הפרשה פותחת בתקופה חדשה בחיי משפחת יעקב- תקופת השעבוד. את הגורם לשעבוד רואה התורה בפרעה:

וַיָּקׇם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף:

חכמים התלבטו לגבי זהותו של פרעה ובגמרא מובאת מחלוקת בעניין זה:

רב ושמואל: חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (בבלי עירובין נ״ג., בבלי סוטה י״א.).

שני החכמים נחלקים בשאלה האם פרעה המוזכר כאן בפרשה הוא אותו פרעה שהעלה את יוסף מהבור. הסיבה למחלוקת מופיעהגם היא בגמרא:  החזקוני מסביר ע"פ הגמרא כי מקור הדעה שזהו אותו פרעה מתקופת יוסף היא שלא נזכרה מיתה בפרעה (בעוד שביוסף ואחיו נזכרה) ולכן שמואל מבין שמדובר באותו המלך. את דעתו של רב מסבירה הגמרא על פי פשט הפסוק: חדש ממש- דכתיב חדש.

ישנו קושי לקבל את הדעה שמדובר באותו פרעה: אם כל דורו של יוסף מת, שהרי התורה אומרת – וַיָּמׇת יוֹסֵף וְכׇל־אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: ופרעה היה בוודאי מבוגר יותר מיוסף, הרי שגם הוא מת כחלק מכל הדור ההוא, ולכן רבנו בחיי מסביר כי פרעה החדש הוא בעצם בנו של פרעה שהיה בתקופת יוסף:

ונראה לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים הוא שכתוב עליו (בראשית מ׳:כ׳) יום הולדת את פרעה, כלומר יום שנולד בו פרעה כי קרא המלך שם בנו כשמו, ויהיה כדברי האומר חדש ממש וזהו שאמר אשר לא ידע את יוסף כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן.

ר' עובדיה ספורנו מסביר שלא יתכן שבאמת פרעה לא ידע מיהו יוסף, אבל כן יתכן שפרעה לא קישר בין יוסף ובני ישראל או שלא רצה לזכור טובה לעם ישראל בעבור יוסף:

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף – אף על פי שהיה זיכרון ממנו בדברי הימים למלכים בלי ספק, בפרט בעניין החומש אשר שם לחק (בראשית מ״ז:כ״ו), לא עלתה על לב המלך החדש אפשרות היותו מזה העם, ושהיה עם זה ראוי לשאת פנים לעמו בעבורו.

אם נחזור למחלוקת החכמים בגמרא, ההיגיון אומר כי פרעה שבתקופת יוסף בוודאי נכלל בתוך אותו הדור שנאמר עליו: וַיָּמׇת יוֹסֵף וְכׇל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא – הדמות המשמעותית מבחינת התורה באותו הדור היה יוסף, ולכן כל הדור- כולל פרעה, נכללו במילים וימת יוסף, ולכן ברורה דעתו של רב בגמרא.  

אולם מהיכן למד שמואל שרק התחדשו גזרותיו? האם הוא באמת חשב שפרעה האריך ימים הרבה אחרי כל דורו? ננסה להסביר את דעתו בכך שהשם פרעה הוא לא שם פרטי- זהו תואר של מלך מצרים שעבר ממלך אחד לבא אחריו. המשכיות השם מבטאת גם המשכיות של מוסד המלוכה- כשם שהשם בני ישראל מבטא המשכיות ליעקב אבינו, ולכן ניתן לומר ששמואל מדבר על יחס המלוכה במצרים לבני ישראל.

במובן הזה המלוכה הייתה אותה מלוכה- אותו הפרעה (גם אם מבחינה פרסונאלית הוא היה אחר), ולכן ניתן לומר שהתחדשו גזירותיו: היחס של הממסד המצרי לבני ישראל השתנה. הדגש על כך שזהו אותו המלך בא לבטא גנאי לפרעה ולמצרים כולה- אם הייתה זו שושלת מלוכה אחרת שלא זכתה לטובת יוסף היה אפשר להסביר את שינוי היחס בחוסר ההיכרות והקשר ליוסף, אבל מכיוון שזוהי אותה שושלת מלוכה, וכפי שהספורנו מסביר- זהו בנו של פרעה מתקופת יוסף שנהנה מעצותיו של יוסף, אז לגנאי יחשב שינוי הגישה כלפי בני ישראל והדגשת התורה ויקום מלך חדש באה לבטא ולהדגיש את הגנאי.