסתירים את הנגע עמוק בתוכו, המסתירים את הפעולות שהוא מבקש להסתיר. אם כך, אותו אדם יוגדר כטמא ויורחק מן המחנה עד לריפוי מלא. יש באותו אדם עוד מה לנקות ולהוציא החוצה.
בכל סיטואציה בחיים כאשר אתה מתמודד עם מישהי או תהליך ואין לך הבנה ברורה ש- "הכל על השולחן", הבנה שאין דברי שקר חבויים, הבנה שאין הסתרות של דברים מהותיים הנוגעים לנושא, הבנה שאין אחיזה חלקית באמת ועליה בנוי הרבה שקר – התהליך הזה יקרוס ויתרסק ויש להרחיק את אותו גורם מן המחנה, עד לרפואתו.
וביום הראות בו בשר חי
הנציב מוולוזי'ן (1816-1893, פולין) מסביר את הדברים בצורה אחרת. כאשר האדם כולו עם צרעת, אין זה סימן שהוא טהור (על אף שהתורה אינה מטמאת אותו), אלא שהמצב הרוחני שלו, הנגעים שלו הם אינם ברי מוסר, הוא במצב הירוד ביותר. חתיכת העור הקטנה אשר חזרה לחיות והסירה ממנה את נגע הצרעת, היא הסימן של תחילת הרהורי תשובה של האדם. ולכן, כאשר אדם מתחיל לחזור בתשובה הוא נדרש להתרחק מן המחנה, להתרחק ממקרים וקרבה שיכולים להחזיר אותו אחורה לחטאיו המרובים. במצב הזה הוא צריך התראה וחיזוק להמשך הדרך ולכן הוא מוגדר כטמא וכולם יודעים שצריך לסייע לו :
"ואם פרוח תפרח….אבל אם פרחה בכולו אין צריך עוד להתראה ע״י טומאה. שהרי כבר יסוריו וזוהמתו ידוע לכל ע״כ וטהר את הנגע לא שהאדם טהור ואין צריך כפרה אלא להיפך שהוא אות שאינו בר מוסר ושוב אין לטמא הנגע. וביום הראות בו בשר חי. אות הוא שהחל להתעורר לתשובה. מעתה צריך חזוק והתראה שלא יתקלקל עוד הפעם וגם צריך כפרה ע״י שינהג דיני טומאה כמו שכתוב בראש הפרשה מש״ה הוא טמא". (העמק דבר, ויקרא יג, יב-יג)
החתם סופר (1762-1839, גרמניה וסלובקיה) מסביר את הדברים על דרך המוסר ומלמד אותנו כלל גדול בזהירות. כאשר אתה יודע שנמצא מולך אדם רשע, אתה נזהר באופן טבעי ולא נדרש להרחיק את האדם באופן יזום. אתה מבין את הדברים ומול מי ומה אתה עומד ויודע להיערך. אבל כאשר עומד מולך אדם שיש לו קמצוץ של צדיקות, קמצוץ של אמת והוא מראה אותה לכל עבר, אבל מאחורי אותה נקודה קטנה של אמת יש גוף שלם של שקר ורשעות, הרי שהתורה מזהירה אותך להרחיק אותו מן המחנה, טמא הוא :
"וראה הכהן וגו' וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא וביום הראות בו בשר חי יטמא, יאמר על דרך מוסר כי המצורע הוא מושרש בחטאים אשר בחבורתו יזיק אנשים ללמוד ממעשיו … ע"כ הרחיקה אותו התורה מעל גבול ישראל וגרשה אותו אל מחוץ למחנה, והנה אמנם הרשעים הגדולים המפורסמים ברשע לא יזיקו כל כך בחבורתם כי ישָמרו מהם אנשים צדיקים וטובים ולא ימשכו אחריהם ואינם צריכים הרחקה כל כך. מה שאין כן אותם שאין תוכם כברם; מראים עצמם צדיקים והם רשעים גמורים. עליהם אמרו חז"ל "מפרסמים את החנפים מפני חלול ה" והם צריכים הרחקה יתירה, וע"כ אמר פה 'הנגע אשר כלו הפך לבן' וניכר ונודע רעתו בקהל, הגם כי רע הוא לעצמו וע"כ קראו נגע, מכל מקום טהור הוא ואינו טמא לטמא אחרים ואינו צריך שילוח. אך 'וביום הראות בו בשר חי' פירוש ביום שיתחיל להראות עצמו כצדיק ואיש חי אז יטמא".
אמרנו לא פעם שאנו חיים בתקופות שבהם האמת נעדרת מן השוק, צריך לחפש אותה עם פנסים, בדיוק כמו שנחפש בעוד שבוע חמץ. מידע שקרי רץ לכל עבר, חלק גדול מהסרטים והתמונות מפוברקים, נעשים בטכנולוגיות חדשניות של AI וכבר אין לך מושג מה האמת ומה שקר.
התורה מלמדת אותנו – אין דבר כזה. אתה לא תיתן למציאות כזאת להיות חלק ממחנה ישראל.
אתה תבדוק טוב טוב, אם תזהה אדם שכולו רשע, תתמודד איתו בעצמך כי הדברים יהיו פשוטים לך. אם תזהה אדם עם נקודה קטנה של אור והרבה חושך, תזהר עשרות מונים. האור הזה התכלית שלו היחידה היא לסנוור אותך בצורה כזו שתחשוב שכל שאר הדברים, גם הם אמת. זאת סכנה עצומה.
האור הקטן הזה, כאשר הוא מגיע בעולם שלם של חושך, הוא המסוכן ביותר. קל ללכת שבי אחרי מילים יפות, מסרים אוניברסליים ולהראות לעולם כולו פיסת עור בריאה ותקינה. אבל חובה עלינו לוודא שאחרי נקודה קטנה זו, לא עומד אדם, ארגון, חברה או מדינה שכל תכליתה היא החושך, שכל תכליתה הוא קעקוע של מדינת ישראל ופגיעה בעם היהודי.
ולא, it does not depend on the context. הקונטקסט הוא בדיוק אותה נקודה של עור נקי שכל תכליתו להחזיק את כל החושך והרוע בעולם, זאת בדיוק הנקודה שיש להשמיד. בדיוק אותה נקודה שתכליתה לסנוור את הכל, להסתיר את האמת הכל כך ברורה תחת מסווה. כן, יש אמת ברורה, יש אמת אבסולוטית והאמת היא עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.
שנזכה להיזהר מאותם אנשים, ארגונים, אוניברסיטאות ומדינות המבקשים לסנוור אותנו עם חתיכת עור נקייה ולהבין שתפקידנו הוא היצמדות לאמת המוחלטת.
שנזכה. שבת שלום.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".