למידה מחוקי הגויים

לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם

בפרשת שופטים מזהירה התורה את עם ישראל מפני למידה מדרכי הגויים וממעשיהם:

כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: (דברים, י"ח, ט')

מעיר על כך הספרי ומסביר:

לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם – יכול אי אתה יכול להבין ולהורות? תלמוד לומר: לעשות, לעשות – אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות!

הרש"ר הירש מסביר על בסיס דברי הספרי ואומר:

אסור ללמוד את דרכי האליליות על מנת לעשות כמעשיהם, אך מותר ללומדן כדי לרכוש את היֶדע העיוני שלהן, על מנת להבין ולהעריך את אפסותן המוחלטת. יתירה מכך, בתנאים מסוימים לימוד זה נצרך – כגון לחברי בתי הדין, כדי שיוכלו לשפוט בצורה נכונה במקרים המובאים לפניהם.

למידה של חוקי הגויים, כשפים וניחושים למיניהם על מנת לעשות כמעשיהם היא דבר אסור, דבר זה ברור מאליו, אולם היחס ללמידת נושאים אלו ועניינים תיאולוגיים כתחום לימוד היא שונה – היא מותרת ובמקרים מסוימים אף נחוצה. ניתן לחלק את המקרים לשניים:

לאדם הפרטי – בעבר כאשר חיו היהודים בסביבה לא יהודית המגע עם האומות היה נפוץ יותר הקרבה הזו עלולה הייתה להוביל להשפעה, ולכן היה צורך להכיר את התיאולוגיה והאמונות הזרות – ובמיוחד לדעת במה הן טועות על מנת להישמר מהשפעה שלילית.

שופטים – לגביהם תחום לימוד זה הוא נצרך למען ידעו למלא את תפקידם, לשפוט, בצורה נכונה במקרים המובאים אליהם.

נראה שבימינו יש סוג נוסף של אנשים הצריכים להרחיב את תחומי הידע שלהם והם המחנכים ומורי ההוראה – במציאות חיינו כיום, ב"ה, המפגש הפיזי שלנו עם האומות הוא יחסית קטן, אולם המרחב הווירטואלי, האינטרנט, הקרבה התרבותית אל המערב וסגנון העבודה בתחומים רבים החוצה יבשות וימים מוביל לצורך לחנך וללמד מגיל קטן כיצד לבחון את ההשפעה של מפגשים אלו – הן ברמה הדתית והן ברמה התרבותית.

עולמו של הרב והמחנך לעיתים רבות רחוק מאוד מעולמם של תלמידיו, עולם הערכים והתרבות אליהם הנוער נחשף ברשת ובטלוויזיה הוא מקור השפעה שרוב המחנכים אינם מודעים אל תכניו (הם מודעים שהוא קיים אך ערכיו זרים להם) ונראה שצריך להחיל את הגדרת הספרי הן על אנשי החינוך והן על התחום התרבותי – לא רק התיאולוגי, בכדי שבאמת יוכלו: להבין ולהורות.