"ויהי כי זקן יצחק, ותכהינה עינו מראות" (כז', א,)
השאלה הגדולה של סיפור הברכות היא כנראה: כיצד להתייחס למעשהו של יעקב? האם נכון להגיד כי גנב את הברכה או שמא תיקן עיוות שעמד להיווצר ע"י יצחק (בשל עיוורונו)?
רבי יעקב אבוחצירא, (תקס"ו – כ בטבת תר"מ; 1805 – 4 בינואר 1880) מגדולי רבני מרוקו, ידוע בתואר 'אביר יעקב' וסבו של הבבא סאלי, מסביר כי יצחק לא ידע למי מבניו מגיע הברכה ולכן בחר בדרך שנקט בה: מה היה ליצחק לשלוח את עשיו לשדה לצוד? אלא שבכך נתן זמן ליעקב לעשות את שלו, אם יצליח יעקב- מגיעות הברכות לו, ואם לא- הברכות מגיעות לעשיו. לכן בסופו של דבר, כאשר גילה שיעקב זכה בהן אמר: גם ברוך יהיה- כעת ידע יצחק שהברכות מגיעות ליעקב.
לעומת זאת הרב י. יעקובסון מציג בספרו 'בינה במקרא' הסתכלות אחרת, ולפיה יעקב גנב את הברכות, ולא רק זאת אלא שלא הוא ולא רבקה הבינו את כוונתו האמתית של יצחק. המקרא עצמו מעיד על יעקב באומרו: ויאמר בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך (כז', לה'). מתוך הסתכלות על שתי הפעמים שברך יצחק את יעקב מגיעים למסקנה כי בפעם הראשונה הברכה באמת כוונה דווקא לעשיו: ויתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ… הוה גביר לאחיך, וישתחו לך בני אמך…- בברכה זו מובטחים ליעקב הצלחה, עושר, שפע בחקלאות ושררה, אך לא נמצא שום רמז לברכת אברהם את ארץ ישראל. הברכה לעשיו- כאשר ידע בוודאות שזהו עשיו, היא ברכה חומרית גם כן: …הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל, ועל חרבך תחיה… -יצחק ברך בתודעתו את עשיו פעמיים (פעם אחת מזה הוא ברך את יעקב למעשה), ובשתי הפעמים הוא נותן לו ברכה חומרית.
לעומת זאת כאשר בוחנים את הברכה שניתנה ליעקב לפני צאתו מתגלה משהו אחר: וא-ל שדי יברך אותך ויפרך וירבך, והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם..- בברכה זו מצויה ההבטחה על הארץ ומוזכרת בה ברכת אברהם, בברכה זו למעשה יש את מתן הייעוד לעתיד- יעוד שהחל באברהם ועתיד להמשיך בבני יעקב. בברכה זו ישנו שימוש בשם שדי, בעוד שבברכות הקודמות היה השם 'א-לוהים' בשימוש- אם בכלל. שנית יש בברכה הזכרה של הבטחה לארץ. ושלישית ישנו קישור לברכה שהובטחה לאברהם. ההבדל בין שתי הברכות לא הובן לרבקה, ולכן שלחה את יעקב לקחת ברכה שלא הייתה שלו. (הסבר זה מובא אצל בעל השפת אמת על התורה ופרופ' נחמה ליבוביץ)
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.