אחד מהפרמטרים החשובים ביותר בכל תהליך בחיים הוא הפקת לקחים מטעויות. בחיי המשפחה, בעבודה, במסגרות הניהול השונות, במשחקי ספורט או בכל רובד אחר, חובה ללמוד מאירועים שמתרחשים סביבך, לא לחזור על טעויות עבר שלך ושל אחרים.
פרשת שלח-לך היא אולי הפרשה המובהקת ביותר שמראה לנו מה קורה כאשר לא מפנימים אירועים וממשיכים כרגיל לאירוע הבא. פרשת המרגלים, שהיא עיקר הפרשה, מופיעה בתחילתה ונסמכת לפרשייה שחתמה את הפרשה הקודמת. פרשייה זו עסקה בצרעת שבה לקתה מרים, אשר על פי המדרש נבעה מאמירת לשון הרע:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ–הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם. וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם, מֵחֲצֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר פָּארָן…
שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל-פִּי ה': כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. (במדבר יב, יד-טז; יג, ב-ג)
אירוע הסגרתה של מרים מחוץ למחנה ישראל למשך שבעת ימים היה אירוע דרמטי. כל בני ישראל המתינו למרים שבעה ימים ולא נסעו. כל התקשורת דיברה על כך. זה לא היה סוד, כולם הכירו את האירוע. זה לא היה אירוע פרטי של מרים, ואף משה רבנו קיצר את תפילתו כדי שבני ישראל לא יבקרו אותו על העדפת אחותו על פני כל חולה אחר:
אל נא רפא נא לה" – מפני מה לא האריך משה בתפלה שלא יהיו ישראל אומרים מפני שהיא אחותו הוא עומד ומרבה בתפילה …". (ספרי במדבר, קה)
מפני מה נסמכו המרגלים למרים?
מחצרות, לאחר הצטרפות מרים, נסעו בני ישראל למדבר פארן. משם יצאו שנים עשר המרגלים למשימת ה"תיור" את הארץ, כפי שהוגדרה בידי הקב"ה. מלבד סמיכותם הכרונולוגית, המדרש מסביר את סמיכות הפרשיות בכתובים:
"שלח לך אנשים" -….מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים? אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, שיהיו באין ואומרין לשון הרע על הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא: לא יהיה להם פתחון פה לומר, לא היינו יודעים עונש של לשון הרע מה הוא. לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא העניין הזה לזה, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע, שאם בקשו לומר לשון הרע, יהו מסתכלין מה נעשה במרים. אף על פי כן לא רצו ללמוד. לכך נאמר: לא ידעו ולא יבינו. לכך כתב הקדוש ברוך הוא שלוח המרגלים אחר מעשה מרים. (תנחומא במדבר יג, ה)
המרגלים היו החשובים שבבני ישראל, כפי שמסביר רש"י: "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו". עם זאת, הם לא למדו את לקח לשון הרע וחומרתו מפרשיית מרים. הם שבים ממשימת "הריגול" ("תיור" הפך ל"ריגול") ומלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה, יתר המרגלים מוציאים את דיבת הארץ רעה: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ".
חטא המרגלים גרר אחריו את העונש הקשה ביותר שנגזר על בני ישראל במדבר. על כל דור המדבר נגזרה כליה, אף אחד מדור המדבר לא ייכנס ארצה מלבד כלב ויהושע. בנוסף לכך, באותו היום התרחשה מגפה גדולה בעם ישראל ועשרת המרגלים מתו במיתה משונה.
מעפילים ולא לומדים
האירוע המפחיד הזה לא מנע את קיומו של אירוע חמור נוסף בעם ישראל – כבר למחרת:
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָר לֵאמֹר: הִנֶּנּוּ, וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי ה'; וְהִוא, לֹא תִצְלָח. אַל-תַּעֲלוּ, כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם; וְלֹא, תִּנָּגְפוּ, לִפְנֵי, אֹיְבֵיכֶם. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם, וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב: כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה', וְלֹא-יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם. וַיַּעְפִּלוּ, לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה וּמֹשֶׁה, לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא; וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה". (במדבר יד, מ-מה)
מה קורה כאן? איך יכול להיות שאתמול בערב נהרגו ברעש גדול המרגלים על כך שלא שמעו לקול ה', וכעת חוזרים בני ישראל על אותה טעות וממרים את פי הקב"ה? הרי הקב"ה ציווה אותם במפורש לא לעלות, והסביר להם שזה לא הזמן לתקן?
הנציב מוולוז'ין (1816-1893), בעל פירוש "העמק דבר", מסביר את הדחף העצום שחשה קבוצת המעפילים לעלות לארץ ישראל ולתקן את הרושם הנורא שהשאירו אחריהם אחיהם המרגלים:
"וישכימו בבוקר" – רצו לשוב מעין החטא וקיבלו על עצמם למסור נפשם על הכניסה לארץ גם שלא בצירוף ה' ומשה. "למה זה אתם עברים" – אף על גב שטוב לתקן החטא בדבר שחטא, אבל לא במקום שהתשובה עצמה גם כן נגד דבר ה', ומסירות נפש כזה אינו מתקבל". "ויעפילו לעלות" – ואף על גב שהיה להם להאמין לאזהרת משה, מכל מקום חזקו לבבם לחשוב שאזהרה זו אינה אלא כדי שתהא המסירות נפש באמת.
לי אין ספק שכוונת המעפילים הייתה כוונה טובה. עם זאת, הלהיטות שלהם, חוסר קריאת המציאות ובעיקר חוסר הלמידה מטעויות העבר הפכו את מעשיהם למעשה פסול, שהביא עליהם מכה כבדה. גם כאשר להוטים לפעול ורוצים מאוד לתקן, צריך לדעת איך עושים זאת. המעפילים פעלו מהבטן ומהרגש. כל תכליתם הייתה לתקן את החטא הקודם, אבל הם לא הבינו שזאת לא העת. הם בעיקר לא הפנימו שלא עושים דברים בניגוד לציווי מפורש של הקב"ה. היה עליהם להבין ולהפנים שכאשר משה רבנו אומר להם "זאת לא העת, תעצרו שנייה, תלמדו ממה שקרה אתמול בלילה ועם כל הרצון הטוב – שובו לאוהליכם", צריך להקשיב לו.
הרב קוק רואה במעשה המעפילים, עם כל הקושי בו, צד חיובי. הוא דן בתחושות הגבוהות שהביאו למעשה זה:
מצורף להמעפילים שסוף כל סוף עם כל חטאם כבר התרוממה רוחם לגדולתה של האומה, וקשר הקודש עם ארץ ישראל הוא אשר פעל עליהם את ההעפלה, שהייתה אמנם בצורה של חטא ומרידה בשעתה ועל כן לא הצליחה, אבל הערך הכללי של פעולה זו אחרי הנקיון והזיכוך של סיגיה, הוא דבר קיים לאות ולמופת של גבורת עולמים הקשור במעמקי הנפש של עם ה' בטבעם לארץ חמדתו, אהבת עולם, אשר מים רבים לא יכבוה ונהרות לא ישטפוה, ומאחר שיש רישום של חטא בצורה צנועה, ראוי הוא יותר להתאגד עם מפעל כזה, שעם כל מה שיש בו מן הקלקלה הזמנית, יש בו גם כן מן הגודל והלהבת הקדושה הפנימית הגנוזה בנשמתה של כנסת ישראל. (אוצרות הראי"ה)
ועם כל זאת, צריך לזכור: גם רגשות גבוהים צריך לדעת מתי ואיך להוציא לפועל.
שיפור חרישי
יש בכל זאת מי שלמד מטעויות העבר. יהושע בן נון, שהיה מעורב בכל האירוע הזה, זכה להנהיג את עם ישראל עם כניסתו לארץ. גם הוא שולח גם מרגלים לרגל את יריחו. עם זאת, כיוון שכבר חווה את האירוע הזה פעם אחת, הוא לא חוזר על טעויות. נעיין בהבדלים בין מרגלי יהושע למרגליו של משה:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ….ַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לַחְפֹּר אֶת-הָאָרֶץ…וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן; וַיְסַפְּרוּ-לוֹ–אֵת כָּל-הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם. וַיֹּאמְרוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, כִּי-נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ; וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ (יהושע ב)
יהושע כבר שולח שני אנשים בלבד ולא שנים עשר. בנוסף לכך, הוא שולח אנשים פשוטים ולא מוכרים, בניגוד למשה ששולח את החשובים בעם ישראל. הדיווח מגיע ישירות אליו ולא מוצג לפני כל עם ישראל. בכלל, כל האירוע הזה נעשה בשקט בשקט – "חרש", ולא ב"הפנינג ציבורי" שלכל אחד חשוב מאוד ליטול בו חלק.
מלאכת הריגול הצליחה מעבר למצופה, ויריחו נפלה בלי פצוע אחד. אולי זו הסיבה שזאת ההפטרה שאנו קוראים בשבת שלח לך. ההפטרה כמו אומרת לנו: תראו מה קורה כשמפיקים לקחים ומתקנים את הדברים.
היכולת ללמוד מאירועים היסטוריים, ממאורעות עבר ומהאירוע שהתרחש רק הבוקר או רק אתמול – ובכלל, היכולת ללמוד מכל דבר שקורה סביבך – חיונית להשתפרות, להתקדמות, לצמיחה, לתיקון ולשיפור עצמי. כולנו, במיוחד אני, עושים טעויות ולפעמים טעויות קשות מאוד – החכמה היא לתקן את הדרכים, ללמוד מהטעויות, להפיק לקחים, לרצות לתקן ולהשתפר.