המיילדות העבריות
האם המיילדות העבריות היו מבנות ישראל או מצריות? עיון במפרשים מעלה את האפשרות שהמיילדות היו מנשות מצרים ומגלה שלא כל המצרים הלכו אחרי פרעה.
- מ. מלכא
- מעולם המדרש
- פרשת שמות
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה: וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד: וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים:
… יש נשים חסידות גיורות: הגר, אסנת, צפרה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל אשת חבר הקיני.
(ילקוט שמעוני, יהושע, רמז ט)
פרשת שמות מתחילה ומספרת על ההידרדרות במעמדם של בני ישראל במצרים: מחביבי המלך שבזכות יוסף ניצלה מצרים מרעב הם הפכו לגורם מאיים ומפחיד שיש צורך לדכאו ע"י עבדות. מדוע מתרחשת הדרדרות זו במעמדם?
פרעה[1] עצמו מסביר את הסיבה לכך:
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:
בתחילה בני ישראל הם משפחה קטנה שאפשר למנות את בניה:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:
אולם עם השנים גדלה המשפחה בקצב מהיר עד שפרעה עצמו מכיר בשינוי שחל בה ותייחס אליה כ- עם בני ישראל. טענתו של פרעה יש בה הגיון: בהיסטוריה המצרית הייתה תקופה בה השתלטו על מצרים בני עמים זרים שחיו בה, כנראה כנענים, ושלטו בה כ- 200 שנים. בני ישראל היושבים במצרים יכולים בקלות להצטרף לתוקפים שיגיעו מכיוון ארץ כנען, במיוחד לאור מוצאם מכנען והם עלולים להשתלט על מצרים ולכבוש אותה. [2]
הפחד והתנהלותו של פרעה בעקבותיו, הביאו לכך שפרעה ייזכר לעד כראשון המסיתים כנגד עם ישראל ואפילו יחשב לראשון האנטישמים.[3] פעולתו הראשונה היא העבדות, בני ישראל מועבדים בפרך מתוך תקווה שהדבר יוביל להידלדלות פיזית של העם, אך כאשר הדבר לא מצליח הוא מצווה על השמדה אקטיבית של בני ישראל על ידי המיילדות העבריות.
מיהן שפרה ופועה?
הפרשנים דנים בשאלה מיהן שפרה ופועה? הגמרא במסכת סוטה מציגה שתי אפשרויות:
פליגי בה רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה – יוכבד ומרים, וחד אמר כלה וחמותה – יוכבד ואלישבע. (סוטה י״א ב׳).
נחלקו רב ושמואל האם מדובר ביוכבד ומרים, או שמדובר על יוכבד. לעומת זאת פרשנים אחרים מעלים את האפשרות שבכלל לא מדובר על נשים עבריות, אלא על מיילדות שעובדות ביילוד של נשים עבריות אך הן עצמן מצריות (שד"ל, אברבנאל ועוד). בסיס לדעה זו מופיע בילקוט שמעוני על ספר יהושוע:
..יש נשים חסידות גיורות: הגר אסנת צפרה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל אשת חבר הקיני.
נראה שהאמת נמצאת דווקא עם אלו מהמפרשים הסבורים שהמיילדות היו מצריות:
מטרתו של פרעה הייתה בעצם השמדה של בני ישראל וקשה להאמין שמיילדות מבני ישראל היו נותנות לכך יד. בנוסף גם קשה להאמין שפרעה היה סומך על נשים עבריות להשמיד את עצמן[4].
התנהלות זו נראית קשה ומייאשת מאוד: שלטון אכזר שמנצל רטוריקה ודמגוגיה על מנת להשתלח בקבוצה קטנה, וכל זה על מנת לחזק את שליטתו בנתיניו ולהאדיר את עצמו!
אם נסתכל על ההיסטוריה נוכל בקלות לזהות מאפיינים אלו חוזרים על עצמם במשטרים ושליטים דיקטטורים הצליחו לשסות עמים כלפי עצמם וכלפי יהודים או קבוצות מיעוט אחרות. וכמובן צריכה לעלות השאלה:
האם האנושות מאבדת את האנושיות שלה כל כך בקלות?
גדולתן של המיילדות
דווקא המיילדות העבריות- שהן מצריות במוצאן, הן אלו שיכולות לתת תשובה על כך והן אלו שיכולות להחזיר את התקווה באדם.
המיילדות אמורות לחשוש ולפחד מפרעה ומאי מילוי ההוראה שלו, אך למרות זאת הן לא מקיימות אותה. הן לא עושות זאת כי הן אוהבות את בני ישראל, ולמעשה גם לא משנה מה יחסן אל בני ישראל עצמם. הן עושות זאת כי זה נכון:
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים:
לראות את האלוקים הוא לראות ולהקשיב לקול האמת, והאמת היא שגזירתו של פרעה הייתה לא מוצדקת ולא מוסרית. האמת דורשת להתנגד להוראה זו וכך הן עושות.
אך לא מעשה זה לבדו יכול להחזיר את האמונה באדם: עולה השאלה – הייתכן שהיו רק שתי מיילדות במצרים שרק הן נזכרות?
הפרשנים מסבירים כי למעשה שפרה ופועה היו שרות שמופקדות על המיילדות (ראב"ע, חזקוני, הנצי"ב), הן למעשה היו 'ראש מערך היולדות המצרי', ולכן עולה ששפרה ופועה לא היו היחידות שיראו את האלוקים ושנמנעו מלקיים את מצוות פרעה – היה מערך שלם של נשים מצריות שהעדיפו את קיום האמת על פני השקר של פרעה, וזה דבר שיכול לתת תקווה.
אנחנו מרבים לדבר על הנאצים והזוועות שעשו מתוך עיוורון ואמונה שקרית באדם, אך אנו לא מדברים מספיק על 26,973 חסידי אומות עולם שחרפו נפשם ואף שילמו בחייהם כדי לעשות את הדבר הנכון.
בתקופת מסעות הצלב הבישופ של שפייר הציל את רוב אוכלוסיית העיר מהפורעים הצלבנים ואילו הבישופ של העיר מיינץ נאלץ לברוח בעצמו לאחר שהסתיר יהודים בביתו.
אנחנו יודעים להזכיר את שחרור העבדים בארצות הברית, אך כמה מכירים את הארייט טאבמן, אישה שברחה מעבדות בעצמה אך למרות הסכנה חזרה 13 פעמים לאזורים בהם הייתה עבדות על מנת להציל אחרים, וכמובן שאלו לא הדוגמאות היחידות.
חז"ל אומרים כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. חז"ל הדגישו את מסירותן של בנות ישראל להמשכיות העם, גם במצב בו הגברים התייאשו וויתרו, אבל כדי גם להזכיר נשים וגברים צדקניות וצדיקים שבזכותם היה את מי לגאול- ממצרים, מפולין ומשאר גלויות ישראל.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
————————————-
[1] בגמרא מובאת מחלוקת בעניין זהותו של פרעה: רב ושמואל: חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (בבלי עירובין נ״ג., בבלי סוטה י״א.). החזקוני מסביר כי מקור המחלוקת הוא שלא נזכרה מיתה בפרעה (בעוד שביוסף ואחיו נזכרה) ולכן רב מבין שמדובר באותו המלך. מצד שני, אם כל דורו של יוסף מת- וַיָּמׇת יוֹסֵף וְכׇל־אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: ופרעה היה בוודאי מבוגר יותר מיוסף, הרי שגם הוא מת כחלק מכל הדור ההוא. משום כך רבנו בחיי מסביר כי פרעה החדש הוא בעצם בנו של פרעה שהיה בתקופת יוסף, הוא נולד כאשר יוסף היה בבית האסורים ועליו נאמר יום הולדת את פרעה, שהיה האירוע שהוציא את שר המשקים מבית הכלא. פרעה הזה היה ילד כאשר יוסף עלה לתפקיד משנה למלך מצרים ולכן לא היה לו מגע עם יוסף ולכן גם לא הכיר אותו.
[2] המושג: ועלה מן הארץ יכול להיות מובן בשתי דרכים: האחת- ישתלט על הארץ, והילקוט שמעוני כותב: ונלחם בנו ועלה מן הארץ – על מצרים אמרו שילחם ישראל בם ויגרשום מן הארץ, ואם כן היה צריך לומר ועלינו מן הארץ, ולמה אמר ועלה, משל לאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים. דרך שנייה להבנת המושג היא – יעזוב את הארץ, ומסביר הר"י אבן כספי: ועלה מן הארץ – כפשטו, כי השונאים הלוחמים אינו מחויב שיהיו כובשים העיר ונשארים שם, שאין כן מנהג הארץ ההיא, רק המנהג שיבואו לשלול שלל ולבוז בז ולהרוג רבים עד שיכניעום תחתם ואחר ילכו להם, וזה יותר נהוג שיעשה מלך בבל לדמשק וכנען ומצרים וסביבותיו, לכן חשש מלך מצרים, כי בבא שונאים מחוץ כמלך בבל או זולתו, כי זה העם, רצוני עם ישראל, להיותם עם נכרי יתוסף גם הוא על שונאיהם, כלומר יהיה גם הוא מכלל השונאים להלחם בם, וישללו ויבוזו ויהרגו בם כמו הבאים מחוץ, ואחר ילכו להם כי אינם מתישבי העיר, ומה להם חלק ונחלה בטבע במצרים ואין להם רק לשלול ולברוח.
[3] הרש"ר הירש רואה בפרעה ושנאתו לבני ישראל אב טיפוס לאנטישמיות באשר היא והוא מזהה שני מאפיינים שיופיעו אחר כך בשנאת ישראל לאורך הדורות: יש להעיר כאן שתי הערות: א. רשעות ראשונה זאת נגד היהודים, לא נגרמה על ידי שום דבר שהם עשו. פרעה לא יכול היה להאשימם באף מעשה רע. אילו היה בידו לעשות כן, לא היה נזקק ״להתחכם״ להם (פסוק י), אלא יכול היה לצאת נגדם בגלוי. ב. רשעות ראשונה זאת נגד היהודים, הראשונה מסוגה, לא באה מתוך העם; אלא הסיתו אליה את העם מלמעלה. היה זה כלי מדיני שהמנהיג החדש השתמש בו על מנת לחזק את שלטון העריצות שלו.
אין כל חדש תחת השמש; ובדרך כלל, כל התופעות ההיסטוריות עתיקות הן כהיסטוריה עצמה. כל פעם ששליט עריץ ביקש לדכא את נתיניו, היה מוסר לידיהם עם אחר, שהם יוכלו לענותו, ובכך יקבלו פיצוי על הדיכוי הבא מלמעלה. מדיניות זו הייתה המקור לרבות מהגזירות שנועדו לענות את היהודים… יתכן ששיקולים דומים פעלו אצל מי שעורר לחוקק חוקים קדומים אלה נגד היהודים. פרעה ביקש לפצות את העם המצרי על ששלט בהם ביד קשה. ולשם כך יצר מעמד של מנודים, שעליהם יוכלו כל שאר המעמדות להביט בבוז, וכך בבטחון עצמי, ידמו בנפשם שהם בני חורין. עצם זה שפרעה לא מצא דבר להאשים בו את היהודים מלבד ריבוי לידותיהם, ומשום כך, בכדי להצדיק את הגזירות הקשות שהתכוון להטיל, היה עליו להזכיר נימוקים של ״טובת המדינה״, מהווה עדות גדולה על יושרם החברתי והמוסרי של היהודים….אילו היו בני העם המצרי תומכים מתחילה ביד פרעה נגד היהודים, לא היה צורך לעורר את קנאת העם במרמה, או לזרוע בהם פחדים כה רחוקים מן המציאות; ובמקום להתחיל בגזירת ״גלות״ [עבדות], היה ביד פרעה לסיים מהר בפקודת גירוש.
[4] שד"ל מביא גם את דעת ר' יעקב חי פארדו שמציין שאם המיילדות היו מבנות ישראל לא היה טעם לציין שהן לא עשו את דבר פרעה כי יראו את האלוקים, הרי ברור שלא יעשו זאת לעמן. עצם האזכור של הטעם מלמד שהן לא עשו זאת ממחויבות לבנ"י אלא מסיבה חיצונית –יראו את האלוקים. (בהקשר לכך מציין שד"ל כי עצם המושג אלוקים לא מחייב הבנה שהן מבנות ישראל משום שכל מי שיש לו אלוקים – בין אם אמיתי ובין אם אלוקי שקר, מזדעזע מעצם המחשבה על הריגת תינוקות).
מוטי מלכא
נולד בשנת 1979, נשוי ואב לארבעה. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. עסק בעבר בחינוך, בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של סטודיו 'הרמן הדפסות'. אוהב מקרא, המקים והעורך של אתר 'מים לים'.
מאמרים נוספים של מוטי מלכא