בתחילת הפרשה מצווה משה את אהרון ואת בני ישראל לקחת ולהקריב קורבנות חטאת: ויאמר משה אל אהרון קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם, ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה' (ויקרא ט,ז). הציווי בפסוק זה מעורר קושי פרשני הנובע מכפילות קורבנם של בני ישראל: אם אהרון מקריב חטאת על מנת לכפר בעדו ובעד העם, מדוע יש צורך שהעם יביא קורבן נוסף לכפר בעדם?
ר' אברהם אבן עזרא, נותן תשובה 'טכנית' לקושי זה: וכפר בעדך ובעד העם- שהיא מצווה שתכפר על נפשך ועל כל הקהל. ובפר החטאת תכפר בעדך, ואחר כך תעשה קרבן העם וכפר בעדם, כי לא יוכל אדם לכפר על אחר עד היותו טהור מכל חטא. מדבריו נראה, שהקורבן העיקרי הוא החטאת עבור העם, אולם על מנת שיוכל אהרון להקריב את חטאת העם, הוא עצמו צריך להיות טהור, ולכן ישנו גם קרבן חטאת פרטי שלו – המילים : כפר בעדך ובעד העם מקבלים את המשמעות: כפר בעדך בכדי שתוכל לכפר בעד העם.
בעלי המדרש ניסו לענות על הכפילות הנ"ל בצורה אחרת: מה ראו ישראל להביא יותר מן אהרון? אלא אמר להם משה: אתם יש בידכם מתחילה, ויש בכם מִסוף. בתחילה, שנאמר: "וישחטו שעיר עיזים". בסוף, שנאמר: עשו להם עגל מסכה. יבוא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבוא עגל ויכפר על מעשה עגל. אבל אהרון לא היה לו חלק כי אם בעגל (תורת כהנים ויקרא, ט,ג). המדרש מתייחס לשני חטאים שעשו ישראל: הראשון הוא שעיר העזים ששחטו האחים במכירת יוסף, והשני הוא מעשה העגל. לפי המדרש, לאהרון היה חלק רק בחטא העגל, ולכן הוא משתתף רק בקורבן הראשון. ואילו בני ישראל צריכים קורבן נוסף בכדי לכפר על חלקם של אבותיהם במכירת יוסף.
למרות ניסיונו של המדרש ליישב את הקושיה, הוא עצמו מעורר שאלות חדשות. קושי ראשון מתייחס לשימוש במושגים תחילה ו- סוף: בעל המדרש לא אומר כי בידי ישראל ישנן שתי עברות, אלא משתמש במושגים שמציינים התחלה וסוף של אותו תהליך, אך לא מובן מהו הקשר בין שני חטאים אלו? קושי שני מתייחס למשפט האחרון במדרש: אבל אהרון לא היה לו חלק כי אם בעגל– מדוע? הרי חטא מכירת יוסף שמיוחס לישראל, מתייחס לחטא אבותיהם, ובו היה שותף גם לוי, אבי שבטו של אהרון.
ר' אפריים איש לונטשיץ, בעל ספר 'כלי יקר', מציג שאלות אלו ואחרות ועונה עליהן תוך שהוא מוכיח את בני דורו (אך לא רק אותם). על פי דעתו, סובר בעל המדרש כי הקשר שבין שני חטאים אלו הוא הגורם הזהה לשניהם: מכירת יוסף בידי האחים נבעה מתוך מניע של קינאה ביוסף, וקנאה זו הושרשה בהם ובזרעם אחריהם לדורות. הכלי יקר מציג את הקנאה כאחת התכונות המאפיינות את בני ישראל, ואף נותן את סיפור קורח ועדתו כדוגמא לאנשים שראו את ה' מדבר עם משה, ומתוך קנאה קמו וטענו כנגדו. הקנאה באה לידי ביטוי גם בחטא העגל, שם אותם אנשים שקמו ואמרו: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, הם הקנאים שניצלו את ההזדמנות לפרוק עול משה מעליהם.
לדעת הכלי יקר הקנאה היא תכונה גרועה ביותר עד כדי כך שסופה הברור הוא הפניית עורף כלפי הקב"ה ועבודה זרה, ובדבריו הוא מצטט את אמרת חז"ל: כל זמן ששלום בין בני ישראל, אפילו עובדים עבודה זרה, הנח לו (בראשית רבה לח, ו).
מתוך הסבר זה עונה הכלי יקר על הקושיה השנייה: מדוע לאהרון לא היה חלק בקורבן החטאת על חטא המכירה? אהרון שכונה "אוהב שלום ורודף שלום", היה במעשיו מכפר על חלקו בחטא זה. זאת אומרת שפירוד הלבבות, שהיה הגורם למכירת יוסף, תוקן על ידי אהרון בתכונה שאפיינה אותו יותר מכל, והיא אהבת השלום ואהבת הבריות.
הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, היה נוהג לתת שיעור בתקופת עשרת ימי תשובה מול הסתדרות הרבנים בארה"ב בנושא הלכות תשובה לרמב"ם. באחד השיעורים הללו דן הרב בשאלה האם הכפרה ביום כיפור היא כפרה של היחיד או של הציבור? את התשובה הוא הסיק מתוך נוסח התפילה ביום כיפור: …מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל. הכפרה ביוה"כ היא כפולה: לעוונותינו – זו הכפרה לנו כיחידים, ולעוונות עמו בית ישראל- זו הכפרה לעם ישראל כיחידה וכישות בפני עצמה. לדעת הרב, לעם יש קיום כישות נפרדת בפני עצמו וניתן לראות זאת בקורבן הציבור שהעם מביא ביום זה. קורבן יום הכיפורים הוא אינו קורבן של שותפים – שבו מספר אנשים מביאים את הקורבן ולכן יש לו מספר בעלים, אלא שלמרות שהעם מורכב מהרבה אנשים, זהו קורבן שיש לו בעלים אחד והוא הציבור- העם או כנסת ישראל שהיא ישות עצמאית במובן ההלכתי והמשפטי.
מתוך הדברים הנ"ל של הרב, נראה שאפשר להביא הסבר נוסף לכפילות קורבנו של העם. הקורבן שמביא העם בנפרד- אותו קרבן שנאמר בו: …ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה ה' , בא לכפר על החטאים הנפרדים של כל אחד ואחד מבני ישראל. לעומת זאת קורבן אהרן, שמייצג בתפקידו את הממסד או את כנסת ישראל, בא לכפר על הציבור כולו כעם. הקבלה הזו מעניינת במיוחד לאור ההשוואה והקישור שעושה הרמב"ן בין קרבנות היום השמיני ובין קרבנות יום הכיפורים: …והנה קרבן אהרון כקורבנו ביום הכיפורים בשווה, וחטאת העם כחטאתם ביום הכיפורים…( פירוש הרמב"ן, פרק ט, ב).
כפרה מסוג זה יכולה ללמד אותנו משהו לגבי החטאים והמעשים שלנו. אנו חיים את חיינו כאנשים פרטיים אך בה בעת אנו גם חלק מחברה, לכן מחובתנו לראות כיצד מעשינו משפיעים לא רק עלינו ועל הקרובים לנו אלא גם על החברה כולה. השפעה זו יכולה ללכת לשני כיוונים- כתרומה בכדי לקדם ולעזור לחברה, או לשלילה על ידי פגיעה בסביבה, וכשם שאנו צריכים להשתדל לתרום לסובבים אותנו לחיוב, כך עלינו להשתדל שלא לפגוע בהם לרעה.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
35.00₪
70.00₪
120.00₪
125.00₪
130.00₪
125.00₪
25.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
59.00₪
95.00₪
30.00₪
50.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
35.00₪
25.00₪
75.00₪
