כתועבת הגוים ההם

עם הכניסה לארץ ישראל עתיד העם לבוא במגע עם בני אומות אחרות, והתורה שמה לב לצורך להזהיר את בני ישראל מפני מפגש זה, וכך מצווה משה בפרשת שופטים:

כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. (דברים, י"ח, ט')

הציווי כאן אינו הפעם הראשונה שהתורה מזהירה מפני למידה מחוקי הגויים:

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. (ויקרא, י"ח, ג')

הרב בכור שור שם לב להבדל שבין שני הציוויים:

בדור המדבר כתיב: כמעשה ארץ מצרים וכו׳, לפי שגדולים היו כשיצאו משם, וידעו עניין מצרים. וגם היה להם לבא לארץ כנען, לולי שנתעכבו על ידי המרגלים, ולכך הוצרכו להזהירם על אילו ועל אילו.

הרב שם לב שבאיסור בספר במדבר התורה מזכירה הן את מעשי מצרים שבה ישבו ישראל והן את מעשי אנשי ארץ כנען, אך בפרשתנו משה מזכיר רק את מעשי אנשי הארץ ולא את מעשיהם של מצרים. האם משה מכשיר את מעשי מצרים כעת? כמובן שלא, אלא שהדברים בספר ויקרא נאמרו ליוצאי מצרים (שהיו עתידים גם להיכנס לארץ). אותם דור יוצאי מצרים הכירו בפועל את מעשיהם ואמונותיהם של אנשי המקום ממנו יצאו, ובנוסף לכך עתידים להכיר את מנהגי המקום אליו הם יגיעו. משום כך הצורך להזהירם על שתי הארצות.

לעומת זאת לגבי הדור שכעת נכנס לארץ, אחרי ארבעים שנות המדבר ומות יוצאי מצרים, לגביהם יש ציווי שונה:

אבל אילו שנכנסו עתה לארץ היו טף כשיצאו ממצרים ולא למדו ממעשיהם, ולכך לא הוצרכו להזהר אלא על מעשה ארץ כנען שהם באים שם.

הדור שנכנס לארץ, מכיוון שלא הכיר את מעשי מצרים לא צריך אזהרה עליהם. לעומת זאת הוא כן צריך את מתן הדגש על מעשי ארץ כנען – ואכן, למען הסר ספק, ממשיכה התורה ומפרטת את אותם המעשים הרעים:  

לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. (דברים, י"ח, י'- י"ב).

דברי הבכור שור מעלים מחשבה חינוכית: לא דומים הקשיים והאתגרים של דור אחד לאילו של דור אחר. לכל דור ולכל תקופה יש את אתגרים שלה – ולכן גם האזהרה אינה אחידה לכל דור. יוצא מהדברים שגם החינוך צריך לדעת לשנות את מטרותיו לפי הצורך הנדרש בכל עת, להתאים את הכלים בו משתמשים ולוודא שהמטרות נשארות ממוקדות.