תמים תהיה

בשנים האחרונות זיכה אותי הקב"ה להכיר אדם יקר, חבר ורע שמלמד אותי כל פעם עוד צעד קטן בעבודת ה'. איש עסקים, אשר החליט להיכנס עם מודל כלכלי-חברתי לבית שמש. הוא השקיע כאן זמן ומשאבים רבים ובאיזה שהוא שלב נראה היה שהדברים לא מצליחים והתוכנית משתנה. ראיתי אותו ברגעים האלו ופעם אחרי פעם הוא שידר ביטחון עצום בקב"ה. המשפט השגור בפיו : "הכל מאיתו יתברך". גם ברגעים שעזרתי לו לקפל את המשרד, כאשר אני הרגשתי : "איזה מבאס", הוא ידע שמשהו חדש מתחיל ואמר : "הקב"ה מנהל את העניינים, אנחנו איתו".

הקב"ה לא נשאר חייב ופתאום נפתחו מספר דלתות אשר מצד אחד החזירו אותו למסלול כלכלי משמעותי ומצד שני אפשרו לו לחזור חזרה לחלום ולבנות מודל פיתוח כלכלי-חברתי עליו הוא חלם.

פרשת "שופטים" אותה נקרא השבת עוסקת במרביתה בסדר הנדרש ליצירת חברה ישראלית ראויה. הפרשה מפרטת את הנדרש מהשופטים ומהשוטרים, מגדירה את מגבולות כוחו של המלך, תפקידם של הכוהנים והלוויים, הכללים ליציאה למלחמה ומיהם המסיתים והמדיחים שאין להם מקום בחברה הישראלית אשר עלינו להוקיעם. לצד העיסוק במלך ובהנהגת העם, התורה גם מתייחסת לאדם הפשוט.

תוך כדי שהתורה מצווה את האדם שלא לעשות כחוקות הגויים וללכת למכשפים וקוסמים, מגלי עתידות וכיוצא בזה, היא מכניסה ממש באמצעו של הנושא, ציווי מאוד מעניין הדורש ביאור והבנה:

"לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. כִּי-תוֹעֲבַת ה', כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹקיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ.  תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹקיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם–אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה לֹא כֵן, נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקיךָ". (דברים יח, י-יד)

לכאורה ציווי פשוט ומובן, אבל מה באמת מבקשת התורה מכל אדם באמירה הזאת: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", איזו הנהגה או דרך חיים אנו נדרשים לאמץ ?  

כדי להבין את עוצמת הפסוק, נפתח עם דבריו של "השל"ה הקדוש" (1558-1630, פראג) המלמד אותנו שבפסוק זה כלולים "כל הנהגת המידות והקדושה". פסוק כל כך יסודי שכולל בתוכו עולם שלם ותכליתו היא שאנחנו נהיה דבקים בקב"ה תמיד:

"זה הפסוק כולל כל הנהגת המדות וקדושה, ושיהיה דבק בהשם תמיד תמים תהיה" (שני לוחות הברית, תורה שבכתב, שופטים, דרך חיים ו׳)

אחרי שאנחנו מבינים את עוצמתו וכלליותו של הפסוק, ננסה להבין באלו מידות והנהגות מדובר. רש"י (1040-1105, צרפת) מבין היטב שלא בכדי ציווי זה נאמר בתוך עניין המנחשים, הקוסמים ומגלי העתידות וקובע כי משמעות הציווי היא שאל לו לעובד ה' ללכת ולחקור אחר צפונות העתיד. אין לנו מה לחקור מה יקרה ומה לא יקרה, אלא עלינו לקבל את מה שהקב"ה מביא אלינו בתמימות :

"תמים תהיה עם ה' אלהיך. הִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בִתְמִימוּת, וּתְצַפֶּה לוֹ, וְלֹא תַחֲקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיָּבֹא עָלֶיךָ קַבֵּל בִּתְמִימוּת וְאָז תִּהְיֶה עִמּוֹ וּלְחֶלְקוֹ". (דברים יח, יג)

במקום לרדוף אחרי אנשים אשר ינחשו מה יהיה מזלך, תתהלך לפני הקב"ה וקבל מה שהוא מביא עליך בצורה תמימה. זה נשמע פשוט וקל, אבל זה ממש לא. אולי קל להתנהג כך כאשר מגיעים עלינו בשורות טובות, אבל אם חלילה מתקיים היפוך הדבר, הרי שיש קושי עצום לקבל הכל בתמימות. רבי יוסף בכור שור (המאה ה-12, צרפת), תלמידו של רבנו תם אשר היה נכדו של רש"י, ממשיך את הקו ומוסיף רובד נוסף : 

"תמים תהיה. כאיש תם שאינו מדקדק ומערים עם בוראו, אלא מה שהקב"ה מביא לידו לוקח, ואינו מצפה כי אם לרצונו הן טוב הן חילוף, ויאמר: ה' הוא הטוב בעיניו יעשה". (בכור שור, דברים יח, יג)

לא רק שעלינו לצפות לקיום רצונו של הקב"ה לטוב ולמוטב, אלא התמימות מתבטאת בזה שאל לנו להיכנס לשיקוליו של הקב"ה ולהתחיל לדקדק איתו על הנהגתו, להערים שאלות וקושיות על הנהגותיו כלפינו. את חטאי אני מזכיר היום. לא פעם, כאשר נתקלתי במהלכים פחות טובים שחוויתי על עצמי, התרעמתי וניסיתי להבין את הנהגת ה' – זה בכלל לא משנה אם אח"כ הדברים התגלו כמהלכים טובים, הרגעים האלו שאתה מתרעם על הקב"ה מסוכנים ומרחיקים מאוד. אנו נדרשים לברוח מהם כמו מאש.

הרמב"ן (1194-1270, ספרד) מביא שני פירושים ומלמד אותנו באמצעותם שני יסודות בעבודת ה'. האחד הוא – אמונתנו שרק הקב"ה יודע אמיתת כל הדברים כולם, הוא ורק הוא. ולכן, ככל שאנחנו מבקשים לדעת את הצפוי לנו עלינו לפנות ישירות אליו ולא לאף גורם אחר. וגם אם חלילה ייצא שנשמע משהו מאנשים אלו, נדע שהכל בידיי שמים ובכוחו של הקב"ה לשנות את המערכות ולעשות כלל שהוא חפץ. על ליבו של הכהן היו תלויים האורים ותומים וכאשר בני ישראל היו מבקשים לדעת את אשר יקרה איתם, הם פונים ישירות לקב"ה :  

"וטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו רצונו לומר אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלקי האלקים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו….וזה דעת אונקלוס "שלים תהא בדחלתא דה' אלהך" שלא תהיה חסר ביראתו כי תמים הוא השלם בדבר כמו שה תמים שאין בו מום ושום חסרון וזו מצות עשה וכבר הזכרתי זה בפסוק והיה תמים". (רמב"ן, דברים יח, יג)

היסוד השני מובא בסיפא של הדברים. הרמב"ן קובע שכל מה שיבוא או לא יבוא על האדם, הוא בהתאם לקרבתו של האדם לקב"ה ולעבודת ה' שלו. "אור החיים הקדוש" (1696-1743, מרוקו וא"י) ממשיך את הקו של הרמב"ן והולך צעד אחד קדימה וקובע באופן מובהק – אם תהיה תמים עם ה' אלוקיך, לא יחסר לך כל דבר וממילא לא תידרש ללכת לשאול מה יהיה איתך בעתיד, כי כל צרכיך ימולאו :

"תמים וגו', פירוש כלומר טעם כל הדברים הוא לדעת העתידות ולהתנהג על אשר יורו ולתקן החסרון כאשר יוכל עשות, אם תהיה עם ה' תמים תהיה לא יחסר לך דבר ואין מה שיגיד המזל עליך תתקיים לרעה, וזה לך האות אברהם שהתהלך לפני ה' הגם שהראה המזל עליו שלא יוליד נתהפך וילד". (אור החיים הקדוש, דברים יח, יג)

בעל "החזקוני" (1250-1310, צרפת) מסביר שהציווי להיות תמים עם הקב"ה תכליתו היא שהאדם יהיה שלם בפעולותיו ולא אחד בפה ואחד בלב. לא יכול אדם מצד אחד להגיד "אני ירא את הקב"ה" ומצד שני לעבוד אלוקים אחרים או לעשות כל מעשה אשר מעיד אחרת. תמימות פירושה להיות שלם בתוכך וכלפי בוראך, שלימות בין המעשים לבין המחשבות של האדם :

"תמים תהיה עם ה׳‎ אלקיך לשון שלמות אל תאמר אהיה ירא יראה אחרת עמו כמו שמצינו בגרי אריות שכתוב עליהם את ה׳‎ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ונמצאת עמו חסר ביראה אלא תהיה ככלי מלא תם ושלם מענין אחד כלומר שלם תהיה עמו בכל מעשיך ובכל מחשבותיך ועל זה אמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו וגו'". (חזקוני, דברים יח, יג)

במחשבות אני אלוף, בדיבורים אני מספר אחת. במחשבות שלי אני עובד ה' מהשורה הראשונה והיראה שלי כלפיו היא יוצאת דופן. במעשים – ה' ירחם, בדיוק ההפך. זאת לא תמימות, זה שקר עצמי שתכליתו שארגיש טוב עם עצמי וככה לא עובדים את הקב"ה בתמימות. עלינו להיות שלמים, שלמות המתקיימת בין מעשינו לבין מחשבותינו.

בעל "מי השילוח", רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה (1800-1854, פולין), מלמד אותנו שהמשמעות של "תמימות" היא פשטות, בלי שום התאפרות כלפי חוץ . כאשר אדם יתנהג בעבודת ה' בפשטות וללא שום התפארות וגאווה, כך גם הקב"ה יתנהג עימו:

"כל התמים הקב"ה מתמים עמו", היינו באם האדם עובד הש"י ואין לו שום התפארות מזה רק עושה בפשיטות מאחר שהוא נברא והש"י בראו ממילא צריך לעבדו, אז גם הש"י מתמים עמו כשישפיע לו טובה אינו מנכה לו מזכיותיו, רק כאב לבן". (מי השלוח, חלק א, ספר דברים, שופטים י״ב)

כנראה שאם הייתי מבין את העניין היסודי הזה לעומק ומפנים אותו, אם הייתי מבין את החשיבות שבפשטות בעבודת ה', את היסוד העצום הזה – הייתי מתנהל אחרת. כל כך קשה לעבוד את ה' בפשטות, בטח בעולם המקדש את החומר ואת ההישגיים האישיים.

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מפרש את התמימות כהתמסרות כוללת לקב"ה. כל הווייתנו,  כל פעולה שאנחנו עושים צריכה להיות קשורה לקב"ה ולעצם העובדה שאנו האומה הקנויה לקב"ה לבדו ולא לשום גורם חיצוני אחר :

"בפירושנו לויקרא ביארנו, שהתמימות הנדרשת לקרבנות ולמקריבים מסמלת את חובת התמסרותנו לה' בכל לבבנו – התמסרות כל האדם, לרבות כל יחסיו, אל ה'. תמימות זו היא התוצאה הישירה של הכרתנו באחדות ה'. היא הקיום של ייעודנו כ"עם סגולה", אומה הקנויה לה' לבדו. תמימות זו מתוארת כאן במובנה המוחשי. אפילו הנימה הקטנה ביותר של חיינו אַל תהא מנותקת מה'; עלינו להיות עִם ה' בשלמותנו. אשר על כן, כל הדרכים האליליות המתוארות בפסוקים הקודמים נאסרו בגבול ישראל. ה' לבדו הוא מנהיג גורלנו ומדריך מעשינו; הוא לבדו קובע את עתידנו, ורצונו הוא קנה המידה היחיד שלפיו נקבע מה לעשות ומה לחדול מלעשות…. למעשה, אדם "תמים" שקוע בה' ראשו ורובו במידה רבה כל כך עד שדעתו נתונה רק לחובות המוטלות עליו באותו הרגע, ובנוגע להצלחתו ולכל עתידו – הוא משליך את כל יהבו על ה'". (רש"ר הירש, דברים יח, יג)

לפני שנסיים, חשוב לומר. תמימות היא לא טיפשות, היא לא עיוורון והיא לא יכולה להוביל אותנו למעשים ללא מחשבה. דרישת התורה מאתנו להיות תמימים בעבודת ה', אבל להפעיל תמיד את השכל והחוכמה בעבודת ה', כמו שמסביר המהר"ל מפראג (1512-1609, צ'כיה) :

"ואם רצו בזה שיהיה האדם תמים עם ה', ולא ישמור עצמו מן המזיקין, רק ילך לפי תומו בכל מעשיו, והוא יתברך ישמור אותו. דבר זה אין הדעת נותן, כי אין סומכין על הנס בכמו דברים אלו כלל. כי השם יתברך נתן לאדם חכמה ודעת, שיהיה בכל מעשיו אדם שכלי, ולמה לא ישמור עצמו מן הדברים המזיקים". (באר הגולה, באר ב ד׳, יג)

אני מבקש לסיים בדבריו של "הבעל שם טוב", אבי תנועת החסידות, רבי ישראל בן אליעזר (1698-1760, אוקריינה), אשר מלמד אותנו איך אפשר להיות תמימים עם הקב"ה, מהו הדבר שבלעדיו אין שום משמעות לתמימות ולעבודת ה' :

"תמים תהיה עם ה' אלוקיך". איתא בשם הבעל שם טוב הקדוש, תמים, בניקוד הדגש בתי"ו, מורה על נקודת הלב, רצונו לומר שתהיה תמים עם נקודת הלב". (בעל שם טוב על התורה, פרשת שופטים, אות י)  

האות ת' במילה "תמים" מופיעה עם דגש. הבעל שם טוב מפרש שאותה נקודה המופיעה באמצע האות רומזת על נקודת הלב של כל יהודי ויהודי. לפיכך, עבודת ה' בתמימות דורשת את הלב, דורשת את הנקודה הכי פנימית ואמתית של האדם. אי אפשר להיות תמים עם הקב"ה מהפה לחוץ, אי אפשר לעבוד את הקב"ה בתמימות עם לב שהוא לא שלם, אי אפשר לעבוד את הקב"ה בלי שהלב הוא במרכז. התמימות שמרכזה בלב, מלבד העובדה שהיא מעידה על הכנות של האדם, היא מסמלת מצב של אחדות אבריו של האדם סביב הלב, אין פער בין מחשבה למעשה בעבודת ה'.  

שנזכה. שבת שלום