בתחילת פרשת שמות פרעה פונה לעמו ומשתף אותם לגבי האיום המתהווה מצד בני ישראל על המצרים:

וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

הדגש ששם פרעה בסכנה הצפויה הוא שעלולה להגיע שעת מלחמה ואז: וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ, אולם על מי מכוונים דבריו?

ממה חשש פרעה?

גישה פרשנית אחת בהבנת הדברים היא שבני ישראל במהלך המלחמה ינצלו את ההזדמנות לצאת ולברוח ממצרים: ונלחם בנו – עם בני ישראל מבפנים ושונאינו מבחוץ וינצחונו ויהרגונו, ועלה עם בני ישראל מן הארץ הזו חפשים (שכל טוב). ישנו קושי בדברי גישה זו משום שלכאורה עדיין לא התחיל השעבוד ועדיין לא היו בני ישראל סגורים במצרים,  ולכן מה חשש פרעה מפני יציאת בני ישראל ממצרים שהרי הם היו חופשיים לעשות זאת?

גישה הפוכה לכך גם היא מובאת בפרשנים:  וְעָלָה מִן הָאָרֶץ – וְעָלִינוּ מִבָּעְיָא לֵיהּ, כְּאָדָם הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַּאֲחֵרִים. גישה זו מבטאת חשש של פרעה מפני השתלטות של בני ישראל על מצרים ודחיקת המצרים החוצה.

על מנת להתמודד עם האיום, פרעה מנסה לייצר מהלך שיביא לדילול בני ישראל ובכך להחליש את הכוח הצבאי שיהיה להם בשעת מלחמה על ידי הפיכתם של בני ישראל לעבדים: על ידי כך הוא בעצם מונע מהם לתרגם את כוח כמותם לכוח פוליטי, הופך את הריבוי האנושי שלהם לכוח עבודה והמהלך גם אמור להביא להקטנת מספרם של בני ישראל- דבר שהתורה מספרת שלא קורה- וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

האם היה בסיס לחשש של פרעה?

עוד לפני שננסה להכריע מה היה חששו של פרעה, צריך לבדוק האם לחשש זה בכלל היה יסוד?

אם מסתכלים על התיאור המופיע בתורה, לחשש של פרעה לא היה ביסוס : התורה מציינת שקם מלך חדש ואז מספרת על דבריו לעמו ואילו בני ישראל מאופיינים בפאסיביות- מיד לאחר הגזירה מתוארים בני ישראל המשועבדים ללא שמץ של התנגדות או התקוממות, וברור שהתנהלות כזו לא מאפיינת עם שמתכנן הפיכה בכוח.

לעומת זאת מבחינה היסטורית כן  אפשר להבין מדוע חשש פרעה: להשתלטות על מצרים היה כבר תקדים- הייתה תקופה מסוימת בהיסטוריה המצרית (תקופת הביניים השנייה, בערך בשנים  1730- 1570 לפנה"ס), שבה השתלטו על מצרים שבטים ממוצא כנעני ואמורי – ההיקסוס. ישנן שתי סברות לגבי מקורם- חלק מהחוקרים טוענים כי מדובר על שבטים שפלשו בתקופה בה כוח השלטון המצרי התרופף, ואילו חוקרים אחרים סוברים כי מדובר על שכבות של אוכלוסיית מהגרים שמיים שניצלו את חוסר היציבות בשלטון על מנת לפלס את דרכם מעלה בסולם המעמדות ולהשתלט על מצרים התחתונה. לאחר השתלטות זו הם מינו מלכי חסות במצרים העליונה וכך הגיעו לשליטה על כל מצרים. על רקע זה ניתן להבין את החשש של פרעה מפני הכוח שעלולים בני ישראל לצבור.

בנוסף צריך לזכור שמצרים הייתה מעצמה אזורית, וכדרך העולם הייתה לה מעצמה מתחרה- האימפריה החיתית שישבה באזור תורכיה של ימינו ושלטה על שטחי סוריה. ארץ כנען הייתה זירת התגוששויות בין שתי מעצמות אלו ובני ישראל היו קרובים יותר לחיתים מבחינת מוצאם, ולכן היה קיים החשש שבעת מלחמה הם יהיו לצד החיתים.

*

דברים אלו מסביר את חששו של פרעה- חשש מפני השתלטות נוספת של שבטים שמיים על מצרים. ומשום כך נראית יותר הדעה השנייה המופיעה במדרש, והמושג ועלה מן הארץ מתפרש בכך שעם ישראל עלה ממעמדו הנמוך והשתלט על ארץ מצרים.