בין יהושע לכלב

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:

פרשת שלח לך מגוללת את סיפור המרגלים: שליחתם, חטאם והעונש שהביא מעשה זה על בני ישראל. בתחילת הפרשה, כאשר מציינת התורה את שמות המרגלים, מדגישה התורה כי משה הוסיף לשמו של הושע בן נון את האות י' וכך הפך ליהושע בן נון.

מעשה זה העלה שתי שאלות מקבילות: מדוע הוספה האות י' לשמו של יהושע? ומדוע לא נעשה דבר מסוג זה לגבי שאר המרגלים – בדגש על כלב בן יפונה?

המדרש בבמדבר רבה מתייחס לשתי שאלות אלו ואומר:

וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ – מָה רָאָה משֶׁה לְהוֹסִיף עַל שְׁמוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ יוּ״ד, אֶלָּא כָּלֵב נָטַל שְׂכָרוֹ מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י״ד:ט׳): אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, וִיהוֹשֻׁעַ נָטַל שְׂכַר עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים שֶׁל מְרַגְּלִים, שֶׁנִּתּוֹסַף בּוֹ יוּ״ד יַתִּיר, יו״ד עֲשָׂרָה:

המדרש עונה כי שכרו של כלב בא לו מהארץ, במובן שהוא זכה לקבל כנחלה את אותם אזורים בהם הלך לבקר לבדו. יהושע לעומתו, מסביר הדרשן, קיבל שכרו מעשרת המרגלים הנותרים- ויש בפרשנים שמבינים כי זכה לנחלה על חשבונם, ועל כך ניתן להוסיף שזכה להנהגה בכניסה לארץ (במקום המנהיגות השבטית הנפרדת שאותה מייצגים עשרת נשיאי השבטים).

תשובת המדרש מנגידה את מעשיהם ושכרם של יהושע וכלב ומעשי עשרת המרגלים שחטאו, אולם על עצם השאלה נראה שאין המדרש עונה- שהרי מהות התשובה היא שסיבת שינוי השם היא לזכות בשכרם של החוטאים, אך אם ידע משה שעתידים הם לחטא, למה שלח אותם?

על מנת להסביר זאת נראה שצריך להבין את המושג- נטילת שכר המופיע במדרש במובן עמוק יותר, והוא: לא רק בהקשר לשאלה מהו השכר שקיבלו יהושוע וכלב, אלא מדוע זכו שלא לחטא ולקבל שכר זה?

עוד מהאתר

סמיכות דיני ירושה לראיית הארץ

להחשיך את האור, להאיר את החושך

קובל אני על ששלחתני

תורת ברית ותורת חוזה

כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה

מהיכן באות הקללות?

כי כלב היה לאומי

ננסה להבין את התשובה לכך דרך דבריהם של שני גדולי ישראל בדורות האחרונים: הרש"ר הירש והרב שלום משאש. הרב משאש מסביר לגבי כלב בן יפונה שיכולתו לעמוד בפני מעשי המרגלים נבע מתוך הקשר לארץ וכך הוא כותב:

כי כלב היה לאומי, מאותם אשר אהבת הלאום והארץ בוערת בקרבם ואהבתם לארץ היא טבעית ופשוטה. הם באים ורואים כאן קברות אבותם, זאת הארץ אשר על כל צעד ושעל מלאה זיכרונות עלומים מעבר עמו, מחשבות אלו מעוררות בהם מיד רוח חובה וגבורה ונכונים המה להילחם בחרף נפש עבור אדמה זו. חז"ל מספרים שבבואו לחברון השתטח על קברי אבות וזה גרם לו שלא הושפע מעצת מרגלים. כוח ההתעוררות הלאומית אצלו, והוא נטל שכרו מן הארץ מאהבתו הטבעית לארץ…

מה שארץ ישראל עוררה אצל כלב, אותו כוח לאומי שעלה בו כאשר ראה ופסע בארץ, הביאו אותו למצב שבו לא יכול היה לומר עליה מילה רעה וקל וחומר להוציא דיבתה. משום כך אומר המדרש- נטל שכרו מהארץ: מה שהארץ עוררה בקרבו מנע אותו מהחטא ובעבור זה קיבל שכרו.

יהושע לעומתו, מסביר הרב משאש, היה פחות ארצי:

אבל יהושע משרת משה היה שקוע כל ימיו בתורה ומצוות לא ימוש מתוך האהל הוא לא ידע ולא הרגיש מעולם מה זו לאומיות טבעית, משה שידע את מצב נפשו זה של יהושע חשש מאד שיכשל…

מסיבה זו היה צורך אצל יהושע לנקוט בדרך אחרת ולשנות את שמו, אך נשאלת השאלה: כיצד שינוי השם יכול להציל את יהושע?

י-ה יושיעך

על שאלה זו עונה הרש"ר הירש:

בשינוי השם רמוזה משמעות לגביו וגם לגבי חבריו; שכן בכל פעם שיפנו אליו בשמו החדש יזכרו גם הם את המשמעות הרמוזה בשם זה, ובעשותם את שליחותם לא תסור מנגד עיניהם משמעות זו. שכן שם זה מורה לו ולהם ש״הושֵׁע״ הוא ״יהושע״: מי שהושיע אותנו בעבר יושיענו גם בעתיד. ולא עוד אלא ״יהושֻעַ״: ה׳ הוא עושרנו, כוחנו וכל תמצית שאיפותינו, ובלעדיו אין לדברים אלה כל משמעות.

הרש"ר רואה בשינוי השם כלי לא רק למנוע את החטא מיהושע, אלא גם משאר המרגלים וזאת משום שבכל פעם שיוציאו את שמו מפיהם הדבר יעורר בהם את זיכרון הקב"ה וכוחו, וזיכרון חוזר זה אמור למנוע מהם מלחטא.

הרש"ר ממשיך וכותב:

יש קשר הדוק בין שינוי השם לבין התפקיד שהוטל על יהושע וחבריו, כן מוכח מהמקום בכתוב שבו הוגד לנו על שינוי השם: אילו הייתה לשינוי רק משמעות פרטית ואישית, היה הכתוב מודיענו עליו לעיל בפסוק ח. אך השם החדש נאמר כאן, לאחר הזכרת השליחות באופן כללי – ״אשר שלח וגו׳ ויקרא״ וגו׳ – ולפני ביאור פרטי השליחות. נמצא ששינוי השם הוא ה״חותם״ על השליחות וגם ההקדמה המניחה לה את היסוד. הוא מורה ליהושע ולחבריו שהם לא נשלחו לבדוק את האפשרות והכדאיות של כיבוש הארץ. ה״תשועה״ וה״שוע״ הם לה׳; וודאות הניצחון וההצלחה אינה עולה או יורדת על פי התכונות החיוביות או השליליות של הארץ. לפי זה, בשינוי־שם זה ליווה משה את שליחיו ברוחו, ונתן בידם מצפן לכוון אותם להבנת שליחותם.

מדברי הרש"ר עולה כי ביחס ליהושע, המילים נטל שכר עשרה מכוונות לכך שבזכות התודעה שהוטמעה בו מכך שעשרת המרגלים קראו לו בשמו החדש- על כל המשתמע ממנו כפי שהרש"ר מציין, תודעה זו הביאה אותו שלא לחטא יחד עימם וכך זכה גם הוא לשכר.

דברי המדרש והפרשנים מעלים גם מסקנה חינוכית: אדם על פי רוב בוחר דרכים ללכת בהן- הדבר הבא לידי ביטוי בפן הדתי, הזוגי, התעסוקתי ועוד. יש כאלו שזוכים והמנוע הפנימי שלהם לא מפסיק לנוע, עובד תמיד ומושך אותם לשלב הבא בדרכם. לעומת זאת אצל רובנו השגרה לעיתים שוחקת, מכשולים קטנים נצברים והופכים לחסמים גדולים, וכך לאט לאט יותר ויותר קשה להמשיך בדרך ויותר מדי פעמים מאבדים כיוון או שהדרך נשכחת…

מה שמלמדים אותנו דברי הרש"ר הוא שעל האדם ליצור לעצמו את נקודות הציון שישאירו אותו על המסלול, שיקבעו בליבו ובמוחו את האמת שאליה כיוון להגיע, וכך, בעזרת האל, הוא גם יזכה בסוף הדרך ליטול את שכרו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.