רוח אחרת

פרשת "שלח-לך" מכילה במרכזה את אחת הדרמות הקשות שעברו בני ישראל במדבר: חטא המרגלים. בעקבות אירוע זה הסתובבו להם בני ישראל בארץ לא זרועה במשך ארבעים שנה במקום להיכנס לארץ ישראל ישירות.

המרגלים חוזרים, וכולם מחכים למוצא פיהם. כל עם ישראל מתכנס לשמוע את הדו"ח המודיעיני של המרגלים, ופתאום כולם שומעים את המשפטים הבאים:

אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם.. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם:  כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ… אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ, אַנְשֵׁי מִדּוֹת… וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (במדבר יג, כח-לג).

זאת דרמה ענקית. פתאום כולם מבינים שאין ארץ ישראל, אין הבטחות, הכל עורבא פרח. שניים בלבד יוצאים נגד הזרם. שניים בלבד אוזרים אומץ מול רבבות אנשים ועומדים על האמת, נאמנים לדרכם — יהושע בן נון וכלב בן יפונה.  הם יוצאים נגד נשיאי העדה המרגלים, נגד העם ונגד האווירה הציבורית החריפה ששרה באותו רגע. התנגדותם הייתה כה חריפה שהעם ביקשו להרוג אותם:

וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָה…וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ—קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ—טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. אִם-חָפֵץ בָּנוּ, ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ:  אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ…וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הָעֵדָה, לִרְגּוֹם אֹתָם, בָּאֲבָנִים; וּכְבוֹד ה', נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-כָּל-בְּנֵי, יִשְׂרָאֵל" (שם, ל; שם יד, ו-י).

מה הביא את יהושע בן נון ואת כלב לעמוד על האמת בעוצמה כזאת? מה הביא אותם לעמוד מנגד ולזכות בכניסה לארץ ישראל, ומהיכן הכוחות האדירים הללו?

עוד מהאתר

הגדרת נגע הצרעת

עבדי הם

גם לאחר יש צרכים חיוניים

השבת והמשכן

יציאת יעקב

מדבר שקר תרחק

רוח אנושי, לא נבואי

אצל יהושע הסיפור פשוט יותר. לפני השליחות שמו של יהושע היה הושע, והמקרא מספר לנו שמשה רבנו שינה את שמו ליהושע: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג, טז). רש"י עומד על סיבת השינוי: "יקרא משה להושע וגו' – התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

כוחו של יהושע לעמוד כנגד כל הנשיאים, וכנגד האווירה בקרב עם ישראל, נובע מתפילתו של משה רבנו לריבנו של עולם שיזכה לצאת מהמהלך הזה בשלום. אנו הרי כבר יודעים את כוחה של תפילתו של משה לקב"ה. אך כלב, נשיא שבט יהודה, לא זכה לכך ממשה רבנו ושמו לא שונה. אם כן, מהיכן נובע כוחו לעמוד בפרץ?

כאשר הקב"ה מתייחס לכל מה שקורה, הוא מציין באופן נקודתי את כלב ואומר: "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי–וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה". (במדבר יד, כד). מהי הרוח הזאת ומהיכן היא באה?

הכתוב מספר לנו שאחד מהמרגלים בעת השליחות הלך לחברון לבדו:

וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם. (במדבר יג, כב)

רש"י מסביר מיהו אותו מרגל שהגיע לחברון ולמה הגיע:

"ויבא עד חברון"  – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם.

כלב בן יפונה מבין כבר באמצע השליחות את עצתם של המרגלים, והוא מרגיש צורך חזק להתחזק. כיוון שכך, הוא חוזר לשורשים והולך לחברון לקברי האבות – להתחבר למהות של הדברים ולא לפופוליזם זול ושקרי.

בעל "אור החיים הקדוש", רבי חיים בן עטר (1696-1743), מסביר את הדברים בצורה נפלאה:

ועבדי כלב, וטעם שאני קורא אותו עבדי הוא עקב פירוש שכר אשר הייתה רוח אחרת עמו, שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים, אף על פי כן, זה היה לו סיבה תפלת משה הצילתו מיצר הרע ומכוחותיו, שהם המרגלים, לבל יטעוהו. מה שאין כן כלב שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה, ותחל רוח רעה לפעמו. והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, והוא אומרו רוח אחרת עמו ואף על פי כן וימלא אחרי, פירוש השלים אחר רצונו יתברך, ודקדק לומר בדרך זה, לצד שיש באדם ב' יועצין יועץ רע ויועץ טוב ללכת אחרי ה', והוא השלים ומילא אחרי חלק ה'… וזה אינו ביהושע, כי לא היתה רוח אחרת עמו להטעותו מדרך השכל, כי משה מנעו.

כלב נדרש להיאבק ביצר שלו בכדי לצאת מהסיפור הזה, להתחבר לאבות, לצבור כוחות ולהילחם. לא פשוט בכלל פשוט להיאבק על האמת מול כולם בכל הכוח והעוצמה. הסיוע שזכה לו יהושע הגיע "מלמעלה", אבל ה"רוח" שזכה לה כלב באה "מלמטה", כפי שמסביר רבי יצחק אברבנאל (1437-1508):

והנה זכר שכר כלב, ואמר שהיה רוח אחרת עמו, ולא זכר כזה ביהושע. לפי שיהושע היה בו רוח נבואי. וכמו שאמר למשה קח את יהושע איש אשר רוח בו. ובהיותו משרת משה ותלמידו, ונשאר במקומו, בידוע שלא יהיה נוטה לרשעת המרגלים, ולא היה צריך לשבחו על זה. אבל כלב יען הייתה רוח אחרת עמו, רוצה לומר רוח אנושי לא נבואי כיהושע, ועל כל זה וימלא אחרי מחסידותו ושלמותו, אינו מן הדין שימות במדבר בכלל הפושעים. לכן והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה, והיא חברון". (פרשת שלח לך, שאלות יא-יב)

"לא הניח את עצמו להתפתות"

נסיים בדבריו של ר' יהודה ליב חסמן (1869-1936) אשר מסביר מהי אותה "רוח אחרת":

וזה שאמרה תורה "עבדי כלב היתה רוח אחרת עמו", היינו שלאחר שירד להבין כל הבנינים והחשבונות של מצוה, בכל זאת לא הניח את עצמו להתפתות, בידעו שמדת רצון הנשיאות והכבוד מולידה כל הטענות, רוח אחרת זו – שלא להמשך אחר טענותיהם – הצילתו מעצת המרגלים! למדנו שעיקר עבודת האדם, בפרט בזמנינו אנו, – "רוח אחרת" – שלא להמשך אחר המדות, ולא אחר אחרים – רק בואו חשבון! (אור יהל, חלק א, עמודים רסה-רסו)

"רוח אחרת" זה להבין שתפקידך הוא להילחם על מהות, על עם ישראל, על ארץ ישראל. לא על הכבוד שלך, על הנשיאות שלך, על הדברים שעוטפים ומכבדים אותך.

"רוח אחרת" היא להיאבק יום יום ביצרך, להיאבק מתוך הבנה שיש טוב ויש רע, ולפעמים מה שנראה טוב הוא רע גמור. שמה שנראה עכשיו כיף – הורס את חייך, הורס את נפשך. 

"רוח אחרת" היא אותו כוח שנותן לך את היכולת, הכוח והעוצמה ברגע אחד להגיד לעם שלם את האמת. גם אם אף אחד לא מסכים איתך, גם אם אתה בדעת מיעוט, ואפילו אם כולם רוצים לרגום אותך באבנים.

"רוח אחרת" זה לדעת ללכת לאבות, לשורשים, לקבל כוחות בכדי להמשיך, לינוק מהם את ההמשכיות שלך עצמך. כן, לקברי צדיקים. זאת לא בושה, זה לא מוריד מערכך. ההפך.

"רוח אחרת" היא לא להגיד כל הזמן – "לא" ו"אי אפשר", אלא להגיד "רוצה אני" ו"אני נרתם לשליחות". הדרך תימצא, המשימה תבוצע.

"רוח אחרת" היא היכולת להיאבק, לא על עצמך. להילחם, לא בשבילך. היכולת לעמוד בשליחות שאליה נועדת. "רוח אחרת" היא היכולת והרצון התמידי לשנות את המציאות, ולא להסכים לקבל מציאות מעוותת ושקרית.

"הרוח האחרת" הזאת, הביאה את כלב בן יפונה לחברון – צמוד לאבות האומה.